שלוש הההצגות באמצע חודש מאי שעלו בתיאטרון קטן מעל פאב טרנדי במרכז העיר היו סולד אאוט והביקורות שיבחו. “זה היה יותר ממה שיכולנו לחלום עליו. הגדר הוא סיפור שנועד ליצור נקודת מפגש, והמפגש הראשון שלנו עם הקהל הראה לנו את הפוטנציאל המשמעותי של המופע הזה”, מספרת נטע שזו הייתה גם הבכורה המקצועית שלה כבמאית, והפרויקט הראשון של חברת התיאטרון שלה.
למה בחרת במחזה הזה?
“במחזה הגדר נתקלתי עוד בלימודי בימוי תיאטרון בסמינר הקיבוצים. נמרוד דנישמן למד שנה מעליי, ו”הגדר” היה תרגיל הבימוי הארוך שלו (הפקה באורך מלא שהיא תרגיל גמר של לימודי בימוי). הוא כתב את המחזה והציג אותו כקריאה מבוימת באחד מחדרי התיאטרון בסמינר. התאהבתי מיד. הסיפור והדמויות היו נוגעים, הבימוי היה יפה במינימליזם שלו, ומעל הכל הרגשתי את האנושיות ביצירה.
התחברתי למערכת יחסים שמתרחשת בלונג דיסטנס, לצד אחד שרוצה יותר מהשני, הרגשתי את הכאב ואת הסיטואציה הבלתי אפשרית שמרחפת מעל הכל. ואהבתי במיוחד לראות דמויות של שני גברים, שהעובדה שהם גברים ואוהבים היא לכאורה מובנת מאליה, מהבחינה שהמחזה לא עוסק באופן סטריאוטיפי במה זה אומר להיות גבר הומוסקסואל, אלא מצליח לשזור בתוכו כמה סוגיות מורכבות במקביל.
שנה וקצת אחר כך, ב-2019, התחלתי תואר שני ב- Royal Central School of Speech and Drama. יחד עם כיתה שמורכבת ברובה מסטודנטים בינלאומיים, התוודעתי לסצנת תיאטרון הפרינג’ בלונדון, לרב התרבותיות בעיר ובבריטניה כולה ויחד עם זאת למחסור העצום בתיאטרון שמתייחס לרב תרבותיות הזאת.
המחזה הראשון שעלה לי לראש כשחשבתי איך אני יכולה לתרום ליצירה מזרח תיכונית בלונדון היה הגדר. רציתי לספר את הסיפור האנושי הזה, על שני אנשים שמתחברים ומתאהבים ורוצים לממש את האהבה שלהם, למרות שגדלו על נרטיבים לפיהם האחר הוא האויב, למרות כל הפערים ביניהם. חלמתי להראות איך המפגש הוא מה שמשנה, גם אם נראה שה”פתרון” הוא בגדר בלתי אפשרי.
היה לי בכיתה סטודנט פלסטיני שנולד וגדל בירדן ולמד תואר ראשון בביירות. לפני הלימודים חששתי מאוד מהמפגש איתו, אבל בסופו של דבר היה לנו חיבור די טוב, ואפילו יצא לנו לדבר על הסכסוך ברצינות בהזדמנות אחת. הוא שחקן מצוין ובזמנו חשבתי שהוא יכול היה להתאים לתפקיד של ג’ורג’, אם אביים את “הגדר” באנגליה; בהפקה של הגדר שביים דנישמן משחק את ג’ורג’ מוראד חסן, גם הוא שחקן פלסטיני. אבל אז פרצה הקורונה, אני חזרתי לישראל והמשכתי ללמוד מרחוק לתקופה, ואילו הוא חזר לירדן ונאלץ להפסיק את הלימודים, והקשר התנתק.
הרצון לביים את “הגדר” הפך יותר ממשי ברגע שהבנתי שעל מנת להישאר באנגליה עליי להגיש בקשה לויזת Start Up. בניתי תכנית עסקית לחברת תיאטרון שתפיק מחזות מתורגמים באנגליה, בדגש על מחזות מהמזרח התיכון. שיתפתי את נמרוד ויוצרים ישראלים נוספים בתכנית על מנת לקבל את תמיכתם ולהראות פוטנציאל עסקי, והייתה התלהבות הדדית. סיימתי את הלימודים בסוף 2020 ובמאי 2021 הקמתי את Junction Theatre & Performance.
ההסלמה במאי 2021 תפסה אותי לא מוכנה; להיות יוצרת ישראלית באנגליה זו סוגיה מורכבת, במיוחד בתעשייה שמטבעה היא מאוד ליברלית ושמאלנית, ומתוקף כך, לצערי, האנשים בה נעים על פי רוב בסקאלה שבין סולידריות עם העם הפלסטיני לבין שנאת ישראל ובמקרה הקיצוני יותר אנטישמיות. ידעתי שיהיה קשה במיוחד להתחיל את דרכי פה, ובדיוק ברגע שבו תכננתי להתחיל לעבוד על ההפקה, התחילו החששות שעיסוק בתוכן שבסופו של דבר יש בו אלמנט פוליטי עלול להתקבל בעין לא יפה ולמעשה יסכל כל ניסיון שלי לפרוץ כבמאית.
שאלתי את עצמי הרבה פעמים האם אני “חייבת לביים דווקא את זה”, האם לא כדאי להצניע את הייחוס הישראלי שלי ופשוט להיות יוצרת שהיא “במקרה” גם ישראלית, ותו לא. יש מספיק מחזות שם בחוץ, אפילו מחזות מתורגמים מעברית, למה להתחיל דווקא עם זה? אבל התחושה שאני לא מוכנה להתבייש במי שאני גברה; זה היה מופרך בעיניי להסתיר את התרבות והזהות שלי רק מהפחד שלא אתקבל לתפקידי בימוי.
אחרי אותה הסלמה, קיבלתי את הסיבה המהותית והדחיפות לביים את “הגדר” – היה לי חשוב לדבר על עולם שבו אנשים מנועים מיצירת קשר וחיבור משמעותי אחד עם השני בגלל הנסיבות הגיאו-פוליטיות אליהם הם נולדים. רציתי לספר על אנשים, אינדיבידואלים, ולא על סוגיה פוליטית. “הגדר” זה סיפור אהבה, עם קונפליקט ומורכבות אמיתיים וכואבים, שמתמקדים בחוויה האישית של הדמויות במקום בסיסמאות פוליטיות גדולות”.
על תהליך הליהוק
“התחלתי את העבודה על “הגדר” במאי 2021, אחרי שקיבלתי את ברכת הדרך מנמרוד ובחנתי היכן אוכל להעלות את המחזה. די מהר התקבלתי עם המחזה לפסטיבל Shout, פסטיבל פרפורמנס להט”בי בבירמינגהם. הם רצו לדעת אם אני אכן מסוגלת להרים את ההפקה בזמן כדי להציג בנובמבר 2021, ואני הבנתי שאני צריכה ללהק במהירות.
השיקול המרכזי בליהוק היה ייצוג אתני תרבותי – היה לי חשוב שאת בועז ישחק שחקן ישראלי (שהאמנתי שאוכל למצוא יחסית בקלות, בתור ישראלית), ושאת ג’ורג’ ישחק שחקן לבנוני, או לכל הפחות בעל מוצא מזרח תיכוני.
כפי שניחשתי, היה קשה למצוא שחקן לבנוני. הקושי נטוע בין היתר בשל מספר מצומצם של שחקנים ממוצא לבנוני בלונדון, אבל גם, כמובן, בנתוני ההפקה – יצירה עצמאית, צעירה, עם תקציב מצומצם מאוד. פרסמתי במספר ערוצים – האוניברסיטה בה למדתי, בין חברים, בקבוצות שחקנים בפייסבוק, וגם בניוזלטר של תנועה חדשה בשם MENA ARTS UK שפועלת לקידום ייצוג של יוצרים ושחקנים מזרח תיכוניים בבריטניה. לתנועה יש אתר עם מאגר יוצרים (שאני בעצמי חלק ממנו), ובסופו של דבר כך מצאתי את ג’וזף סמימי, שמשחק את ג’ורג’.
כמות השחקנים שניגשה לאודישן הייתה די מצומצמת, ומתוכם בחרתי לפי מידת ההתאמה לדמויות ולתהליך שרציתי לבנות, בידיעה שזו ההצגה הראשונה שאני מביימת באנגליה באופן עצמאי, שתדרוש גמישות ומחויבות ברמה גבוהה.
השחקן הישראלי, יניב יפה, פנה אליי זמן קצר אחרי שפרסמתי פוסט בקבוצת “יוצרים ישראלים בלונדון” בפייסבוק. שלחתי לו את המחזה ותוך שעות בודדות הוא כתב לי שהוא התחבר מאוד וישמח לגשת לאודישן. מאחר והסתבר שאנחנו גרים במרחק של רבע שעה הליכה אחד מהשני, נפגשנו די מהר והיה לי ברור שאני רוצה לעבוד איתו.
“גדלתי ברמת גן והתחלתי לשחק בגיל 6. משחק תמיד הייתה המטרה ואחרי הצבא ב-2014 עברתי ללונדון כדי להגשים את החלום וללמוד משחק באחד מבתי הספר המובילים ולעבוד כשחקן”, מספר יניב. “במהלך הלימודים ב-Drama Centre הכרתי את מי שהפכו להיות השותפים שלי בקבוצת התיאטרון שהקמנו ביחד – Make it Beautiful. העלנו שלושה מחזות שונים עד עכשיו, יש לנו מופע אימפרוביזציות ובמרץ אנחנו נוסעים לנוריץ’ לעבוד על מחזה חדש.”
יניב מספר על כניסתו לפרויקט: “אני כ”כ שמח להיות חלק מ’הגדר’. מעבר לזה שזה פרויקט חשוב ביותר שמשמיע קולות שלא נשמעים מספיק בלונדון על אף הריבוי התרבותי כאן, המחזה מחבר אותי לבית שאליו תמיד אתגעגע, למרות ואולי בגלל המורכבות שלו.”
“לקחת חלק בהצגה הזו זו הזדמנות מדהימה לספר סיפור שכתב מחזאי מזרח תיכוני, שקורה במזרח התיכון, זה פשוט כל כך נדיר למצוא משהו כזה בבריטניה” מספר השחקן ג’וזף סמימי, שמשחק את ג’ורג’ הלבנוני. “הסיפור מתאר סיטואציה שאמורה להיות פשוטה, להכיר מישהו באינטרנט ולהיפגש, אבל יש מקומות שבהם זו סיטואציה של חיים ומוות”.
על ההצגות בלונדון
“אחרי ההופעה בפסטיבל Shout בבירמינגהם התכוננו לבכורה האמיתית בלונדון בפסטיבל VAULT שידוע כמקפצה משמעותית עבור יוצרים בתחילת דרכם. ברגע שהפסטיבל בוטל מיד מצאנו חלופה – שלוש הופעות בפאב התיאטרון Drayton Arms”. היא ממשיכה.
“לשמחתנו, שלוש ההופעות היו סולד אאוט לחלוטין, עם מספר לא מבוטל של מאוכזבים שביקשו לדעת מתי ההצגות הבאות. התגובות, גם של מבקרי התיאטרון וגם של הקהל היו אוהדות מאוד, הרבה מעבר למצופה.
מבחינתי האירוע המרגש ביותר היה זוג של ישראלי ולבנונית שבאו לצפות בהצגה ובסופה סיפרו לי שהם בכו, נהנו מאוד והרגישו כאילו הטקסט נכתב בדיוק עליהם. הם שיתפו שבדיוק במאי האחרון עם ההסלמה הבחור נקרא למילואים בישראל, ושהשיחות שלהם סביב בתקופה ההיא דמו מאוד לטקסטים במחזה. הבחורה הלבנונית אפילו הבטיחה לעזור ולהביא קהל לבנוני מקומי להצגה, ולא יכולתי להיות יותר מאושרת”.
תוכניות להמשך
זה לא חדש שתעשיית התיאטרון הבריטית סובלת מחוסר ייצוג משווע או לעיתים, ייצוג מעוות וסטריאוטיפי, בעיקר כשזה מגיע לדמויות יהודיות – וזאת על אחת כמה וכמה כשמדובר בסיפורים מהמזרח התיכון, כולל נרטיבים ישראליים, וזו הסיבה העיקרית שנטע הקימה את Junction Theatre & Performance, חברת תיאטרון שמתמקדת בהפקת תיאטרון מתורגם, בעיקר מהמזרח התיכון.
על מנת לאפשר להצגה להשיג את היעד השאפתני, הקבוצה מריצה כעת קמפיין גיוס המונים לתקופה מוגבלת, שיתמוך בהצגות הקרובות בלונדון, וכן ישמש כבסיס לבקשת מימון מ-Arts Council England. הכספים ילכו בראש ובראשונה לתשלום הוגן לכל האמנים המעורבים.
“אנחנו כרגע במגעים עם תיאטרון בדרום לונדון להצגות בסוף מאי, ומקווים שיהיו לנו חדשות טובות בקרוב. החלום יהיה לטייל עם ההפקה ברחבי בריטניה – בעיקר בערים גדולות כמו מנצ’סטר, בריסטול, ברייטון, גלזגו ומי יודע, אולי אפילו אדינבורו. במקביל הייתי שמחה מאוד להציג בתיאטרון off west end מרכזי, והמפיקה שלי ואני דוחפות לכך. אני מקווה שעכשיו כשיש לנו ביקורות אוהדות זה יהיה יותר אפשרי למשוך את תשומת ליבם של תיאטראות רלוונטיים”.
לינק לקמפיין גיוס ההמונים – https://greenlit.com/project/borders-alsyaj-hgdr
“הקמפיין כולל מגוון תשורות, החל משיעורי פיתוח קול, סדנאות כתיבה, תנועה ואפילו הרצאה פרקטית שמסבירה איך אפשר להגיע ללמוד תיאטרון בלונדון (שאני בעצמי מעבירה). יש גם יצירות אמנות ברוח ההצגה שנתרמו ע”י מספר יוצרים, לינק לצפייה בהקלטה מאחת מההצגות האחרונות ועוד” היא משתפת.
וקצת עלייך?
“אני בת 30. במאית תיאטרון, פרפורמרית ויוצרת רב תחומית. נולדתי וגדלתי בישראל, אבל גם ביליתי ארבע שנים בילדותי בניגריה, מה שככל הנראה השפיע על חדוות הנדודים שלי ועל הרצון לראות ולספוג כמה שיותר מהעולם.
כשאני לא עוסקת באמנות אני עובדת במשרה חלקית כבודקת תכנה ומנהלת פרויקטים ב-Cycognito, סטארט אפ ישראלי בתחום הסייבר. חלמתי לחיות בלונדון וליצור כאן תיאטרון מהפעם הראשונה שביקרתי כאן בגיל 12. הגעתי לאנגליה ב-2019 מיד אחרי שסיימתי לימודי בימוי והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים, כדי להתחיל תואר שני ב-Advanced Theatre Practice ב-Royal Central School of Speech and Drama.
בזמן הלימודים גרתי אצל אבא שלי, שחי באנגליה כבר כ-15 שנה. אחרי שסיימתי את הלימודים וקיבלתי ויזת המשך, הבאתי לכאן את בן זוגי שחר, ואנחנו חיים במזרח לונדון עם החתולה שלנו, נינה”.
אולי תאהבו לקרוא עוד כתבה על תרבות בלונדון:
https://alondon.net/new-site/מה-לראות-בלונדון-הסרט-בלפסט/
