ייתכן ואין צורך להציג את The Book of Mormon, המחזמר שכבש לפני שנתיים וחצי את בימות ברודווי וקטף תשעה פרסי טוני. אך מדובר במשהו שהוא יותר מסתם מופע, זו תופעה שהפכה לסנסציה עם הצגות שנמכרות חודשים מראש בווסט-אנד וכרטיסים שמחירם מאמיר לכדי מאות פאונדים.
להצלחה אחראים מאט סטון וטריי פרקר, צמד יוצרי סאות’פארק. השניים גרמו לקהל שבדרך כלל מדיר רגליו ממחזות זמר, לנהור לאולמות כדי לראות מדוע, לאחר ששנים תיפקדו על תקן הילדים הרעים של הוליווד, הם הפכו ליקירי עולם התיאטרון – בעוד שצרכני מיוזיקל וסנובים של אמנות אצו רצו לבחון אם ההייפ מוצדק ושבחי המבקרים במקומם. הסיבה השנייה להצלחה היא שההצגה פשוט עומדת בציפיות.
המחזמר מגולל את סיפורם של קווין פרייס ודונלד קאנינגהם, שני מיסיונרים מיוטה שנשלחים לשנת פעילות בכפר קטנטן באוגנדה. שם נאלץ צמד המורמונים הצעיר להתמודד עם מציאות שבה אלימות, איידס ועוני מושלים בכל ולאיש לא נותר עניין או אמון במה שדת יכולה להציע. הפער בין הנאיביות המורמונית למציאות האפריקנית, כמו הפער בין ספקטקל מוזיקלי לחיים האמיתיים, הוא קרקע עשירה לאירוניה דרמטית ולסאטירה נוקבת.
אם חלק מהסקרנות סביב ההצגה נובעת מרצון לבחון את הנזק שיעוללו צמד הפרובוקטורים לעולם התיאטרון, הרי שהתוצאה מפתיעה. אין שבירה של חוקים נרטיביים וחללים סיפוריים, בעיטה במוסכמות תיאטרליות או דחיקה של גבולות מוזיקליים. פרקר וסטון (בשיתוף עם רוברט לופז) לא מעוניינים להמציא את התיאטרון מחדש, אלא להפיק את המיוזיקל המושלם לגישתם: חצוף, רלוונטי ומעורר מחשבה מבחינה תכנית, שבנוי כמחזמר קלאסי מבחינה צורנית.
אף כי ההצגה טובחת בשמחה בכמה פרות קדושות ולא חוסכת בהומור שירותים, גישתה יותר מרוככת מזו שהורגלו בה צופי סאות’פארק, ובבסיסה עומדת אמירה תיאולוגית בוגרת ומפויסת. כוחו של המחזמר, בסופו של דבר, הוא בפשטותו. הביקורת החריפה מפנה את מקומה לטובת הרצון לבדר ולגעת. ועם כל הכבוד לביקורת משולחת הרסן ולהומור הפרוע, דווקא השירים (כולם מחוות ללהיטי מחזות זמר ידועים), הסצנות המרגשות והמסר הברור ומלא אהבת האדם, הם שהופכים את ספר המורמון לבילוי מושלם.
לתשומת לבכם, גם אם כל הכרטיסים נמכרו מראש או אם אתם מוגבלים תקציבית – אל ייאוש! מדי יום, שעתיים וחצי לפני כל הצגה, נערכת מחוץ לתיאטרון הגרלה של 21 כרטיסים. פשוט באים, ממלאים טופס ויכולים לזכות בכרטיס לשורה הראשונה ב-20 פאונד בלבד. גם אם לא זוכים, ההגרלה היא חוויה מבדחת, מגבשת ומומלצת לכשעצמה.
