עורפים ראשים: ביקורת על המופע "מדוזה" של יסמין ורדימון בלונדון
מציב בפני הקהל מראה חברתית, שנותנת סטירת לחי ואגרוף בבטן. ביקורת על המופע החדש והמומלץ של יסמין ורדימון בלונדון
על רקע המוזיקה מתוך "פר גינט: מותה של אייס" מאת המלחין הנורווגי אדוורד גריג וארובות מעשנות על הבמה – שוחה לה מדוזה בים של שקיות ניילון. כך נפתחת יצירת המחול החדשה של הכוריאוגרפית הישראלית יסמין ורדימון, "מדוזה". "החוקרים אומרים שעם ההתחממות הגלובלית והפלסטיק באוקיינוסים, היצור היחיד שישרוד שם הוא המדוזה. היא משגשגת במים החמים", מסבירה ורדימון בשיחה שלאחר הופעת הבכורה בלונדון. ואם כך, אין זה פלא שהרעיון ליצירה עלה דווקא כשהייתה בברצלונה, על חופי ים התיכון והמדוזות שאותם ורדימון מכירה היטב.
אבל אלה לא היו רק המדוזות האלה שהעלו בה את הרעיון. ב-2016, במהלך המרוץ לנשיאות בארצות הברית, ראתה ורדימון תמונה של טראמפ בתור פרסאוס, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית, שערף את ראשה של הילרי קלינטון (בתור מדוזה). ההתייחסות למיתולוגיה והמטאפורה שהיא מהווה ליחס לנשים כיום – היא רובד נוסף ביצירה המרתקת אך לא פשוטה, שנפרשת לעינינו על הבמה. דרך דמותה של המדוזה, דנים ורדימון ולהקת הרקדנים הבינלאומית שבניהולה בייצוגים של נשים, במבט הגברי עליהן שהופך אותן מדמויות אינדיבידואליות לבובות פלסטיק ואובייקט מיני או למפלצות, וכן גם בזיהום הסביבה של החברה האנושית ושל המדוזות בים.
מדוזה שוחה בים של שקיות ניילון. מתוך המופע "מדוזה". צילום: Tristram Kenton
פח זבל מלא בניירת ומדבר
יצירת המחול, שאורכת כמעט שעה וחצי, מורכבת מקטעי מחול המדמים את שחייתה של המדוזה ומנוקדים בהמחזה אילמת של סצנות ומונולוגים הפונים לקהל ומדברים אליו. "עכשיו, כשאני עומד כאן על הבמה מולכם ומאות זוגות עיניים עליי, אני הופך בעיניכם לאובייקט", אומר אחד הרקדנים בהופעה. המוזיקה המעט אקלקטית, שכוללת גם שירים ידועים כמו "בנג בנג" של ננסי סינטרה ו"ניו סול" של יעל נעים, מקבלים פרשנות פיזית-תנועתית, והאביזרים שבהם משתמשים הרקדנים, כמו למשל פח זבל המלא בניירת ומדבר, מוסיפים עוד שכבות מטאפוריות.
"כשאני שואלת אנשים על 'מדוזה', רבים זוכרים את היותה מפלצת. מעטים זוכרים מה גרם להפיכתה למפלצת", אמרה ורדימון. פירוש המילה "מדוזה" ביוונית הוא "מגינה" או "שומרת", אבל דמותה זכורה בעיקר כזו שמבט ישיר בעיניה יהפוך את המתבונן בה לאבן. המיתולוגיה מספרת שבעברה הייתה מדוזה נערה יפה. היא נאנסה על ידי פוסידון ונענשה על ידי אתונה. ראשה, כאמור, נערף בסופו של דבר על ידי פרסאוס והובא בפני אתונה, שהטביעה אותו על שריונה שלה.
המחזה אילמת של סצנות ומונולוגים הפונים לקהל. מתוך "מדוזה". צילום: Tristram Kenton
יצירה שקשה להישאר אדישים אליה
בתחילה, תכננה ורדימון להפיק את היצירה רק עם רקדניות, אבל החליטה שתוספת של רקדנים יכולה להוסיף לדיון על היחס לנשים בחברה כיום. ואכן, דמויות הגברים מוסיפות ייצוג של טיפוסים שלא יוצאים טוב מהאופן שבו הם מוצגים על הבמה. כשנשאלו הרקדנים על יחסם ליצירה ולנושאיה, אמר אחד הרקדנים, ג'ושוע סמית', שהוא שמח על האפשרות לבחון נושאים רגישים ונפיצים כמו זה באמצעות אומנויות הבמה. פטרישיה האסטוול פיג, אחת הרקדניות, אמרה שבעולם של #metoo יצירה כמו זו מזכירה שחוסר-שיוויון וניצול קורים בכל מיני דרכים בכל הסקטורים ושדווקא עולם האומנות היה זה שתפס את הכותרות בעקבות הגילויים בהוליווד.
שילוב של מוזיקה קלאסית עם פופולרית, משחק עם תאורה וצל, תלבושות טבעיות וניילוניות וכן עזרים שונים שיוצאים לעיתים מגודלם הטבעי (מי אמר מטאטא ענק ולא קיבל?) יחד עם הכישרון והמיומנות של צוות הרקדנים בניצוחה של יסמין – כל אלה יוצרים יצירה שקשה להישאר אדישים אליה. היא אינה יצירה קלה. במידה מסוימת דווקא להפך. היא לא מייפה או מרמזת על הנעשה מאחורי הקלעים. בצורה אומנותית, היא מציגה את הנעשה בריש גלי ובפרהסיה, ומביאה לקידמת הבמה דברים שנעשים ונאמרים בחדרי חדרים. היא מוציאה את הקהל מהמרחב הבטוח והנינוח שלו, ומציבה בפניו מראה חברתית, שנותנת סטירת לחי ואגרוף בבטן. אבל אחרי ההופעה, אולי בזכות הסאטירה הביקורתית הזאת, יחזור האגרוף להיות יד פתוחה.
בשורה התחתונה, נהניתי ואני ממליצה. אבל זאת לא הופעה קלילה, כדי לנקות את הראש בערב. זה מופע שהולכים אליו כדי לקבל חומר מעורר מחשבה.
שילוב של מוזיקה קלאסית עם פופולרית, משחק עם תאורה וצל, תלבושות טבעיות וניילוניות וכן עזרים שונים שיוצאים לעיתים מגודלם הטבעי. מתוך "מדוזה". צילום: Tristram Kenton
פרטי ההופעה בלונדון
מתי: 23-24 באוקטובר, ג'-ד', 2018 .19:30.
אורך המופע: 80 דקות (בלי הפסקה).
איפה: תיאטרון "סאדלרס וולס", לונדון.
כתובת: Sadler's Wells, Rosebery Avenue, London, EC1R
קנו כרטיסים כאן.
זאת לא הופעה קלילה, כדי לנקות את הראש בערב. מתוך המופע "מדוזה". צילום: Tristram Kenton
