בשיחה עם פרופ׳ רבקה לזובסקי ורונית ריבק-מדרי, אי אפשר שלא לשמוע את הלהט בקולן, כשהן מספרות מה המשמעות של ויצו עבורן. פרופ׳ לזובסקי נרגשת לספר איך הארגון יצר את “טיפת חלב” הראשונה בארץ ואת מעונות היום ובתי הספר הראשונים, ועל בקשתו של מזכ”ל האו”ם ב־1956, שהארגון יצטרף במעמד יועץ למוסדות שונים, כמו אונסק”ו ויוניצ”ף. ורונית נלהבת לערוך שינויים חיוביים כדי לקרב בין הקהילות השונות ולהצעיר ולהצעיד את ויצו לעידן הנוכחי.
פרופ׳ לזובסקי נולדה באורוגוואי ובגיל 16, בעקבות מפגש עם דוד בן־גוריון בחידון התנ”ך לנוער בישראל, החליטה לשמוע בקולו, אחרי שאמר לה שהיא חייבת לעלות ארצה. היא הצטרפה לויצו אחרי שעלתה ובמהלך השנים הפכה לאשת חינוך מוערכת בארץ. בשנות ה־90′, שימשה כיו”ר ארגון חינוך ודור ההמשך, בהנהלה העולמית של ויצו, ומשנת 2013, מכהנת כיו״ר ויצ”ו העולמית.
פרופ׳ לזובסקי הגיעה לאחרונה לביקור בלונדון, שם הארגון ציין 100 שנה לייסודה של ויצו בריטניה. “ומאז, 100 שנה של אימפריה של טוב בארגון הכי משפיע בישראל, שדרכו אפשר כל יום לשנות ולהציל חיים”, היא אומרת.
ושם גם ישראלית הוכרזה כיו”ר ויצו בריטניה…
“מתחיל עידן חדש. רונית ריבק־מדרי היא הישראלית הראשונה שנבחרה כיו”ר פדרציית האם בבריטניה. היא אישה נפלאה, מנהיגה כריזמטית, סוחפת וחכמה, שמשלבת את שני העולמות – ישראל והקהילה היהודית בבריטניה. עם הרבה שאר-רוח, יצירתיות והרבה נשים צעירות שהצטרפו ומצטרפות. ואני רוצה להזמין את כל הנשים בקהילת הישראלים בלונדון להצטרף לויצו, כי יש להן כל כך הרבה לקבל לתת. ואני מדברת כדור שלישי של פעילות ויצו, כמי שגם נולדה וגדלה בקהילה יהודית בחו״ל”.
מאמרים קשורים
באיזה אופן ויצו רלוונטית לאנגליה?
“קודם כל, נשים בכל אנגליה יכולות למצוא קהילה תומכת, כי ויצו היא ממש כמו משפחה. אבל גם כוח בינלאומי לא רגיל. אנחנו נטוורק של נשים ב־50 מקומות בעולם. אני תמיד אומרת שהיינו פייסבוק הרבה לפני שפייסבוק הומצא. אפשר להשתייך לרשת חזקה, המבוססת גם על מצע אידיאולוגי שמיתרגם למשהו מאוד מעשי”.
איך למשל?
“זה מתחיל בזה שאנחנו מקבלים תינוקות ודואגים שהחינוך יתחיל מהלידה. בכך אנחנו מונעים את היווצרותם של פערים חברתיים… אנחנו מעניקות יום-יום הזדמנות למאות אלפי ילדים, נוער ונשים לשפר את חייהם ועתידם ועומדות בחזית החברתית בקידום מעמד האישה”.
ומה ישראליות בלונדון יכולות לתרום?
“יכול להיות שמישהי טובה בגיוס משאבים, אחרת בהנחיית סדנאות או נותנת מהידע שלה לנשות הפדרציה. מעבר לזה, יש מגוון אפשרויות לסייע ולתרום, כדי שנוכל להציל נפשות של אלו הזקוקים לכך. רבות מנשות הפדרציות מכל העולם באות לבקר בפרויקטים ויודעות לאן הולכים המשאבים, ובעיקר רואות איך הן משפיעות הלכה למעשה. זו תחושה עילאית״.
ויצו משקפת את ישראל היפה
תרגום ראשי תיבות הארגון באנגלית הוא: ״תנועה ציונית בינלאומית של נשים מתנדבות״. אבל מלבד הציונות, ויצו היא א־פוליטית ולא מפלגתית. ״ולמעשה משקפת את ישראל היפה. אפשר להכיר את ישראל ואנשיה לא דרך הפוליטיקה, הסכסוך והדברים הקשים של היומיום״, אומרת פרופ׳ לזובסקי. ״והישראליות בלונדון יודעות יותר מכולן מה שקורה בארץ. יש להן כוח לא רגיל. לפני חודשיים, שגריר אחד אמר לי: ‘אתם והפילהרמונית זו ההסברה הכי טובה לישראל'”.
בביקורה בלונדון, הגיעה פרופ׳ לזובסקי גם לוועדה בפרלמנט. כשעלה נושא המוצא, היא השיבה: ״בואו לבקר, אתם תראו שאנחנו ארגון ללא קשר למוצא או למצב הסוציו-אקונומי. בקרו ביפו ותראו שיש ערבים, מוסלמים, נוצרים, יהודים, אתיופים…. אחד שאל אותי אם יש בהנהלה אישה ערבייה. אנחנו הנהלה מתנדבת ופעילה. ‘הלוואי’, אמרתי. ‘הלוואי שאישה ערבייה תרצה להיות חלק מההנהלה שלנו – נשמח מאוד'”.
אבל ויצו היא תנועה ציונית.
“נכון. פנו אליי מנהיגי קהילות יהודיות ושאלו למה אנחנו משאירים את השם. אמרתי: ‘להפך! ויצו היא הציונות המקורית והאמיתית בפעולה. זה שהאויבים שלנו הפכו את הציונות למשהו מכוער זה לא אומר שאנחנו צריכים ליפול בפח הזה שהם טמנו”.
אתם מספקים שירותים עבור הממשלה. אלו לא דברים שהיא אמורה לדאוג להם?
“ויצו היא אכן ספק שירותי הרווחה הגדול ביותר לממשלת ישראל ואחד מספקי החינוך הגדולים. אנו מפעילים מאות מוסדות ושירותים, כמו מעונות יום, מסגרות חירום לילדים בסיכון, פנימיות, מקלטים לנשים מוכות וילדיהן. בכולם אנו משקיעים הרבה יותר ממה שהממשלה מתקצבת. וזה עושה את השינוי. לצערי, גם לא תמיד הממשלה מעבירה את מלוא התקציבים המגיעים לנו. כך הדבר, למשל, בתחום מעונות היום, או הפנימיות לילדים בסיכון. ויצו, בזכות נשים ציוניות בכל העולם, מעמידה לרשות הנשים המוכות, הילדים בסיכון או בני הנוער תנאים טובים יותר לצמצום הפערים ולחיי ביטחון והצלחה. לשם כך, אנו זקוקות לכל מי שרק רוצה לתרום מזמנה או ממרצה״.
מה החזון שלך?
“החזון שלנו הוא שיושג שוויון הזדמנויות מלא בחברה הישראלית ושיסופקו תנאים שווים להצלחה לכל ילד וילדה, איש ואישה. להמשיך לחזק את ישראל מבפנים. להמשיך לענות על הצרכים המשתנים של החברה כפי שעשינו במשך 100 שנה”.
“הקבוצה נתנה לי אור”
רונית ריבק־מדרי, יו״ר ויצו בריטניה, הכירה את ויצו רק כביה״ס שבו למדה. אבל הרומן עם הארגון החל בלונדון, כשחיפשה חיי חברה. דרך חברה היא הגיעה לערב הדלקת נר שני של חנוכה בהנדון. “הרגשתי סוג של בית”, היא נזכרת. תוך חצי שנה בלבד מצאה את עצמה כיו”ר הקבוצה הזו (״רעות״). גם אל לונדון הגיעה בלי מטרה מוגדרת, ב־1991. היא טסה לתקופה קצרה ואז הכירה את בעלה הראשון ונשארה. במהלך השנים, היא סיימה שני תארים באומנות, עבדה בעבודות משתנות ויחסיה עם בעלה נקלעו למבוי סתום, כשויצו שימשה עבורה כעוגן והקבוצה נתנה לה תכלית ועניין: ״זה החייה ומילא את החיים שלי. הקבוצה נתנה לי איזשהו אור״.
היא החלה לארגן אירועים והפקות לקהילה הישראלית ושמה הלך לפניה כ״האמרגנית״. ואז ב־1996, ויצו הציעו לה להצטרף באופן פעיל יותר ולנסוע לסמינר ״אביב״ בישראל (מפגש של נציגות מכל הפדרציות). ״שם ממש הבנתי מה זה ויצו. זה לא רק על נשים, זה יותר מזה״. אחרי הסמינר היא מונתה ליו״ר אביב ויצו הצעירה וכיהנה בתפקיד תשע שנים, כשבשלוש השנים הראשונות היא מונתה גם כיו״ר אביב ויצו העולמית למשך שנתיים. ועד לפני חודש וחצי כיהנה כסגנית יו״ר ויצו בריטניה בשלוש השנים האחרונות. וכיום, כאמור, היא הישראלית הראשונה שמכהנת כיו״ר ויצו בריטניה.
ויצו הכירו בתעוזה הישראלית שלה
רונית רק נכנסה לתפקידה החדש וכבר מחוללת שינויים ארגוניים. ויצו הכירו בתעוזה הישראלית שלה, אז זה לא היה בלתי-צפוי. אחד השינויים היה לחייב את יו״ר הקבוצות השונות להשאיר את ההחלטות החשובות בידי אנשי מקצוע (בעבר, ליו״ר כל קבוצה הייתה סמכות בלעדית).
״עדיין קשה לקהילה הבריטית לקבל את הקהילה הישראלית״, אומרת רונית בצער. ״צריך להיות פרגון הדדי ולקבל אחד את השני. אחד המשפטים שאני נתקלת בהם הוא: ׳ישראלים לא אוהבים לתת כסף׳. התפישה היא יותר התנדבותית; להיות פעיל ולגרום ליצירת הכסף. אבל לא יוציאו מכיסם. אבל אני יכולה להגיד שעכשיו אני רואה יותר ישראלים, שהם בעלי חברות ומעמד, שכן מעורבים. אני ניגשת אליהם ונותנת להם אינטרפרטציה אחרת, למה חשוב שהם לא יסתכלו בצורה המיושנת של ׳כבר חייתי בארץ ושירתתי את המדינה׳״.
ואם לדוגמה אני רוצה לתרום?
״אני אומרת לך, יש בית ספר בבית הכרם בירושלים המיועד לתלמידים שנפלטו מכל מיני מסגרות שונות ואנחנו התחנה להצלת עתידם. ואני מציעה לך את הפרויקט הזה. זו עוד צורה בשבילך לעזור בחינוך של הדור הבא ולהראות ציונות אכפתיות… אתה מגדל את הילדים שלך פה לדור אחר. אז אם אין לך את הקשר עם מדינת ישראל – איך הילד ימשיך? אני מדברת מניסיון, ראיתי מה קרה לחברים שלי. אני חושבת שזו שליחות שלנו כהורים״.
ואז התורם בא לביקור?
״כן. אתה לא תורם רק כסף. אתה נפגש עם מנהל המקום, הילדים, אתה חש את המקום. כל מי שמגיע לפרויקטים שלנו רוצה לתת יותר״.
למה הממשלה לא יכולה לסייע ותורמים מהעולם כן?
״זו שאלה ששאלתי המון שנים כישראלית. אני חושבת שעדיין יש בעיה בארץ מבחינה כלכלית. התקציבים הם לא גדולים. אני חושבת שבין היתר זה נותן איזשהו קשר לתפוצות עם מדינת ישראל, במיוחד במישור הרגשי״.
מה החזון הגדול שלך?
״לראות את ויצו במאה השנים הבאות. לשבת בהנהלה של ישראליות ובריטיות ביחד. לקבל תמיכה מהקהילה הישראלית, לחזק את הפרויקטים הקיימים ולהיות פתוחים לעוד אופציות, כי יש עדיין המון מה לעשות״.
* בויצו בריטניה יש 65 קבוצות שאחראיות על 85 פרויקטים בישראל. אפשר להצטרף לקבוצה בהתאם לאזור ולגיל.
פנו לרונית: Ronit@wizouk.org
