העולם המודרני בו אנו חיים הוא עולם של חברות המונים, אשר כמו לונדון, מהווה כפר גלובלי, קיבוץ גלויות של עמים, דתות, שפות ותרבויות שונות. עולם בו, כביכול, אין משמעות לזהות אתנית או לאומית. האמנם? אפשר להיזכר בתחושת הגאווה הבריטית שהציפה את הממלכה בתקופת האולימפיאדה כדי להבין שרובנו רוצים להרגיש שהם חלק ממשהו, אבל גם לחפש מה מייחד אותנו, את זהותנו.
גם שאול טשרניחובסקי טען כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו. ואכן, לסביבה, למנהגים, למסורות ולחינוך שאליהם נולדנו ועליהם גדלנו יש חלק משמעותי בעיצוב זהותנו כבוגרים. מאז שהגעתי ללונדון לפני כשמונה חודשים פגשתי ישראלים רבים, חלקם מתגוררים כאן זמן רב יותר משנות חיי, והם נראים, מדברים ומתנהגים כישראלים לכל דבר, עד שלעיתים קשה להאמין שאת רוב חייהם העבירו מחוץ לגבולות הארץ.
אך מה אם יש לנו יותר ממולדת אחת? מה אם נולדנו בישראל אך גדלנו בבריטניה, או אם נולדנו וגדלנו בבריטניה למשפחה ישראלית? מהי אם כן תבנית נוף מולדתנו שמשפיעה על זהותנו?
לפני מספר חודשים נכחתי באירוע קהילתי שם פגשתי בחור לבוש בחליפה ושהתנהג כמו מקומי, בדיוק כמו שאר הנוכחים בחדר. ניגשתי אליו והצגתי את עצמי באנגלית. אני מניח שהמבטא הישראלי הכבד שלי לא השאיר לו הרבה מקום לספק ולהפתעתי הוא ענה לי: אהלן אחי, כמעט בלי מבטא ובסגנון דומה לזה שמדברים חבר’ה בצבא. מכיוון שהוא השאיר אותי פעור פה שאלתי אותו: אתה ישראלי? והוא ענה לי מיד: כן בטח!. אז מאיפה האנגלית הבריטית?, שאלתי, והוא ענה בתגובה שההורים שלו ישראלים אבל הוא עצמו נולד כאן. אז אתה בריטי, אמרתי. כן, הוא השיב, אבל גם ישראלי.
השיחה איתו עוררה מאוד את סקרנותי והעלתה שאלות רבות, כמו: לאיזו מן התרבויות אתה מרגיש קרוב יותר, ישראלית או בריטית? איזו מבין שתי המדינות אתה מגדיר כבית, ישראל או בריטניה? האם חשוב לך לדבר עברית, ואיזה חלק היית רוצה להעביר הלאה לילדייך? באילו מצבים בחיי היומיום הזהות הדואלית הזו פוגשת אותך, וכמובן, היכן נכנסת הזהות היהודית בכל מערך הזהויות המורכב ממילא הזה? האם אתה מרגיש חלק מהקהילה היהודית ואיך הפער הקיים בין הקהילה היהודית לישראלית משפיע על כך?
מאמרים קשורים
אנו נוטים לעיתים לשכוח שישראל עדיין מאוד צעירה ועל כן מהגרים ישראלים גם היא תופעה חדשה יחסית. רק עתה ניתן לדבר על צעירים שגדלו אל תוך מארג הזהויות המורכב הזה. על מנת ליצור פלטפורמה עבור אותם צעירים שעשויים להתחבט בשאלות דומות, ועל מנת לספק מקום בו הם יכולים לשתף רגשות ודעות, החלטתי ליצור כחלק מעבודתי עם הקהילה הישראלית, קבוצה של צעירים שתיפגש אחת לכמה שבועות. עד כה כבר קיימנו שני מפגשים באווירה בלתי פורמלית, פתוחה ומזמינה. אם אתם או ילדיכם מעוניינים להצטרף אלינו, או אם יש לכם הצעות נוספות – אשמח לשמוע.
* הכותב הינו שליח ההסתדרות הציונית העולמית בבריטניה.
