מעקב אחרי עשר דמויות החל מכיתה א’ וכלה בגורלם של השורדים בישראל, בפולין ובארהב כעבור ששים שנה.
בסוף הצגת הבכורה, הודיע אחד השחקנים שההצגה תוצג בעברית בוורשה. יש חשיבות לכך שהקהל הפולני יראה במיוחד לאור העובדה שהפולנים ברובם התכחשו לאחריותם לשואה שהתחוללה מתחת לאפם, ולזוועות שהם עצמם היו אחראים להן.
חנן שניר, במאי ההצגה מסביר: אחת הסיבות לכך היא שהפולנים תמיד ראו את עצמם כעם של קורבנות הם נכבשו על ידי הגרמנים ועל ידי הרוסים ובעצמם נחשפו לדיכוי ולמעשי טבח, ולכן לא יכלו להכיר בעובדה שיכלו להתאכזר עד כדי כך למיעוט היהודי שחי בקרבם.
הכיתה שלנו הוא מחזה שכתב טדאוש סלובודז’אק בעקבות חשיפתו של טבח אכזרי ביהודיה של העיירה הפולנית ידוובנה על פי ספרו של יאן טומש גרום שכנים. בשנת 1941 אספו תושבי העיירה הנוצרים את כל היהודים בחסות הכיבוש הנאצי, הכניסו אותם לאסם גדול ושרפו אותם חיים. דרך ספורה של כיתה אחת מאותה עיירה, עוקב המחזאי אחר התפתחות האנטישמיות שהתפרצה באותו אירוע מזעזע.
הוא מנסה להתמודד עם יחסיהם הסבוכים והטעונים של היהודים והפולנים, עוקב אחר מהלך חייהן של הדמויות ודן בנושאים של אהבה ושנאה, רוע וחמלה, אחווה ורצח המתערבים זה בזה ויוצרים עולם דרמטי עוצמתי ומזעזע.
לו ידענו מה יהיה העתיד, איש לא היה קם מהמיטה..
המחזה מתחיל בפולין של 1925 בכיתה אחת עם חמישה תלמידים יהודים וחמישה קתולים החולמים על מה יהיו כשיהיו גדולים. אולם כשהם גדלים, פולין נכבשת על ידי כוחות עוינים הפולשים אליה: קודם הסובייטים ואחר כך הנאצים. הלאומנות הולכת ומתגברת, תופעות האלימות מסלימות, חברים בוגדים זה בזה, האנטישמיות לובשת ממדי ענק, עד שקבוצה של אזרחים מן השורה מבצעת פשע מחריד באכזריותו, שהדיו נשמעים עד היום.
התפאורה היא כיתת בית ספר, עם לוח שחור גדול ברקע, שעליו יירשמו בגיר לבן תאריכים, סדר השיעורים.
כשהסצינות נעשות קשות, יש ציפייה לראות את התאריך 1945 שיגמר כבר סיוט המלחמה. אלא שנים לאחר אותה מלחמה, שאין שום שמחה בחיי הדמויות, (אלה השורדות כמובן) . זה הזכיר לי משפט באחד הסרטים שאומרת השחקנית: לו ידענו מה יהיה העתיד, איש לא היה קם מהמיטה..
אחד הרגעים המצחיקים והנותנים תחושת מסויימת של ניצחון, הוא המכתב שכותב אברם שניצל מהטבח כאשר הצליח להגר בזמן לארהב, שבו הוא מונה את שמות בני משפחתו שהקים בארהב שמות רבים של ילדים, נכדים ונינים. לעומת זאת הוא גם מונה את שמות בני משפחתו שנספו בעיירה בפולין וגם שם שמות רבים.
הבאנליות של הרוע
חנן שניר: מה שהדהד אצלי כשקראתי את המחזה היה הבאנליות של הרוע על פי ספרה של חנה ארנדט, שסיקרה, בין השאר, את משפט אייכמן. לא מפלצות אדם בצעו את רוב הזוועות של המלחמה אלא אנשים נורמלים, חלקם קבלו פקודות וחלקם היו מונעים על ידי דעות קדומות, פחדים ושנאת האחר. במחזה, גם הפולנים התוקפנים מופיעים כדמויות אנושיות עם מניעים אנושיים ובעיקר, יצר הישרדות. המחזאי לא חוסך את שבטו גם מהיהודים במחזה. גם ביניהם היו מלשינים, בוגדים, וגם הם היו מונעים בראש ובראשונה על ידי יצר הישרדות אנושי.
המחזאי, סלובודז’אק אומר בראיון הכתה שלנו הוא סיפור מזעזע על יחסים סבוכים בין פולנים ויהודים במאה העשרים, אשמה קולקטיבית, אמיתות שאיש אינו מעוניין בהן, והיסטוריה שאי אפשר לשפוט אותה, לשנות אותה או להסביר אותה….מטרתי העיקרית היא לשאול: למה מה שאירע בקיץ של 1941, לא רק בידוובנה או בראדזילוב (ובאופנים שונים בעשרות עיירות פולניות) מענה אותי כל כך? המצוקה שלי ביחס לנושא היא הדבר שאני רוצה לחלוק עם הקוראים או הצופים בהצגה.
מחזאי חייב לשאול למה זה קרה? למה הדברים הסתיימו כפי שהסתיימו? במי האשם?.. אני מנסה לחשוף את המכניזם של טרגדיה שהשפיעה על אנשים שבזמן ובמקום מסויים מצאו עצמם בצומת של צירוף מקרים ייחודי, המורכב מיחסים חברתיים ופסיכולוגיים, בתחומי ההיסטוריה האידאולוגיה והדת.
בהצגה עדויות של עשרת החברים אלה ששרדו ואלה שרוחותיהם שבות ופוקדות את השורדים. הסיפורים והעדויות המוגשים כסדרת שיעורים לאורך התקופה מרגשים, בעיקר בתיאורים הקרים, הענייניים. הם מגיעים לרגעי-שיא בשחזור אירועים מסוימים, כמו רצח, אונס, התאבדות כעדות דוקומנטרית היסטורית.
לפני שנים מספר הוצגה ההצגה בתיאטרון הלאומי בלונדון. ההפקה המשותפת של הבימה והקאמרי מסעירה את הקהל הישראלי בזיכרונות קשים ושוב עולות השאלות והרצון להבין איך כל זה קרה.
בימוי מעודן ומשובח של חנן שניר ומשחק משכנע, מבריק ומרגש של עשרה שחקנים ושחקניות שכל אחד מהם מצליח לחדור אל ליבנו ויוצרים תמונה של זעזע, וכאב. בלי איפור או תלבושות מיוחדות או אביזרים, הם מגלמים תפקיד מגיל צעיר ועד זקנה (מי שמגיע לזקנה). הצגה עוצמתית ומטלטלת שחובה לראות בכל גיל ובכל מקום בעולם.
שחקנים: דיוויד בלינקה , נטע גרטי , אלון דהן , יבגניה דודינה , ערן מור , רוי מילר , מיקי פלג ,רותם קינן, אלכס קרול
עוד כתבות על מבחר אירועים, טיולים ובילויים, במה כדאי? וכן ב היום
