לא לחינם נבחר אחי קושניר, במסגרת פרויקט מיוחד של YNET לרגל יום העצמאות ה 75 למדינת ישראל, לאחד מעשרת הישראלים שעושים טוב בעולם. קושניר, 42, יליד אוסטרליה, מהנדס ביו-רפואית בארץ מולדתו ואחרי ארבע עשרה שנה בתחום ההיי טק החליט יום אחד לעזוב הכל ולצאת למסע אלטרואיסטי של עשייה הומניטרית באפריקה. בימים אלו הוא שוהה בלונדון ומפיץ כאן את דברו.
מה גרם לך יום אחד לקום, לעזוב עבודה מסודרת בעולם ההיי טק, חיים שלמים ולצאת למסע שיצאת אליו?
“תחושת בטן פנימית ורצון להגשים את עצמי, חלום שהיה לי עוד מהיותי סטודנט באוסטרליה כשנחשפתי לראשונה לכמה ניתן לשנות ולהשפיע בעולם שהם כל כך שונים ממה שאנחנו מכירים, בזכות פרויקט שיזמתי עם חבר לכיתה שהביא אותנו לראשונה לאזורים מוחלשים ללא תשתיות בפפואה גיניאה החדשה, מרחק של שעה וחצי בלבד מצפון מזרח אוסטרליה. התחושה הזאת, של שני סטודנטים שיכולים ללא הרבה ניסיון אבל עם הרבה תשוקה ואכפתיות להשפיע על כל כך הרבה אנשי כפר באזורים נשכחים נחרטה ונצרבה בליבי ולמרות שבתום הפרויקט כל אחד המשיך בדרכו ונבלע לתוך המציאות והשגרה ועולם ההייטק, החלום הזה נותר עדיין והרצון להגשים את עצמי כמו אז בתחילת דרכי עדיין היה שם. הידיעה שאף פעם לא מאוחר, ושעדיף להתחרט על משהו שחשוב לך ולפחות לדעת שניסית לעומת החרטה אף פעם לא נתת לחלום שלך ניסיון אמיתי היו דרייבר רציני במהלך הזה”.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ספר לנו על העשייה ההמומניטרית שלך באפריקה ובכלל?
“לאפריקה הגעתי בלי הרבה ידיעה לגבי מה שעתיד להתגולל מלבד העובדה ששני מיסיונרים שהקימו בית חולים במזרח קונגו איפשרו לי לשהות עימם בשבועיים הראשונים. באתי באמת קודם כל ללמוד, לחוות ולספוג מאנשים וארגוני שטח מעוררי השראה. בשלושת החודשים הראשונים התחקתי אחר ארגונים מקומיים בגו׳נגלים של מזרח קונגו ופשוט למדתי וקיבלתי המון השראה והבנה של פרויקטים הומניטריים בקונטקסט מקומי, בין אם זה היה עם ארגון ״מאלאיקה״ שמציל ילדות מעוני קשה ומכניס אותן למסגרת לימודים מגיל 3 ועד 14 ונותן להן תקווה ויכולת לחלום ולממש את עצמן בחיים, ארגונים להעצמת נשים בבוקאבו וגומה אזורים הידועים לשמצה כבירת האונס העולמי, וכן עם ארגונים נוצריים בפיתוח קהילתי ופרויקטי חקלאות מעוררי השראה.
בהמשך התאפשר לי כבר לקחת חלק פעיל בארגוני אימפקט ופרויקטים הומניטריים כמו ארגון freo2 האוסטרלי שמתקין מערכות חמצן מצילות חיים לילדים ותינוקות באזורי ספר שנפטרים כתוצאה ממחסור בחמצן שהם חווים מצוקות נשימתיות. זו היתה אחת החוויות הכי מעצימות שלי במסע הזה, לדעת שבזכות מערכות שהתקנו וידע שהעברנו מאות ילדים ותינוקות יהיו עתה בין החיים באזורים הנשכחים הללו. בהמשך, חברתי לארגון ספרדי בשם ayudame3d שמנגיש פרוזות שמודפסות בתלת מימד לילדים ואוכלוסיות מוחלשות של קטועי ידיים. זכות גדולה היתה לי לעשות איתם פיילוט עם שני הילדים הראשונים עבור הארגון בטנזניה, פרויקט שבינתיים התרחב וכיום אני מוביל אותו במטרה להגיע לעשרות רבות של קטועי ידיים באזורי ספר. לבסוף כמובן הייתי גם לישראלי וליהודי הראשון בהיסטוריה על סיפונה של ה Global Mercy Ship, אוניית החמלה, ספינה הומניטרית שהיא בית החולים הצף הגדול ביותר בעולם.
ומה סיפורה של ספינת ביה״ח שהפלגת בה?
“זכות אדירה נפלה בחלקי להתנדב מעל שלושה חודשים על סיפון ספינת החמלה. ספינה שתוכננה ונבנתה במשך 10 שנים בעלות כוללת של 200 מיליון דולר. ייעודה הוא לשרת קהילות מעוטי יכולת, נשכחות ללא כל גישה לתשתית רפואית, להעניק טיפולים מצילי ומשני חיים תוך מתן תקווה חדשה והזדמנות שנייה לחיים וזאת ללא כל עלות מצד המטופל. יש משהו מאוד מעצים ומעורר השראה שנותן הרבה תקווה לאנושות כאשר במקום אחד על סיפונה של אונייה מתאספים מתנדבים מכשישים מדינות, כולם עובדים ללא שכר, חלקם אף לשהות ארוכה של שנה עד חמש שנים, עם עולם ערכים שונה ממה שאנחנו מכירים, מאוחדים במשימה להביא תקווה, להציל חיים וליצור שינוי בר קיימא בקרב קהילות מוחלשות.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
רוב המטופלים שמקבלים טיפול על ידי הארגון במערב אפריקה הם מוסלמים כמו בסנגל, מדינה שבה קרוב ל 95% מהאוכלוסיה מוסלמים. מהשהייה עם מתנדבי הארגון הנוצרי ומהחברות הקרובה שנרקמה עם האוכלוסייה המקומית המוסלמית בסנגל אתה מבין כמה הרבה יותר יש לנו במשותף מאשר מה שמפריד בינינו – לא משנה הדת הלאום או המדינה ממנה אתה מגיע. בחלק האחרון של שהותי ניתנה לי האפשרות ולראות במו עיניי את עבודת הקודש שמנתחים ואנשי בית החולים עושים ימים כלילות לילדים ומבוגרים מאזורים מרוחקים ומבודדים מכל רחבי סנגל. ניתוחי פה ולסת, אורתופדיה, הסרת גידולים, החזרת הראייה בניתוחי קאטרקט.
רוב המקרים לא נתקלים בהם בעולם שלנו והם ייחודים לאפריקה עקב הזנחה וחוסר גישה לטיפול הנכון בזמן הנכון. חלק גדול מהמטופלים לא היו שורדים, אחרים מוזנחים ומבודדים בקהילה שלהם עקב מצבם הרפואי. מעבר לטיפול המציל חיים שניתן להם הוא גם משנה את חייהם: התמורות החברתיות, התקווה החדשה והיכולת שלהם להיקלט חזרה בקהילה משאירים לא אחת את צוות המטפלים המסור בהתרגשות גדולה ובדמעות”.
לונדון כן מחכה לי
אז מה מביא אותך ללונדון?
“אני מגיע כרגע מתוקף היותי יועץ בחברה שמבצעת ניתוחי עיניים עם טכנולוגיה ישראלית ואני מלווה את הניתוחים כאן. באותה הזדמנות אני רואה כחלק מהשליחות שלי לספר בכל מקום שיתאפשר לי את סיפור המסע הייחודי והמשנה חיים שעברתי. בהמשך ישיר למסע המיוחד הזה אני כרגע גם מוביל מיזם מרגש ושאפתני לאחד הפרויקטים בהם הייתי מעורב בשת״פ בינלאומי עם הארגון הספרדי להדפסת פרוטזות וחשוב לי להעלות את המודעות לפרויקט הזה ולאנשים החיים עם מוגבלויות ולחפש שיתופי פעולה ותומכים למיזם.
אתם יותר ממוזמנים להיכנס לצפות ולתמוך בדף מימון ההמונים לפרויקט: ״פרוטזה של תקווה״.
ואיפה ומתי יתקיימו ההרצאות שלך כאן ולמי הן מיועדות?
“ההרצאות שלי מיועדות לקהל הרחב, לארגונים, חברות ואנשים צעירים היכולים לקבל השראה ובתקווה לרתום עוד ועוד אנשים לעשות טוב בעולם. כרגע אין עוד תאריכים סגורים – אבל אני מאוד מעוניין גם להזדמנויות להרצות בקרב אנשי הקהילה היהודית והישראלית בלונדון ויותר מאשמח על פניות בעניין.
מוזמנים ליצור עימי קשר: achi.kushnir@gmail.com , או ב 972-547252007+ ולעקוב ברשתות החברתיות אחרי הפרויקטים. אינסטגרם ובפייסבוק : achi kushnir”.
אולי תרצו לקרוא עוד כתבה על ישראלים בלונדון:
https://alondon.net/new-site/%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A2%D7%A9%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C/
