מלחמת הגלידה בארץ הקודש
שומו שמיים ותרעד ארץ! לא, לא אצלנו, אבל ברפובליקה המוסלמית של איראן. שומרי המוסר של משטר האייטולות לא האמינו למראה עיניהם; במהלך שיטוט שגרתי באינסטגרם נתקלו עיניהם בקליפ מתוצרת בית במרכזו מופיעה איראנית מצודדת ושמחה בלבוש ״אירוטי״ ועל ראשה, מטפחת המונחת על שערה ברישול. לא זו בלבד שהיא נוהגת במכונית נוצצת אל עבר ההרים המש- קיפים על טהראן הבירה, היא אוזרת עזות מצח וחוצפה ונוגסת ב״חושניות״ בגלידת השוקולד שבידה. המשמרות המהפכניות נרעשו. הם כינו אותה ״מופקרת״ ו״מגעילה״ וכלי תקשורת שונים הוקיעו את התנהגותה כ״סוטה״. השלטונות הורו מיד על הסרת הפרסומת, ונשבעו למצות את הדין עם האישה ועם החברה אותה היא ייצגה, ״מחלבות דומינו״. אבל רק רגע, מאיזה פס ייצור יצאה הגלידה? אהה… מדובר ב״מגנום״ הידועה לכל. ובבעלות מי נמצאת ״מגנום״? ניחשתם נכון: ״יוניליבר״, החברה בבעלותה נמצאת הגלידה שעלתה לכותרות בשבועות האחרונים.
הנה לכם, הנהלת ״בן אנד ג׳ריס״ החליטה להפסיק את שיווק תוצרתה בהתנחלויות הגדה המערבית, אבל באיראן הנאורה המוצרים שלה נמכרים לכל דיכפין. כל זאת כאשר לנשיאות איראן נבחר בקיץ החולף ה״קצב מטהראן״, אשר במו ידיו הוציא להורג אלפי מתנגדי משטר בסוף המילניום הקודם. במדינה זאת מוכרת החברה את כל מוצריה הידועים, מהמיונז של ״הלמן״ ועד התה של ״ליפטון״. אבל תוצרת זאת לא נעצרת באיראן. הסבונים, אבקות הכביסה והמרקים, משווקים אף בחצי האי קרים שנכבש על ידי הצבא הרוסי, ובסין יש לה ל״יוניליבר״ אפילו מרכז מחקר ופיתוח.
אז כאשר אומרים לנו בן כהן וג׳רי גרינפלד, ״חברי הילדות״ מניו- יורק, כי הם תומכים בחרם הכולל גם את הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, אי אפשר שלא לגחך. הגלידה שלהם, מחו- רבנת ככל שתהייה על לשונם של רבים, עושה את דרכה לצינורות העיכול של עשרות מיליוני איש בארצות המאוסות ביותר, ועל כך אין פוצה פה ומצפצף. מעניין מה היה אומר על זה סמואל ואן דן ברג, התעשיין היהודי שניהל את החברה למרגרינה וסבון, אותה יסד אביו סימון בגרמניה של 1888 . הבן המוכשר היה האיש אשר הוביל את החברה למיזוג עם האחים ליבר מליברפול ב 1929- , מה שהפך במרוצת השנים למפלצת הקרויה ״יוניליבר״.
גרועה מהם היא חברת האם הבריטית. אם הגלידה הייתה מג-עה רק למדינות הנאורות ביותר, גם הח״מ היה מצטרף לחרם, אלא שמספרן של אלה עלול להפוך את ייצור הגלידה ללא כדאי מבחינה כלכלית.
העכבר השואג
ואם באיראן עסקינן הרי שהשבעתו של איבראהים ראיסי הצטלבה עם ההתקפה על ספינת הסחר הישראלית במפרץ עומאן בה נהרגו מלח רומני ואיש ביטחון בריטי. זהותה של המדינה התוקפת נקבעה חד משמעית על ידי הפנטגון, והיא העניקה לנו הזדמנות לוודא את מידת נחישותה של הממלכה להילחם בפיראטיות של המולות.
הבריטים, כמו הבריטים, היו חזקים בנאומים, אבל אפשר להסתכן ולהמר על האפשרות שיישבו בחיבוק ידיים למרות הרטוריקה חוצבת הלהבות של שר החוץ, דומניק ראב. כדאי לזכור, כי ב 2007- חיל הים של משמרות המהפכה עצר 15 מלחים של הצי המלכותי למשך 13 יום ואף השפיל אותם בפומבי.
לכך יש להוסיף את ״דיפלומטיות בני הערובה״ לה נפלו קורבן אזרחים בריטים תמימים בעלי אזרחות כפולה. גם מעצרה לפני שנתיים של ספינת משא בריטית הוא חלק מהרשימה המביכה. כאשר נפתח מחדש בנין השגרירות הבריטית בטהראן, כמה שנים לאחר שהמוני פורעים הסתערו עליה בעידוד השלטונות, הואיל פיליפ האמונד, שר החוץ דאז, להיות נוכח בטקס החגיגי כאשר הכתובת ״מוות לבריטים״ בשפה הפרסית עדיין הייתה מרוחה על אחד הקירות.
גם בוריס ג׳ונסון, באותו תפקיד, חזר בידיים ריקות לאחר שניסה להביא לשחרורה של נאזנין זגארי-רטקליף. בטרור האיראני נלחמות שתי מדינות בלבד ובריטניה היא לא אחת מהן.
עצומה עצמתית
התמיכה של חמאס בהשתלטות הטאליבן באפגניסטן מעניקה לממשלה הבריטית הזדמנות פז להוציא מחוץ לחוק גם את ה״זרוע המדינית״ של ארגון הטרור. כידוע, ב 2001- החליטה ממשלת טוני בלייר לאסור את פעילות ה״זרוע הצבאית״ של הקבוצה, בטענה המגוחכת ששתי הזרועות מתנהלות בנפרד. גם עליית השמרנים לשלטון לא שינתה מצב זה ועד היום מתאפשר לחמאס לערוך מגביות ולנהל מסעות תעמולה ברחבי הממלכה.
כזכור, עד לפני שנים מעטות העלימו הבריטים עין מהפעילות של ה״חיזבאללה״ בדיוק מאותה סיבה. ההפרדה המלאכותית הזאת לא קיימת במדינות כמו ארצות הברית, קנדה או יפן. בימים אלה מתנהל קמפיין של ״ברית ישראל-בריטניה״ המארגנת עצומה, בו היא קוראת לדאונינג סטריט לקבל סוף סוף החלטה, ולאסור את קיומו של החמאס על כל שלוחותיו.
הברית מזכירה כי זאת היתה העמדה הבריטית ביחס למחתרת האירית הרפובליקאית, לפני ההידברות שהביאה להסכם השלום בצפון אירלנד. היא מבקשת מתומכיה לכתוב לחברי הפרלמנט שלהם ולהזכיר להם כי מדובר בארגון ג׳יהאדיסטי אנטישמי, השולל את קיומה של מדינת ישראל וממיט חורבן על תושבי עזה. הניחוש של המדור? בוריס ג׳ונסון וחבורתו לא ינקפו אצבע.
מעשה נבלה בלוטון
הארגון ״עורכי-דין בריטים למען ישראל״ עושה בשקט מלאכת קודש במלחמתו נגד התופעות האנטישמיות והאנטי-ציוניות שהלכו והתרבו מאז סבב האלימות האחרון ברצועת עזה. מה שנקרא למרבה האירוניה ה״וועד המוסלמי לזכויות אדם״, תלה כרזה ענקית ליד בית הכנסת האורתודוכסי בעיר לוטון ובו התבשרו התושבים כי ״ישראל חוטפת ילד פלסטיני כל שלוש שעות״. לידו נתלתה כרזת ענק נוספת, ובו ציטטה מדבריו של נלסון מנדלה לפיהם ״החרות שלנו לא תהייה מושלמת ללא חופש לפלסטינים״.
שני חברי הפרלמנט של לוטון פעלו להסרת השלטים אולם ללא הועיל. דווקא עורכי הדין ניצלו את חוק התכנון כדי להסיר את החרפה מהעיר. הם גם הסבו את תשומת לבה של העירייה שהסיסמה אינה אלא שקר גס, וכי ישראל אינה חוטפת ילדים.
הפרקליטים פעלו גם מול עיריית האקני לאחר שתושב מקומי תלה דגל פלסטיני גדול מעל מגדל גבוה בשכונה. גם הפעם הם ניצלו פרצות בחוק היבש כדי לקבל את מבוקשם. סייעה להם העובדה שניתן אמנם לתלות דגלי מדינות ברשות הציבור, אולם כלל זה אינו כולל את פלסטין שאינה נחשבת למדינה.
קרן אור באפילת הלייבור
אין חולק על כך שהבמאי הבינוני קן לוך הוא אנטי-ישראלי אובססיבי. אולם מעטים יאמרו שהוא רחוק מאנטישמיות. הוא היה זה שדרש לסלק ממפלגת העבודה הבריטית את חברי הפרלמנט שהפגינו בשעתו נגד האנטישמיות במפלגה במהלך התקופה האפילה בה היא הונהגה על ידי ג׳רמי קורבין. הוא גם זה שמנצח תמיד על המקהלה הטוענת שהקלף האנטישמי נשלף על ידי מתנגדיו כאשר הוא מותח ביקורת על ישראל וכחלק ממזימה להשחיר את פני השמאל במפלגה.
ובכן, באמצע אוגוסט, בישר לוך למעריציו כי ראש הלייבור הנוכחי קיר סטארמר, בעט בו לאנחות במה שהוא מתאר כ״צייד מכשפות״ נגדו ונגד בני בריתו. הוא גם מטיל ספק ביכולתו של סטארמר וה״קליקה״ שלו להנהיג מפלגת עם: ״אנחנו רבים והם מעטים״, הוא כתב ומוכיח כי עדיין לא נמצא החיסון שירפא את הלייבור משנאת יהודים.
אולי תאהבו לקרוא עוד כתבת חדשות מבריטניה:
https://alondon.net/new-site/אנטישמיות-בבריטניה/
