בחודש נובמבר האחרון רכשה חברת ‘מרק’ MERCK, האמריקאית, שהייתה ממוקמת במקום החמישי בעולם, את מתחרתה, חברת הפרמצבטיקה, שרינג פלאו Schering-Plough, תמורת כ-41 מיליארד דולר. בעקבות המיזוג הפכה ‘מרק’ ליצרנית התרופות השנייה בגודלה בעולם, מבחינת היקף מכירות, אחרי חברת ‘פייזר’ – הכפילה את כמות התרופות שנמצאות בפיתוח, ונכנסה לתחומים חדשים, כמו רפואת נשים ואונקולוגיה.
ל’מרק’ – שתרופת שיכוך הכאבים שלה, ‘ואיוקס’, הוסרה מהמדפים ב-2004 לאחר שנמצא כי היא מגבירה את הסיכון ללקות בהתקפי לב ושבץ – יש סניף גם בישראל העוסק במכירות ובמחקר ופתוח.
הבעיה העיקרית העומדת בפני היצרניות היא אובדן פטנטים של תרופות רבות. כל עוד התרופה מוגנת בפטנט, היא נמכרת בבלעדיות על-ידי החברה שייצרה אותה, מה שמאפשר לה להרוויח ממנה בצורה משמעותית ובכך להחזיר את ההשקעה העצומה שנדרשה לצורכי פיתוח. מרגע שהפטנט חולף, נכנסות לתמונה חברות המייצרות תחליפים גנריים, כמו חברת ‘טבע’ הישראלית, שמוכרות אותם במחירים נמוכים בעשרות אחוזים.
חיה לנגרמן (39), נמצאת בלונדון פעם שנייה. בפעם הראשונה היא הגיעה כשבעלה, משה, התמנה לתפקיד הציר הכלכלי בשגרירות ובפעם הנוכחית כצעד לקידום הקריירה שלה ושל בעלה. ‘מרק’ היא חברה המובילה בתחום הקרדיו-וסקולרי (לב וכלי-דם) שנכנסת עכשיו בצורה משמעותית לתחום האונקולוגי (סרטן), מספרת לנגרמן, ביוכימאית, בעלת תואר שני באלקטרו-פיזיולוגיה מביהס לרפואה בירושלים ותואר שני במנהל עסקים. את דרכה המקצועית בישראל החלה בחברת ‘פרומדיקו’ ובסוף שנת 98′ עברה לעבוד ב”מרק” בתחום הקרדיו-וסקולרי, שבו היא מתמחה. בשנים הראשונות עסקתי במכירות וחשבתי שבזה יהיה העתיד שלי, היא אומרת. כשהגעתי ללונדון בשליחות הראשונה בינואר 2000, עסקתי בהוראת ביולוגיה לבגרות בתיכון הישראלי וניהלתי במשך שנה את הסאנדיי סקול, היא נזכרת. היינו כאן ארבע וחצי שנים. כששבתי לארץ חזרתי לעבוד בתחום המכירות ב’מרק’. גם בשנתיים הראשונות, במהלך השליחות הנוכחית, עבדתי ב’מרק’, שמשרדיה הראשיים שוכנים בהרטפורדשייר, במכירות בתחום האנטיביוטיקות ומחלות זיהומיות.
בעקבות שינויים ארגוניים בחברה בשנה האחרונה קיבלה לנגרמן תפקיד של יועצת מדעית, תפקיד חדש שלא היה קיים קודם, לצד ייעוץ רפואי שמספקים רופאים במחלקה הרפואית של חברת התרופות. כיועצת מדעית, היא עובדת לצד הרופא ומספקת את התמיכה המדעית, שהיא לא הצד הקליני.
אני אחראית על הכשרת עובדי החברה ואנשי המכירות מבחינת החומר המדעי בתחום הספציפי – לא רק לגבי התרופות שלנו אלא כל דבר שקורה בשוק בו אני מומחית, שהוא התחום הקרדיו-וסקולרי; תרופות חדשות, מחקרים גדולים חדשים, מה בפייפ ליין (קו מוצרים עתידי) של החברה ועוד. בנוסף אני נותנת תמיכה מדעית לרופאים ברחבי המדינה לפי דרישה. כלומר מרצה בפניהם על חידושים והתפתחויות בתחום הרלבנטי להם. זה למעשה התפקיד המרכזי שלי – הקשר עם הרופאים. האתיקה המקצועית, שהינה חזקה יותר בבריטניה מבישראל מחייבת אותנו לעשות מבחנים תקופתיים עבור הגופים המפקחים, ואני מחוייבת לקבל הרשאה על כל הרצאה שאני עומדת לשאת, היא מסבירה.
פן נוסף בתפקידה הוא עידוד והכוונת מחקרים עצמאיים של רופאים ב-NHS (שירותי הבריאות הממשלתיים באנגליה), והערכה אם שווה להם לממן אותם. יש למשל, חוקר ב-UCH שמחקריו מספקים מאמרים לעיתונות המקצועית בעידודנו, היא מגלה.
כשאנחנו משוחחות על ה-NHS, היא טוענת שהמערכת בבריטניה נמצאת במרחק שנות אור מזו שבישראל, על אף התלונות בארץ שלא מקבלים מספיק תרופות לסל הבריאות. כאן ההחלטות מתקבלות על בסיס שיקולים כלכליים ולא בהכרח בריאותיים, היא אומרת. עם זאת, ישנם ארגונים עצמאיים, כמו ‘נייס’ – NICE, National Institute for Health and Clinical Excellence, שמספקים קווים מדריכים והמלצות לטיפולים, והם למעשה אלה שמכתיבים ומשפיעים על ה-NHS לקבל תרופות מסויימות או לא.
אפשר להוזיל תרופות? אני מיתממת. יש לך מושג כמה עולה פיתוח של תרופה? היא עונה בשאלה, אנחנו מדברים על מאות מיליוני דולרים. פיתוח תרופה אורך כ-12 שנה מרגע גילוי החומר, החל ממחקרים פרה קליניים לביסוס בטיחות החומר ויעילותו, דרך מחקרים מצומצמים בבני אדם בריאים, וכלה במחקרים במאות ואלפי אנשים חולים – הדבר תלוי כמובן בתחום התרפיוטי (מחלות נדירות מקשות על גיוס חולים, ע.ק.) – עוד לפני הגשת הבקשה לאישור התרופה לרשויות המתאימות. בנוסף, אם מדובר בתרופה חדשנית או שבשוק קיימות כבר תרופות דומות, האישור קשה יותר והמחיר יהיה בהתאם. ‘מרק’ מחפשת חדשנות, מנגנון פעולה ייחודי שלא היה קיים עד כה, היא מסבירה, לכן 20 שנות פטנט מאפשרות לרוב רק 7-10 שנים של מכירות.
בתחום הסוכרת, יש באנגליה כיום למעלה ממיליון איש החולים במחלה אך עדיין לא אובחנו. שירותי הבריאות הכלליים מפתחים דרכי אבחון חדשות ומשקיעים לשם כך עשרה אחוז מתקציבם השנתי. הסיבה נעוצה בשיעור הסיבוכים הגבוה מסוכרת, כמו בעיות עיניים, כליות וכריתות גפיים הכרוכים בעלויות עצומות. השכיחות גבוהה באוכלוסיה של אנשים ממוצא אסייתי, שהסיכוי הגנטי שלהם לחלות גבוה יותר, וגברים ונשים בעלי משקל עודף שמצטבר במרכז הגוף central obesity.
לנגרמן מציינת שרופאים כלליים באנגליה (GP), מתוגמלים עפ ביצועים. כלומר, הם מקבלים בונוסים אם הם מצליחים להביא, למשל, מספר חולים מסויים למצב אופטימלי של לחץ דם או רמת שומנים בדם, או הצליחו לאבחן מספר חולים חדשים בסוכרת. עם זאת, חולה סובל ממחלה כרונית, עדיף שיבדוק גם את אפשרויות הטיפול ברפואה פרטית, כי ב-NHS הוא לא בהכרח יקבל טיפול במהירות הראויה, היא מצהירה. במסגרת עבודתי אני מבקרת בבתי חולים רבים ברחבי המדינה וברבים מהם קיים חוסר השקעה במבנים, זיהומים בשל צפיפות וחוסר תנאי הגיינה נאותים. למרות השיפור שחל בשנה האחרונה אולי בשל היסטריית שפעת החזירים ומודעות לזיהומים אחרים, זה עדיין דורש שינוי משמעותי, היא אומרת.
בישראל לא הכול ורוד, אבל מבחינת הציוד החדיש ונורמת הניקיון אין בסיס להשוואה. רופאים מצויינים יכולים כמובן להיות בכל בית חולים, אבל הם לא הגורם היחיד המשפיע על סיכויי הישרדות החולה. גורמים נוספים, כמו הצוות המטפל, אחים ואחיות, מי שנותן את התרופות, מי שמנקה – כל פונקציה משמעותית. בתי חולים באנגליה שלא עומדים ביעדי משרד הבריאות לשיעור הזיהומים והתמותה צפויים לקנסות. בישראל מצוי ה’אלכוג’ל’ (חומר חיטוי) ליד כל מיטת חולה ומשפר את ההיגיינה. לצערי, אמצעי זה לא קיים באותו היקף כאן. חולה חייב לדרוש שמי שמטפל בו ילבש כפפות, ולהקפיד על כל זכויותיו.
איך מסתדרת אישה דתית ואם לארבע בנות צעירות (6-13) עם קריירה?
אני מאוד מאורגנת וישנה מעט שעות, היא מצטדקת, הצלחתי תלויה בשיווי משקל עדין בין חובותי לעבודה וזכויותי כאם. אם נוצר קונפליקט בין השניים – ההכרעה תהיה לטובת המשפחה, היא פוסקת. בעתיד, אני מקווה לחזור ללימודים ולסיים דוקטורט. עובדת היותי אישה ישראלית ודתית זוכה להערכה בחברת ‘מרק’ כך לדוגמא, בימי שישי אני מורשית לסיים את עבודתי לפני כניסת השבת גם כאשר אני משתתפת בכנסים בינלאומיים. בענייני כשרות – אני תמיד מסתדרת.
