עוד כחודש נשאר עד הרמת המסך המחודשת וזו הזדמנות להחזיר חוב ולהעניק כבוד לשלוש קבוצות בעלות יותר ממכנה משותף אחד: הן היו סינדרלות, הן היו גיבורות הפלייאוף בוומבלי, הן האחראיות לדרמות ולסיפורים הגדולים ביותר של שלהי העונה החולפת, והן יהיו מוקד של סקרנות, פיקנטריה בעונה הבאה.
העלייה השלישית: בלקפול. בלקפול היא מלכת הפלייאוף בבריטניה. בסוף מאי היא ניצחה בגמר פלייאוף בפעם החמישית בשמונה ניסיונות. הניצחון 1-2 על אקסטר סיטי בוומבלי בגמר הפלייאוף של הליגה המקצוענית הרביעית באנגליה, הזניק את הקלמנטינות לליגה השלישית, למרות שאת העונה הסדירה הן סיימו במקום השביעי. כן, שבע. 7. מה שבע? ובכן, בליגה המקצוענית האחרונה עולות שלוש הראשונות אוטומטית, והפלייאוף מתקיים בין המסיימות 7-3.
לעלות ליגה ממקום שביעי זה באמת יפה, גם קצת יוצא דופן, אבל הסיפור המרכזי של בלקפול – מועדון רב־פעלים מצפון־מערב אנגליה, שלפני שש שנים היה בפרמיירליג (עם דקל קינן) – הוא שרוב אוהדיה נעדרו מהגמר המכריע בוומבלי וקיוו לכישלונה.
מדובר בחרם אוהדים. מתוך 40,000 הכרטיסים שהוצאו למכירה לכל מועדון המגיע לגמר, מכרה בלקפול כ־6,000 בלבד. שאר האוהדים הצביעו ברגליים. המחאה שלהם היא נגד מנהלי המועדון, היו”ר קרל אויסטון ואביו אואן אויסטון, בעל עבר פלילי עתיר כולל ריצוי מאסר בעוון אונס. האוהדים אכן מתייחסים לניהול האויסטוני כאל פשע. הם מוחים על התנהלות פיננסית חמדנית, נטולת יומרות מקצועיות, שמטרתה היחידה היא מקסום רווחים למשפחה.
מאמרים קשורים
העונה הגיע הסכסוך לשיא. בפברואר הפסידו הבעלים משפט לנשיא הכבוד של המועדון, שתבע אותם על אי־החזרת חוב על הלוואה שהעניק מכיסו לבניית היציע החדש בבלומפילד רואד, ביתה של בלקפול. הם נצטוו לשלם לו חמישה מיליון פאונד בתוספת הוצאות משפט. את הכסף הם משכו מקופת המועדון. בחודש מרץ הדהימו האויסטונים בתביעת דיבה שהגישו נגד קבוצת אוהדים, שמחתה ומתחה עליהם ביקורת נוקבת ברשתות החברתיות. התביעה עדיין לא התבררה בערכאות, אבל מהרגע שבו הוגשה, נשבע ארגון האוהדים של בלקפול לא להוציא אף פני שיגיע לידי האויסטונים.
כך נותרו יציעי הכתום הבוהק של בלקפול מיותמים, אבל מוזרות דרכי עולם וכדורגל: בלקפול הצליחה להסתדר בלי העידוד, ומול היתרון העצום של אקסטר גם ביציעים, ניצחו והעפילו. לסיפור הזה אין סוף – המשך יבוא.
העלייה השנייה: מילוול. מילוול הלונדונית שבה בסוף מאי לליגת המשנה אחרי היעדרות בת שתי עונות, וגם היא עשתה זאת אחרי שאת העונה הסדירה סיימה במקום השישי והאחרון בפלייאוף. בגמר בוומבלי ניצחו האריות את ברדפורד סיטי 0-1 עם שער ניצחון דרמטי בדקה ה־86, וגם כאן הדרמה הגדולה הייתה בסך הכל כינור שני לדרך שעשתה מילוול אל הארץ המובטחת.
זוהי אומנם מילוול שאוהדיה הרוויחו בצדק את שמם הרע והחוליגני. בגמר הפלייאוף של שנה שעברה הם הפסידו לבארנסלי וחוללו מהומות ביציעי וומבלי, כולל פגיעה באוהדי היריבה. יש אפוא רבים שלא ממש חוגגים את הצלחתם. אבל העונה אפשר לפרגן למילוול על הישרדות מסוג מרגש: ניצחון האזרח הקטן על מפלצת הקפיטליזם והחמדנות.
עיריית לונדון, בשיתוף פעולה עם כמה חברות ענק, יצאו למיזם נדל”ני מניב שבמרכזו הריסת אצטדיון ה־New Den של מילוול ובניית קניונים, בתי עסק ומגורים תחתיו. הצלחת הפרויקט הייתה מסכנת את עתיד מילוול. ההתגייסות של אנשי המועדון, פרנסי האזור העירוני (ברמונדסי), והאוהדים נגד המיזם – הייתה מסיבית. והזירה הייתה חדשה: לא בתי המשפט, כי אם דפי העיתונות המקוונת, הכתובה והרשתות החברתיות. הקמפיין סחף עמו גם דמויות ציבוריות. כך למשל תרם גארי לינקר את תמיכתו וכוחו. לפני כחודשיים סוכלה המזימה סופית: תוכנית ההשתלטות הוקפאה. ועתה, לא זו בלבד שמילוול לא תסולק מביתה, היא תחזור גם לארח בו בעונה הקרובה את סנדרלנד, מידלסברו, נוריץ’, איפסוויץ’ וכדומה. מדובר בניצחון מורלי שבבלקפול יכולים בינתיים רק לחלום עליו.
