במובנים רבים, זואי טיגנר־האוס וגיא נאור הם פאואר קאפל של עולם הגולים הישראלים בלונדון, ונדמה לפעמים כאילו הם מכירים את כ-ו-ל-ם בתחומי האמנות, המשחק, המסעדנות ומה לא. טיגנר־האוס (29), גדלה במושב צור משה והגיעה ללונדון לפני שבע שנים ללמוד אמנות ומהר מאד התגלגלה לעסקי המסעדנות והייתה עד לא מזמן מנהלת מסעדת הגוד אג בסטוק ניואינגטון.
בן זוגה גיא נאור (32), תל אביבי שנולד באל.איי, עובד ב- Pentagram, סטודיו לעיצוב מהנחשבים באנגליה ובעולם. יחד הם העלו לאחרונה תערוכה בחלל הנחשב ארק סטודיו (Ark studios) בפינסברי פארק.
התערוכה Juicy מורכבת מסדרת עבודות, שילוב של צילום, דימויים ממוחשבים ופיסול, ועוסקת הרבה בפרי ההדר ששימש בה מוטיב מרכזי. בני הזוג קיבלו השראה מסיפורם של תפוזי יפו, פרי שטופח במשך עשרות שנים על ידי ערבים ויהודים כאחד, זמן רב לפני המנדט הבריטי או הקמת מדינת ישראל. התפוזים היו בעלי שם עולמי וצמחו בשיתוף פעולה הדדי וביחסים קרובים ורק מאוחר יותר הפכו לגאווה חד־צדדית של התנועה הציונית ובסופו של דבר איבדו את האלמנט ההרמוני שלהם. הסיפור על המפעל היהודי המצליח, הוא סיפור טעון שטיגנר־האוס ונאור מביטים בו נחוכה.
אני יודע שאת באה מרקע של צילום וגיא של עיצוב. האם זו הייתה חלוקת התפקידים בעבודה על התערוכה הזו?
“כן ולא. שנינו חולקים המון אהבה לאמנות בכלל ולפרויקט הזה בפרט. גיא מגיע גם מרקע של צילום ולכן יש לנו יכולת לנהל המון מהשיח הקריאייטיבי ביחד ולתת אחד לשני פידבקים ותמיכה, כמו גם לקחת חלק פעיל ומשותף בעשייה כולה. כל אחד מאיתנו מביא מהעולם שלו אלמנטים טכניים ויצירתיים והעשייה נובעת מהחיבור. לא משנה מי מאיתנו לוחץ על הכפתור במצלמה, או על העכבר במחשב, השני נמצא מעבר לכתף שלו”.
גיא, ספר לנו קצת על הרקע שלך?
“למדתי קולנוע בצעירותי והתעסקתי בזה עם קבוצה של חברים באופן עצמאי במשך כמה שנים כשחייתי בארץ. מאוחר יותר למדתי תואר ראשון בעיצוב תעשייתי בשנקר ואחרי הלימודים והחתונה הצטרפתי לזואי פה בלונדון. השבוע אני סוגר את שנתי הרביעית כמעצב תעשייתי בפנטגרם (Pentagram), הסוכנות העצמאית לעיצוב הגדולה בעולם. פנטגרם היא סוכנות אינטרדיסציפלינרית שמורכבת מ־ 24 שותפים שכל אחד מהם הוא מעצב בכיר בצוות עצמאי משלו, ומתעסק בתחום ההתמחות שלו. בין השאר עיצוב גרפי, מיתוג, תערוכות, אדריכלות, פרינט, דיגיטל וכמובן עיצוב תעשייתי. הצוות שבו אני עובד, שמנוהל על ידי המעצב ג’ון מרשל, מתעסק במגוון רחב של שדות בתוך התחום של עיצוב תעשייתי כלומר הכל ממחבתות וסירים, לרכבים אוטונומיים וטכנולוגיות קוונטים. הרבה מהידע שצברתי שם הבאתי לתערוכה שלנו”.
על הקשר בין אוכל לאמנות
העבודות שלך זואי, תמיד קשורות איכשהו באוכל וגם כאן פרי ההדר והוא מרכיב חשוב ביצירה שלה ובחייך. מה פשר הקשר הזה שבין האמנות לאוכל?
“אוכל תמיד היה ותמיד כנראה יהיה חלק גדול מהחיים שלי, ואני מתעסקת בו באופן יומיומי. גם ברמה הוויזואלית והאמנותית העיסוק באוכל מעניין אותי כי הוא מכיל בתוכו המון מטענים של תרבות, ומוסר, והרגלי צריכה, ופוליטיקה והכל. הרבה מהמחקר ופיתוח הקונספט הראשוני בפרויקט היה מבוסס על הסיפור של תפוזי יפו המוכרים לכולנו מאוד, ועל הנרטיב הציוני של פירות ההדר והפרדסים. היסטורית, פיתוח וגידול התפוזים שהיו ידועים בכל העולם, היה מפעל ערבי שגם קדם ליהודי, אבל לימים הפך להיות מעשה של שיתוף פעולה וערבות הדדית בין הצדדים. במרוצת השנים, הנרטיב הציוני השתלט, והערבי נשאר מאחורה. יש המון אלמנטים בסיפור הזה שהיו מאוד מעניינים לעבודה”.
ואם כבר מדברים על אוכל, עד לא מזמן היית המנהלת של הגוד אג בסטוק ניואינגטון ועכשיו את בצוות אחר ופתחת מקום חדש. רוצה לספר לנו על זה קצת?
“לפני כחודש התחלתי לנהל מקום חדש שנפתח בדלסטון בשם mu. המקום שייך לצוות שמאחורי בריליאנט קורנרס, Brilliant Corners – הבר־מסעדה בהשראה יפנית של האקני, המפורסם גם בזכות מערכת הסאונד שלו. המקום החדש נקרא על שם אלבום מוזיקת עולם מוקדם של חצוצרן הג’אז האמריקאי דון צ’רי. ” Mu ‘ ממוקם כמה דלתות למטה מהבריליאנט קורנרס, בקינגסלנד רוד, ומתמקד במוזיקת ג’אז חיה עם הרכבים מטריפים ובישול על גריל רובאטה (המכונה ‘רובאטאיאקי’ במטבח היפני)”.
היה לך אישזהו רקע באוכל יפני?
“לא. אני לומדת המון המון. המקום גם על טהרת היינות הטבעיים ונשלחתי לקורס של חודש לפני שפתחנו. הקורס נקרא athousand decisions ומעבירה אותו היידי נאם קנודסן שהייתה בעבר מנהלת מסעדת נופי Nupi של אוטולנגי וקניינית היין של כל הקבוצה שלו. עולם מרתק”.
האם את חושבת מתישהו לפתוח מסעדה משלך?
“בהחלט מחשבה שעברה לי בראש הרבה, ועדיין. אני מעורבת גם בפרויקט שאני מקווה שייפתח פה בלונדון בהמשך ויש לי המון מחשבות על מקומות נוספים שהייתי רוצה לפתוח בעתיד. החלום של לארח במקום משלי בהחלט קיים בי אבל אני לא ממהרת לשם. אני נמצאת כיום במצב שאני צוברת ניסיון יקר ערך ולומדת את כל מה שאני צריכה בשביל להבין איך דבר כזה בכלל קורה – מתוך התעשייה אני יודעת להגיד כמה זו משימה מורכבת ובלתי אפשרית לעתים, ואני רוצה להיות מוכנה כשאחליט לעשות את זה בעצמי”.
בעתיד, האם תרצי להתמקד יותר בצילום ואמנות או באוכל?
“אני רוצה מאוד להתעסק בשניהם. אם אני חושבת על השאלה הקודמת, אז יש הרבה חלומות על מקום שישלב בין האהבה לאומנות והאהבה לאוכל ואולי יהיה כזה שמספק במה ליצירות משני העולמות”.
