עולם כמנהגו נוהג

קול הישראלים בבריטניה

הורידו כאן את הגיליון הדיגיטלי האחרון של מגזין עלונדון

(19/09/22- 09:19)

מחפשים אירועים ישראליים בלונדון ובבריטניה? פתחו את יומן הקהילה!

(04/09/19- 10:10)
דעות, פוליטיקה
19:57 29/04/22

עולם כמנהגו נוהג

הקורונה, המלחמה באוקראינה, ההתקפה על אילקה בר בתל אביב וכל מה שביניהן בטור חדש של הפרשן שאול צדקא

חדשות לונדון, אנגליה, בריטניה - פרשנות של שאול צדקא
כותרות מקוממות. הדיווח ברויטרס
מחסור בתמיכה.
למסע ההרג של פוטין יש גם נפגעים יהודים

לא רבים יודעים זאת, אבל האוליגארך מיכאל פרידמן, מייסדו של בנק ״אלפא״ הרוסי, תרם 600,000 דולר ל- JW3 – מרכז התרבות היהודי הממוקם ברחוב

פינצ'לי בווסט המפסטד. בעצם, מדובר בכסף קטן עבורו. פרידמן היה עד לאחרונה אחד מגדולי התורמים לקהילות היהודיות דוברי הרוסית ברחבי העולם והיה גם בין מייסדי ארגון ״בראשית״.

המדובר ביוזמה פילנתרופית לה היו שותפים גם חבריו לעסקים, פיטר אוון וג׳רמאן קאן. כל השלושה נתונים היום לסנקציות על ידי ממשלות בריטניה וארצות הברית בגלל קשריהם הידועים עם הקרמלין.

הרשימה ארוכה וניצב בראשה משה קנטור, טייקון דשנים תושב לונדון העומד בראש הקונגרס היהודי האירופאי ומקימם של ארגונים שונים למאבק באנטישמיות והנצחת השואה. לפני פסח הודיעה הממשלה הבריטית כי נכסיו של קנטור יוקפאו לקול זעקותיהם של עמיתיו, הטוענים כי עוול בלתי מוצדק נעשה לאיש. גם הוא, כמו האחרים, מחובר למשטר במוסקבה.

הידוע מכולם הוא כמובן רומן אברמוביץ׳ שהסתתר מן העין הציבורית מאז רכש את קבוצת הכדורגל של צ׳לסי לפני 19 שנה.

צ׳לסי הייתה עבורו פוליסת הביטוח. בוריס ברזובסקי, שותפו לעסקים לשעבר וטייקון בזכות עצמו, מצא את מותו הפתאומי על רצפת המקלחת בחווילתו בחבל סארי. ההבדל ביניהם היה אחד ויחיד: האחד תמך בפוטין והשני מתח עליו ביקורת.

אברמוביץ׳, שלא התעניין בכדורגל לפני הרכישה, לא היה תמים כפי שהוא נראה. חברותיו השונות תמכו במה שנקרא בימים אלה מכונת המלחמה הרוסית באוקראינה. עיתונאים שעמדו לכתוב ספרים על מקורו המפוקפק של כספו אוימו על ידו בתביעות משפטיות וגנזו את כתיבתם. פרידמן, דרך הבנק שבבעלותו, הלווה כספים לתעשייה הצבאית הרוסית ואפילו קיבל היתר למכור נפט לעיראק בהנהגתו של סדאם חוסיין תוך שהוא מפר את האמברגו הבינלאומי על בגדאד.

כדאי גם שלא לשכוח את אולג דריפאסקה, מולטי־מיליונר ותעשיין יהודי, שביתו בשכונת בלגרבייה נפרץ על ידי מוחים פוליטיים בחודש מרץ. ה־־ FBI מצידו פשט על בתיו בוושינגטון ובניו־יורק.

דריפאסקה היה במשך כל השנים חביבם של משתתפי הפורום הכלכלי בדאבוס בשל המסיבות הנוצצות אותן ארגן למען אורחיו. יש לציין שהוא ופרידמן היו הראשונים שהביעו ״חוסר שביעות רצון״ מהמלחמה וקראו להפסקת אש, אבל הם נמנעו מלמתוח ביקורת ישירה על הנשיא פוטין. אגב, פרידמן ואברמוביץ׳ מחזיקים גם בדרכונים ישראלים. לאחרון

זה לא הספיק ולכן הוא רכש לעצמו גם אזרחות פורטוגזית כדי להיות חלק מהאיחוד האירופאי ולשוט בנחת ביאכטות המגוחכות שלו בים התיכון.

פעילותם של אותם טייקונים בבריטניה לא הפריעה לדאונינג סטריט כאשר רוסיה פלשה לגיאורגיה, סיפחה את חצי האי קרים וחיסלה שכונות שלמות בחאלב ובדמשק. להיפך, כמה מהם תרמו לקופת המפלגה השמרנית ובוריס ג׳ונסון הכניס לבית הלורדים את ייבגני מדבדוב, בנו של ראש הק.ג.ב לשעבר בלונדון ובעליהם של העיתונים ה״סטאנארד״ וה״אינדפנדנט״.

למעשי הברבריות של רוסיה באוקראינה יש הרבה קורבנות. כמה מהם הן הקהילות היהודיות במזרח אירופה, וגם בישראל. ״יד ושם״ נאלץ לוותר על תרומת המיליונים המובטחת של אברמוביץ׳. באופן אירוני אותם טייקונים שמימנו את המאבק בנגע האנטישמיות באירופה עלולים להגביר אנטישמיות בעצם קשריהם הידועים עם הרודן ממוסקבה..

מיכאל פרידמן - חדשות אקטואליה לונדון, אנגליה, בריטניה

מיכאל פרידמן. צילום: Letter 1 Group

פאטל ושקד מעמידות תנאים.
לא כך צריכות מדינות המערב להגיב

בשבועות האחרונים לא היה צריך להיות חד עין במיוחד כדי לשים לב לעובדה ששתי המדינות היחידות בעולם המערבי שהפנו כתף קרה לטרגדיה של הפליטים האוקראינים היו בריטניה וישראל. והפלא ופלא, על מדיניות חסרת חמלה זאת מנצחות שתי שרות פנים.

המראות הקשים של נמלטי קרבות שישנו על רצפת נתב״ג או הוכנסו למעצר בנמל התעופה היוו כתם על מוסריותה של המדינה היהודית.

איילת שקד, הביעה דעות עם ניחוח גזעני, כשחששה שכמה אלפי פליטים מאוקראינה ישבשו את ה״אופי היהודי״ של המדינה. דרישתה המקורית להפקיד ערבונות בסך אלפי שקלים כדי לקבל מקלט על ידי חברים וקרובים מעוררת חלחלה אפילו היום. בסופו של דבר היא נסוגה בבושת פנים מהתנאים הלא אנושיים שהציבה בפני אותם פליטי חרב, אולם הנזק כבר נעשה והוא ממשיך להדהד.

אבל הרשעות של פריטי פאטל, מקבילתה הבריטית, עולה עשרות מונים על זו של שקד. פאטל, בתם של מהגרים הודים בעצמה, החליטה כי עליה לעמוד כחומה בצורה מול קורבנות הפשע של פוטין ולחסום אותם בגופה מחשש פן הרוסים יחדירו ביניהם סוכנים חשאיים העלולים להזיק לביטחונה של המדינה. זאת כאשר פולין, רומניה, מולדובה וסלובקיה כבר קלטו מליוני פליטים מבלי לבדוק בציציותיהם. אלא שהסירוב הבריטי להעניק קורת גג לאותם נרדפים היה מלווה בהשפלות, כאשר משרד הפנים, בראשו היא עומדת, הוליך אותם שולל בעודם נמצאים על אדמת צרפת והעביר אותם מעיר לעיר בתואנות שווא וחוסר רגישות מביך. בנוסף לאותו טרטור אליו שועבדו הפליטים, הם אולצו למלא טפסים על גבי טפסים דיגיטליים כדי להגיע לארץ המובטחת בה ממילא המתינו להם קרובי משפחה המתגוררים בשטח הממלכה. פאטל זכתה לפחות בפומבי להגנתו של בוריס ג׳ונסון. שקד לא טרחה להתייעץ עם בנט שהיה עסוק בהשכנת שלום באמצעות מפגשי שווא עם פוטין במוסקבה, כשם שעשה עמנואל מקרון. במדינות בעלות מערכת פוליטית של חטא ועונש שתי הגבירות הללו היו נבעטות מזמן.

עוד נתגעגע לקורונה.
שובה של השטנה לרחובות

לנגיף הקורונה אין צדדים חיוביים רבים, אולם אחד מהם הוא העובדה שמשך שנתיים לא נערכו ברחובות לונדון מפגני השטנה האנטי־ישראלים במה שנקרא ״יום אל קודס״ שנקבע כל שנה בסוף השבוע האחרון של צום הרמדאן בפקודתו של אייתוללה חומייני. כמידי שנה, עד פרוץ המגיפה, הפכה הבירה האנגלית לזירת הסתה פרו־איראנית בה נטלו חלק אלפי מוסלמים שהוקיעו את ה״אפרטהייד״ הישראלי וגינו את ״מעשי הזוועות״ שמבצע צה״ל בשטחים בעיקר במהלך חודש הרמדאן. השנה זה יקרה ב־ 24 באפריל.

בכל אותן שנים נהגו המפגינים להניף את דגל ה״חיזבאללה״, אולם השנה יימנע מהם הדבר בעקבות חוק אותו העבירה הממשלה בפרלמנט לאחר תקופה ארוכה של בקשות ותחינות. הדגלים הצהובים הידועים לשמצה ימשיכו להיות מונפים במספרים קטנים לעיני שוטרים מתעלמים, אבל כדאי יהיה לשים לב לא רק לקריאות לשים קץ ל״משטר הציוני״, אלא להתבטאויות האנטישמיות המעוררות דאגה בקרב הקהילה היהודית. היה זה אחרי הכל אחד מיוזמי המפגן שאמר בשעתו כי היהודים חברי המפלגה השמרנית אחראים לאסון שפקד את מגדל גרנפיל. יהודים אחרים אחראים כידוע להפצת הנגיף.

תשומת הלב הבינלאומית לנעשה באוקראינה והסגר הממושך שלא איפשר הפגנות ברחובות לונדון דווקא יעודדו פעילים מוסלמים הפועלים בשרות טהראן לחזור לרטוריקה הישנה נושנה לפיה ״מהנהר ועד הים פלסטין תהייה חופשית״. כולנו יודעים שבאנגלית זה נשמע יותר טוב.

ה־ BBC עושה זאת שוב

אפשר לומר בוודאות מוחלטת כי כל התקפת טרור רצחנית על אזרחים ישראלים תסתיים בכותרת מקוממת של כמה מאמצעי התקשורת המערביים. וכרגיל, איגוד השידור הבריטי אף פעם לא מאכזב. בירי האחרון בדיזינגוף נהרגו יש מאין שניים (לפני ששלישי מת מפצעיו) על ידי ירי.

הקורא התמים יכול להסיק מכותרת זאת כי המדובר היה באש סתמית, חיסול חשבונות בעולם התחתון, או סתם יום של חול בתל אביב. הישראלים לא נרצחים, הם נהרגים. ומשום שהם נהרגים אין גם רוצחים ועל כן זהותם אינה רלוונטית.

סוכנות הידיעות הבינלאומית־בריטית ״רויטרס״ אף הגדילה לעשות. הכותרת שלה יכולה לעורר פלצות אילולא הורגלנו כבר לשכמותה חדשות לבקרים: ״כוחות ישראלים ירו למוות בפלסטיני אחרי התקפה על בר בתל אביב״. מלשון ההודעה ניתן היה להסיק כי לא הוא היה אחראי לרצח וכי מדובר היה אולי בעובר ושב תמים שנהרג על לא עוול בכפו.

״רויטרס״ נוסדה לפני 170 שנה בלונדון על ידי ישראל יהושפט. ביר, יהודי גרמני, בנו של רב העיר קאסל. יהושפט יהושפט, מי יגל עפר מעיניך?

כותרות מקוממות. הדיווח ברויטרס ובחדשות בי.בי.סי

מצאתם טעות?
תגיות : איילת שקד, אייתוללה חומייני, אילקה בר, אנגליה, בי.בי.סי, ביביסי, בריטניה, דעה, דעה בלונדון, דעות, חדשות אנגליה, חדשות בריטניה, חדשות לונדון, כותרות, לונדון, מיכאל פרידמן, עיתונים, פוליטיקה, פוליטיקה באנגליה, פוליטיקה בבריטניה, פוליטיקה בלונדון, פוליטיקה בריטית, פוליטיקה ישראלית, פריטי פאטל, פריטי פתאל, שאול צדקא
יכול לעניין אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *