יש משהו מרענן במחזמר צנוע שאין בו יומרות להפקה מורכבת עם אפקטים מיוחדים, ובמקום זה הוא נותן למוזיקה ולסיפור לדבר. כזו היא ההפקה של Once – מחזמר שהתחיל את דרכו בתיאטרון קטן בניו יורק, זכה להצלחה גדולה בברודווי, וקטף בסערה שמונה פרסי טוני, כולל הפרס למחזמר הטוב ביותר. כרגע הוא רץ במקביל בלונדון ובניו יורק.
הטקסט של המחזמר נכתב על ידי אנדה וולש, מחזאי אירי ידוע, וזהו עיבוד לסרט אירי מוזיקלי מ-2006 בעל אותו שם. העיבוד מנסה לשמור על המקור בפשטות שלו, בשירים (שני שירים בלבד נוספו למחזמר) וגם במשחק אמין ונטורליסטי, שבדרך כלל לא אופייני למחזות זמר.
העלילה עוסקת במוזיקאי אירי, המתקן שואבי אבק לפרנסתו, שפוגש בחורה צ’כית המחפשת מתקן לשואב האבק שלה. הוא מוזיקאי מוכשר שכמעט מתייאש מליצור מוזיקה וגם קצת עייף מהחיים, והיא מלאת אנרגיה ותקווה ומנסה לשכנע אותו לא לוותר על המוזיקה וגם רוצה ליצור יחד איתו שירים. היא גם מנסה לשכנע אותו לנסוע לניו יורק כדי לפגוש את חברתו לשעבר שעזבה אותו והוא דווקא מעדיף להישאר איתה, אך היא מתעקשת, לא לגמרי ברור למה. מה שכן ברור הוא שמבחינה יצירתית, המפגש הזה טוב לשניהם וגורם להם להקליט אלבום, מה שנראה כמשימה כמעט בלתי אפשרית.
המשחק של שני השחקנים הראשיים, דקלאן בנט (בתמונה למעלה) וזרינקה סביטזיק, עדין ומרגש והכימיה ביניהם מוצלחת. גם שיתוף הפעולה המוזיקלי ביניהם עובד יפה ורוב השירים מרגשים וקליטים. לצידם, בולט אנסמבל השחקנים-נגנים שמחליפים תפקידים ומצליחים לספק אווירה קומית לסיפורם. בולטים, לדוגמה, ואלדה אויקס, בתפקיד האימא של הבחורה, וגם הבחורים הצ’כים האחרים, שאחד מהם מתעקש ולעיתים גם מצליח לדבר במבטא אירי כבד.
העובדה שהשחקנים עצמם הם גם המוזיקאים הופכת את ההופעה לאינטראקטיבית יותר ולפעמים יש תחושה שאנחנו צופים בקונצרט ולא רק במחזמר. כשהקהל נכנס, הבמה נראית כמו פאב והשחקנים מנגנים ושרים כמיטב המסורת האירית. גם בהפסקה הקהל מוזמן לעלות על הבמה ולהזמין משקאות בפאב הבימתי בעוד המוזיקה נמשכת. במהלך ההצגה, השחקנים לא עוזבים את הבמה אלא יושבים בצד ומלווים בנוכחותם ובמוזיקה שלהם את המתרחש.
הבמאי, ג’ון טיפאני, הצליח ליצור אווירת אנסמבל כייפית ותוססת שמצליחה לסחוף את הקהל ולגרום לנו להיות מעורבים ושותפים בסיפור וליהנות מהעלילה, גם אם לא קורה בה הרבה. עקב הצלחתה, ההפקה תימשך עד חודש מאי הבא, מומלץ לא לפספס.
