הגלריה הלאומית לפורטרטים בלונדון מציגה עד ה- 15 ביוני תערוכת דיוקנאות של הצייר האקספרסיוניסט הנורווגי הנודע אדוארד מונק. זו תהיה התערוכה הראשונה בבריטניה המתמקדת בהיבט חשוב זה של יצירתו. של אחד מחלוצי האמנות המודרנית והאקספרסיוניזם. מונק פעל משלהי המאה ה-19 ועד המאה ה-20, כשיצירותיו עמוסות בחרדה, כאב, מוות ואהבה והן השפיעו מאוד על האמנות המודרנית.
מונק ידוע בעיקר בזכות הציור “צעקה” מ-1893, אך יצירות אחרות שלו מרתקות וחשובות לא פחות. ביניהן הציור “מאדאם פריקוטאן” (1891), “ערביות על גשר” (1901), “הנערה החולה” ועוד.
from the exhibition Edvard Munch Portraits at the National Portrait Gallery- captions on the image
מונק תרם רבות להתפתחות הסגנון האקספרסיוניסטי, בהבעה מצוינת של רגשות ומצבים נפשיים דרך הדימוי החזותי. יצירותיו מאופיינות בקו מתאר עבה, צבעוניות עזה ומתיחות רגשית. הוא הושפע לא מעט מפיתוחי הטכנולוגיה בקולנוע והצילום של התקופה, ושאב לא מעט השראה מחיי היומיום שמחוץ לסטודיו, מסצנות רחוב ותקריות שדווחו בתקשורת.
מונק יצר דיוקנאות אינטימיים של משפחה, חברים, אהובים, סופרים אמנים ואספנים לצד מגוון יוצא דופן של דיוקנאות עצמיים. התערוכה מציגה כיצד צייר מונק דיוקנאות הן כעבודות מוזמנות והן כעבודות אישיות, כאשר רבים מציוריו משמשים לא רק כתיאורים של אנשים מסויימים אלא גם כהתבוננות במצב הנפשי שלהם.
התערוכה כוללת יותר מ- 40 יצירות, ערוכה בצורה נושאית וכרונולוגית ומחולקת ל- 4 קטגוריות. החלק הראשון כולל דיוקנאות של משפחתו הקרובה שנוצרו במהלך 1880-189. התמונות האינטימיות הללו, שצוירו לעתים קרובות על פיסות קלפים קטנות בצורה נטורליסטית, מציגות מושגי מפתח שנמצאו בכל גוף היצירה של האמן. אחד הדיוקנאות החזקות בתערוכה היא של אחותו הגדולה של מונק, לורה, שהוא צייר אותה ב- 1888, יושבת ומביטה על משהו, מחוץ לבית שהמשפחה שכרה על החוף. נראה שיש לה הרבה בראש, כפי שעושים לעתים קרובות אנשים בציורים של מונק. היא סבלה ממחלת נפש מאז גיל ההתבגרות, ואובחנה בסופו של דבר כסכיזופרנית. ידיה שלובות זו לזו, ומבטה והבעתה קבועים באיזושהי נקודה באופק, מתחת לכובע הקיץ הנטוע על ראשה. הציר מרגיש פולשני בצורה מוזרה. אפילו הבית שמאחוריה מרגיש כאילו הוא מחפש מוצא, צועד לעבר נקודת היעלמות בטרם עת. ניתן כמעט להבחין בדמות רפאים בין הירוקים המטושטשים הבלתי מוגדרים שממלאים את מרכז הציור, אם כי אני חושבת שמונק לא התכוון שנראה אותה במצב הנפשי הזה. בעיקבות הסכיזופרניה של אחותו, נושא המוות והקירבה אליו -הנו מוטיב שחוזר בעבודותיו של מונק.
from the exhibition Edvard Munch Portraits at the National Portrait Gallery- captions on the image
לאחר שעזב את בית משפחתו כדי ללמוד אמנות באופן רשמי ב- 1880, הפך מונק לחלק מהסצנה הבוהמית בכריסטיאניה (כיום אוסלו-העיר) – שם יצר קשרים בינלאומיים עם אמנים וסופרים, בראשם היה האנרכיסט הנס יגר – שניתן לראות דיוקן שלו בתערוכה. החלק השני של התערוכה כולל אינטראקציה של מונק עם חוגים בוהמיינים בכריסטיאניה (אוסלו של היום), פריז וברלין, שהייתה חיונית עבורו להתפתחותו כאמן, והובילה אותו לעבר סגנון אקספרסיבי יותר שהוא כינה ‘אמנות נשמה’.
החלק השלישי של התערוכה בוחן את יחסיו של מונק עם פטרוניו והאספנים אשר רכשו את עבודותיו. בתחילת המאה ה-20, מונק היה אחד האמנים המוצגים ביותר באירופה. ככל שהפופולריות של מונק עלתה, הוא החל לעבוד על הזמנות, והתערוכה אכן בוחנת את יחסיו הקרובים עם פטרונים עשירים בתחילת המאה ה-20. יצירות אלו, כולל דיוקנו של אורבך, משלבות צבעים בהירים ונועזים המשקפים את אישיותם של יושביו. ובכל זאת, ידוע שחייו של מונק הוגדרו על ידי אובדן, דיכאון, פחד וחרדה, ובין 1905 ל-1909 הוא בילה בבתי הבראה שונים.
התערוכה מסתיימת בעבודות שבאו בעקבות החלמתו של מונק במרפאה, לאחר אפיזודה אחת משמעותית של מתח עז. בבית בנורבגיה, הייתה זו קבוצה של חברים קרובים שכינה “המצילים” או “השומרים” שלו שעזרו לתמוך בו. הדיוקנאות שלהם באורך מלא, שמונק סירב להיפרד מהם, באו לשמש כתחליף לגברים – נוכחות מתמשכת שעיגנה את האמן בסערה.
from the exhibition Edvard Munch Portraits at the National Portrait Gallery- captions on the image
התערוכה מוצגת בנשיונל פורטריט גלרי עד 15 ביוני 2025
לפרטים נוספים ורכישת כרטיס לתערוכה בקישור https://www.npg.org.uk/whatson/exhibitions/2025/edvard-munch-portraits.
כלנית שכנר לאופר היא אומנית וצלמת המקיימת סיורי בוטיק בגלריות, במוזיאונים ובבתי מכירות לאמנות בלונדון לקבוצות , זוגות ויחידים לפי הזמנה.
www.calanitgallerytours.com
Hebrew Tours | English Tours
Art | Photography | Teaching
