בסוף אוקטובר אירחה ארסנל את רותרהאם למשחק בסיבוב השני בגביע הליגה. 27 אלף צופים היו בהייבורי, מה שאומר שבניגוד למשחקי הליגה ה- Sold Out של התותחנים, היו הפעם עשרת אלפים מושבים מיותמים, כלומר יכולתם לקנות כרטיס בקופה ולהתרווח ביציע. לא עשיתם זאת? תיכף תבינו כמה חבל.
ארסנל לא ממש מתייחסת בשיא הרצינות לגביע הליגה, המפעל השלישי בחשיבותו בכדורגל המקומי אחרי הפרמייר ליג והגביע האנגלי. המנג’ר ארסן ונגר העלה הרכב צעיר וכמעט אלמוני. מול קבוצת תחתית של ליגת המשנה זה כמעט הספיק, אלא שהחבורה היומרנית מיורקשייר לא הרימה ידיים גם אחרי פיגור מוקדם. אדרבא, רותרהאם המתינה עד לדקה ה90- כדי להשוות, כפתה על ארסנל הארכה, וכאשר גם חצי השעה הנוספת לא הוכרעה (1-1), התייצבה לדו קרב בעיטות 11 כדי לקבוע מי תעפיל לסיבוב השלישי.
וכאן הגיעה הדרמה בעקבותיה נכתב קטע זה, אותה יעבירו מדור לדור סבים
וסבתות שהיו באותו לילה ב-5N. דו-קרב פנדלים מורכב מחמש בעיטות המוענקות לכל קבוצה, ובסה 10. בדכ הוא מסתיים עוד לפני השלמת המניין. לא הלילה, ג’וזפין. ארסנל ורותרהאם לא יכלו להיפרד. זו כבשה, וזו אחריה. זו החטיאה, ומייד לקתה גם יריבתה בחיידק
ההחמצה.
וכך, כאשר כמעט הגיעו בהייבורי לקריאת שחרית, נבעטו 24 פנדלים, כל השחקנים כבר בעטו בתורם והחל סבב חדש, עד שסילבן וילטורד כבש – אחרי שבסיבוב הבעיטות הראשון הוא החמיץ – וקבע ניצחון לארסנל 9-8. זה היה מרתק, זה היה מלהיב, אבל בדיקה בספרים גילתה שזה אולי שיא בריטי, אבל לא עולמי. שיא זה שייך דווקא לליגה הארגנטינית. בנובמבר 88′ ניצחה ארגנטינוס ג’וניורס את ראסינג קלאב 20-19 בתום 44 (!) בעיטות מן הנקודה הלבנה.
ועכשיו, מבעיטות ה-11, לאחד עשר המופלאים. ה-11 של דידייה דשאן, אפשר לכנותם בפרפראזה על דני אושן וחבורתו הנוצצת והפורצת מהסרט המפורסם. אלא שבמקרה שלנו לא מדובר באחד עשר אנשים או שחקנים, כי אם ב-11 שערים במשחק רשמי אחד.
ועוד איזה משחק: זכרו את ה-5 בנובמבר 2003, היום בו גברה מונקו על דפורטיבו לה קורוניה 8-3 בליגת האלופות האירופית, טורניר הקבוצות החשוב והיוקרתי על הגלובוס. עד למשחק המדהים הזה בריביירה היה שייך שיא כל הזמנים בצ’מפיונס ליג לצרפתים קצת יותר אופנתיים: פאריס סן ז’רמן הביסה באוקטובר 2000 את רוזנבורג הנורבגית 7-2.
אבל הפעם היה לשיא טעם שונה, יוצא דופן, פיקנטי ומהותי באותה מידה, משום שלא מדובר במפגש בין דוד לגוליית, כי אם בשני ענקים אמיתיים. מונקו היא סגנית אלופת צרפת ומובילה העונה את הליגה שלה, ואילו דפורטיבו נמצאה בזמן המשחק במקום השלישי בליגה הספרדית המעולה, במרחק נקודה אחת בלבד מהפסגה ומוולנסיה וריאל מדריד.
אז מה קרה לה באצטדיון לואי השני? שום דבר מיוחד. איך אמר בזמנו אלכס פרגוסון, מנג’ר מנצ’סטר יונייטד, אחרי התבוסה בניוקסל 0-5? זהו עוד יום בהיסטוריה שלנו. כך פחות או יותר הגיבו גם בלה קורוניה. מה שבטוח – זה היה יום היסטורי בליגת האלופות. את השיא הזה, 11 שערים במשחק, יהיה קשה מאוד לשבור, אבל כרגיל – יהיה כיף גדול לעקוב ולחכות. בילוי נעים.
