הכל החל לפני כמעט שבועיים. הכותרות בבריטניה ובישראל נכתבו בשחור ובאדום בוהק, והצהירו על 12 נערים ישראלים החשודים באונס של נערה בריטית באיה נאפה שבקפריסין. בתגובות לדיווחים שמעתי סביבי קריאות גנאי על הנערים הישראלים, חששות של יהודים בבריטניה ואף קריאות אנטישמיות פה ושם לעבר ישראל ותושביה.
לאחר גל השמועות, טסו כמה מהורי הנערים ועורכי דין אל עבר קפריסין וצעקו מדם ליבם כי הם מכחישים כל קשר לנערה ובוודאי שלא מדובר באונס. אך כותרות עיתונים בבריטניה היו חזקות יותר ובכך נראה שהוציאו מעין כתב אישום נגד אותם הנערים ללא צורך בשופט או בבית משפט.
דוגמה לכך היא כותרת שפורסמה ב”מייל אונליין” ב-21 ביולי: “אישה בריטית, 19, ש’עברה אונס קבוצתי על ידי 12 נערים ישראלים’ באיה נאפה תגיע למסדר זיהוי בניסיון למצוא את תוקפיה”. נכון שקביעת האונס נכתבה במירכאות ושבגוף הכתבה הם הוסיפו את המילה Allegedly, המקבילה של “לכאורה” באנגלית, אבל החיבור בין נערים ישראלים לאונס כבר נעשה בתודעה.
כעת, לאחר שהנערים שנחשדו באונס הנערה הבריטית שוחררו והנזק התדמיתי של ישראל כבר בוצע, האם ראינו כותרת אחת לטובתם של הישראלים? באותו אתר הנ”ל פורסמה כותרת ארוכה על כך: “נערים ישראלים קופצים משפחה כשהם משוחררים והאישה הבריטית, 19, שהאשימה אותם באונס קבוצתי באיה נאפה נעצרה על ‘האשמת שווא’ לאחר ש’שינתה את סיפורה'”. גם כאן המירכאות מעוררות תמיהה – היא לכאורה האשימה לשווא ושינתה את סיפורה. בנוסף, הישראלים צוהלים משמחה לא רק על השחרור אלא גם על המעצר של הנערה, כאילו “רוקדים על דמה”.
אז למה זה קורה לנו?
לאחרונה התרבו תלונות רבות בטרנד ה-#MeToo. אבל רשויות החוק לא תמיד ששות לחקור את האמת, וב-95% מהמקרים מוציאים את החשוד בכיכר העיר של העיתונות ומאשימים אותו במיידי. אני מתאר לעצמי שגם בפרשה דנן, הרשויות בקפריסין כבר שמחו שיש להם כותרת שתעמוד בדפים הראשיים של העיתונים ימים רבים. וכאמור, הפרשה מושתקת לאחר פחות משבועיים.
האם לא הגיע הזמן לחקור לעומק כל פרשה עוד לפני שעוצרים לחקירה איש החשוד באונס? במיוחד אם זה קרה לפני שנים ארוכות ולפעמים אף יותר מ-10 שנים? האם לא די בעלילות השווא, שלאחריהן הנאשמים יוצאים לחופשי חפים מפשע, ללא שום כתב אישום או הוכחה?
ושיהיה ברור: חובה לכלוא מאחורי סורג ובריח כל אחד ואחת שלא יודעים לשמור על יצרם ולהעמידם לדין, גברים או נשים שאונסים או משדלים אחרים לקיים איתם יחסי מין. אבל יש הבדל בין יחסים בהסכמה לבין אונס. ובדיוק עבור זה צריכות רשויות החוק לעבור קורס והשלמות.
זה כאב גדול לכולנו. אני רוצה שילדיי יקראו בעיתונים כותרות על שלום בין מדינות, על מחירי נדל”ן שעולה או נופל, על ראש ממשלת בריטניה החדש. אבל לא על מקרי אונס שחוזרים לכותרות מדי יום ביומו. נמאס!
* רוצים לשתף את הדעה שלכם על המקרה הזה או על דברים אחרים? כתבו לנו.
