מדד שקל: ★★★★★
כשנכנסים לאולם בתיאטרון אולד ויק, אנדרו סקוט (המוכר ביותר כמוריארטי בסדרה “שרלוק”) כבר עומד על הבמה. זו במה גדולה, לכאורה אינסופית, באולם גדול, אך ריקה לחלוטין מתפאורה. הוא עומד לבדו בזמן שהאולם מתמלא (והאולם בעל ה-1,000 מושבים מתמלא לחלוטין מדי יום!). מדי פעם הוא נראה מבויש. מדי פעם הוא מסתכל ישירות בעיניים של אדם שמתיישב בכיסאו, עם חצי חיוך. הוא פוסע בשקט. נראה שהוא מחכה מלא זמן ולא יודע מה להגיד ואיך להתחיל.
האורות יורדים, הקהל כולו ישב, ואנדרו סופסוף מתחיל לדבר, בשקט ולאט. הוא משחק את אלכס, ואלכס מספר לנו את סיפורו. המחזה הוא רק מונולוג באורך של 34 דקות. הסיפורים בו מדברים על אהבה, אמונה, אבל וכאב. או מה שנראה ברגע כזה, כסתם אוסף של זיכרונות. זיכרונות הכוללים טיולים משפחתיים לדרום צרפת, עם בתו, אשתו וחותנו. זיכרונות על האוכל מהסופר המקומי. השמלה שאשתו לבשה והאהבה שלו כלפיה. הלידה של בתו… אלכס הוא צלם ואתאיסט מוצהר וחותנו הוא מרצה למתמטיקה ומעט דתי מאמין, ואלכס מספר לנו על השיחות והוויכוחים שלהם, ועל האהבה הקיימת ביניהם למרות חוסר ההסכמה.
המשחק של אנדרו הוא יוצא מן הכלל. חברי השחקן אמר לי: “אם את רוצה לראות משחק אמיתי, ממש סדנה של משחק, תלכי לראות את ‘סי וול'”. ואכן זה כך. המונולוג הבנוי כולו כמו שיחה, עם השתהויות, התבלבלויות, צחוק ובדיחות, אובדן פוקוס, החלפות נושאים, הוא מונולוג שמחייב אינטימיות. למרות גודל האולם, אנדרו מצליח להסתכל ישירות בעיניים של אנשים בקהל. מסיט מבט ותשומת לב לאדם אחר כל פעם. כאלכס, הוא נראה מבויש, אך שמח שאנשים נותנים לו את תשומת לבם. ולאט-לאט נבנה לפנינו הסיפור הגדול עם התימה הגדולה.
קראו כאן ראיון עם אנדרו סקוט במיוחד לעלונדון:
https://alondon.net/new-site/ראיון-תיאטרון-השחקן-אנדרו-סקוט/
הוכחה חיה לכוחן של מילים
Sea Wall – ללא טיפה של אקשן, עם הבמה הריקה שלו, ללא אביזרים חוץ מבקבוק המים שממנו אנדרו שותה מדי פעם – הוא הוכחה חיה לכוחן של מילים. למה שאפשר לומר ב-34 דקות של שיחה. לאמפתיה. אלכס מכניס אותנו לעולמו, ואז שובר אותנו יחד איתו.
זו כבר הפעם השלישית ש-Sea Wall מציג בלונדון. המחזה הציג לראשונה ב-2008 בתיאטרון בוש ועבר לנשיונל ת’יאטר ב-2012. המחזה הציג גם באדינבורו ובדבלין, בין היתר, ועובר לניו יורק שנה הבאה (אך ללא אנדרו סקוט, לצערם הרב של האמריקאים). המחזאי סיימון סטיבנס כתב את המחזה במיוחד בשביל אנדרו, והסביר שזה עקב יכולתו של אנדרו לתקשר ישירות עם הקהל ולעורר את רגשותיהם בצורה יוצאת דופן. זה לגמרי בולט. סיימון סטיבנס עצמו הוא מחזאי מן השורה (אך יש לו גם נפילות מדי פעם), שהמחזה המפורסם ביותר שכתב הוא ככל הנראה גרסת התיאטרון של “המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה”, שהציג בלונדון במשך שנים. Sea Wall מדגיש גם את יכולות הכתיבה שלו בצורה הנפלאה ביותר.
ייתכן מאוד שזו הפעם האחרונה שהמחזה יציג בלונדון, ולמרות שנשארו רק מספר ימים (תיאטרון אולד ויק העלה אותו רק לשבועיים עקב חגיגות ה-200 שלהם), לא כדאי לפספס. כל 12 הימים הם כמעט סולד-אאוט. האתר נפל כשהכרטיסים יצאו… אז אם לא הצלחתם להשיג כרטיסים, תדעו שישנם כמה כרטיסים השמורים במיוחד למי שיגיע לקופות מדי יום ב-10:00 בבוקר.
ואם גם זה לא צלח, לפני מספר שנים המונולוג המדובר צולם (בכיכובו של אנדרו) לסרט באורך של כחצי שעה. גם בו, דרך מבטו החודר של אנדרו ישירות למצלמה, אפשר להרגיש ולחוש את היופי והכאב כמעט כמו שהוא מועבר על הבמה.
את הסרט תוכלו לראות כאן:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
פרטי ההצגה “סי וול” בלונדון
מתי: עד 30 ביוני, 2018.
איפה: תיאטרון אולד ויק, לונדון.
כתובת: The Old Vic, The Cut, London, SE1 8NB
קנו כרטיסים כאן.
