שואה וגבורה ב-1985 העניקה אוניברסיטת נאנט בצרפת דוקטורט להנרי רוק. התואר הוענק לאיש על עבודה, שבה הוא מכחיש את השואה בטענה שכלל לא היו תאי גזים ומחנות השמדה, והכל הוא לא יותר מהמצאה של היהודים והציונים. אין צורך להדגיש שבעולם כולו קמה צעקה גדולה לנוכח הענקת התואר כשלא רק הארגונים היהודיים, אלא גם מדינות, ארגונים ואישים שאינם יהודיים תקפו את מנהלי האוניברסיטה הצרפתית. ואומנם, כעבור מספר חודשים החליטו אלה לבטל את התואר.
הנרי רוק נאלץ אמנם להחזיר את הדוקטורט, אך אדם אחד הבין שאין להסתפק בביטול הזה וכי הבעיה עמוקה ומסוכנת בהרבה. חודשים רבים הרהר אברהם הירשזון, שתקופה לא ארוכה לפני כן עוד היה חבר כנסת, כיצד להגיב. עד שיום אחד סבר שמצא את הדרך הנכונה.
כך נולד מצעד החיים. מצעד סמלי של ישראלים ויהודים מרחבי תבל, שמטרתו לעורר תשומת לב בעולם ולהוכיח שאכן היו תאי גזים ומשרפות במחנות אושוויץ – תשלובת ההשמדה הגדולה בתולדות האנושות. הצעדה נועדה להזכיר את מצעד המוות של האחרונים משרידי אושוויץ בינואר 1945, כאשר גדודי האס.אס ברחו בפני המתקפה של הצבא הסובייטי. המצעד מאושוויץ 1 לאושוויץ 2 (בירקנאו) שני המחנות הקיימים כיום כאתרי הנצחה ומוזיאון גם בא כדי להוכיח שלמרות הכול עם ישראל חי.
22 אלף צועדים
הירשזון מצא אוזן קשבת לרעיון שלו גם בחוגים ישראלים וגם בארהב, והמצעד הראשון יצא לדרך ב-1988 בהשתתפות כמה מאות צעירים, וגם שרידי אושוויץ שהצטרפו אליהם. הוא קבע כי המצעד יתקיים מדי שנה ביום השואה והגבורה, הוא ה-19 באפריל היום שבו פרץ מרד גטו ורשה.
גם אני הייתי בין אותם חלוצי המצעד ומאז השתתפתי בו בכל שנה. יחד עמי צעדו אז עשרות ידידים, עמיתים לסבל ולעינויים באושוויץ, שלמרבה הצער נותרו מהם היום רק בודדים. עמנו צעד גם הרב ישראל מאיר לאו, שעתיד היה להיות רבה הראשי של ישראל (והיום הרב הראשי של תל אביב) והוא האסיר הצעיר ביותר ששרד את בוכנוולד, שהיה אז בן שמונה בסך הכול. מיותר להדגיש ששנינו צועדים זה לצד זה עד עצם היום הזה.
במשך השנים הלך המצעד וגדל, כשבשנים האחרונות צועדים בו בין 11 ל-13 אלף אנשים בהם גם לא יהודים המגיעים אליו מיותר מ-50 מדינות ברחבי תבל. במצעד ה-18, מצעד החי, הגיע מספר המשתתפים ל-22 אלף. אין ספק שהמצעד הפך לא רק לשם דבר בעולם כולו, אלא גם לסמל ולמכשיר חינוכי לבני נוער וגם למבוגרים, השומעים, רואים ולומדים בשטח על העבר ועל התנהגותם החייתית, הבלתי נתפשת, של הגרמנים דאז ועוזריהם ממדינות שונות.
המשלחת הגדולה מבריטניה
מיותר לציין את כמות העבודה העצומה הנחוצה כדי לארגן ולבצע אירוע שבו משתתפים אלפים כה רבים. הלוגיסטיקה הדרושה היא מהמסובכות ביותר, לא רק בתחומי המגורים, התחבורה, אמצעי הביטחון וההדרכה אלא גם במישור המזון. כל המשתתפים מקבלים אוכל כשר למהדרין, שברובו מובא מישראל, כשההכנה והחלוקה נעשית במספר בתי מלון בוורשה ובקרקוב, שבהם הוכשרו המטבחים לתקופת המצעד. על כל המבצע העצום הזה אחראים נשיא המצעד, דר שמואל רוזנמן, וסגנו, שהוא גם המנכל והמוציא לפועל, אהרל’ה טמיר, ביחד עם אנשי ההנהלה בארצות הברית, בקנדה ובצרפת. מישראל מגיע מדי שנה צוות גדול של רופאים, פראמדיקים ומנהלה כולם בהתנדבות מוחלטת. רובם כבר ותיקי המבצע, שבאים אליו כבר עשור או יותר.
ראוי לומר גם כמה מילים על חלקה של בריטניה במצעד. בעוד שעד לפני שלוש שנים הגיעו מהממלכה המאוחדת רק משתתפים בודדים ולא מאורגנים, הרי שהמצב השתנה לחלוטין מאז החליט סקוט סונדרס – ששב ללונדון לאחר שנים רבות ביפן ובהונג-קונג, והשתתף כבר במצעד – שעליו להתגייס לנושא החשוב הזה. ואכן, סונדרס הפעלתן הקים ארגון, ומאז, מגיעה מבריטניה אחת המשלחות הגדולות ביותר: בין 250 ל-300 משתתפים.
נתראה במצעד הקרוב, ה-26 במספר, שיתקיים בתאריכים 23-29/4.
* פרטים על ההרשמה למצעד החיים באתר: www.marchoftheliving.org.uk
