הדרך הטובה ביותר להתחבר ליין, וויסקי או כל משקה אלכוהולי אחר היא דרך סיפור, ואם אפשר לבקר במקום הייצור אז בכלל נוצרת חוויית שתייה שלמה ותזמורת של זיכרונות וחושים. המראות, הריחות והסיפורים יתנו לשתייה ערך מוסף שיאפיל על כל משקה אחר שאותו לא חווינו באותה הדרך.
וויסקי, בגאלית מים חיים, עשוי משלושה מרכיבים בלבד: לתת חיטה, מי מעיינות ושמרים. אדמת הכבול הנפוצה באזור נותנת למים צבע ענברי ועושר מינרלי, ומשמשת כחומר בערה לייבוש החיטה וייצור הלתת. לכן, המים המשובחים, שדות החיטה ומרבצי הכבול הופכים את סקוטלנד למקום מושלם לייצור וויסקי.
בסקוטלנד ישנם שישה אזורי וויסקי: לואולנדס, היילנדס, ספייסייד, איילה, שאר האיים וקמפבלטאון. בכל אזור יש לוויסקי מאפייני טעמים וארומות המיוחדים לו. לצורך כתבה זו התמקמתי בספייסייד – אזור הסינגל מאלט, שבו נמצאות למעלה ממחצית מכלל המזקקות במדינה. הוויסקי מאזור זה ידוע כפירותי, מעודן ומורכב.
סינגל מאלט וויסקי עשוי מלתת חיטה ומיוצר במזקקה אחת בלבד, לעומת בלנדד וויסקי, המורכב מערבוב של המשקה מכמה מזקקות שונות. בשל ריבוי המזקקות באזור ספייסייד, לא חייבים לקבוע מראש סיורים בהן, אך כן מומלץ לקבוע בעונת התיירות (בחודשי הקיץ). ישנן כמה מזקקות המוציאות סיורים בתדירות של פעם בשעה ואפשר להצטרף אליהם על בסיס מקום פנוי.
מאמרים קשורים
משקה של מלאכים
את הבוקר אפשר לפתוח במזקקת קראגאנמור. את פניכם תקבל המוכרת בחנות המזקקה (כדאי לדעת שילדים בני שמונה ומטה אינם מורשים להיכנס למזקקה) ותבשר לכם מתי יתקיים הסיור הקרוב, שנמשך כ?45 דקות ועלותו £5. המדריכה בסיור מספרת שהמזקקה הוקמה בשנת 1869 וכיום שייכת לתאגיד הענק דיאגיו, שבבעלותו מותגים מוכרים כמו גינס, גוני ווקר וסמירנוף. למרות השתייכותה לתאגיד, שמרה המזקקה על אופייה המסורתי והיא עדיין ממוקמת במבני אבן עתיקים ומייצרת כשני מיליון בקבוקים בשנה (מסתבר שבמונחי התעשייה הסקוטית זה לא הרבה). הסיור עובר דרך כל שלבי הייצור: קבלת החיטה והשרייתה במים, ייצור הלתת, תהליך התססה במכלי עץ גדולים, שלב הזיקוק בדודי זיקוק גדולים ומרשימים, ושלב היישון בחביות עץ אלון משומשות מתעשיית הבורבון והשרי.
בסוף שלב הזיקוק, צבעו של הנוזל שקוף, הוא בעל 60% אלכוהול וללא מאפייני טעם או ריח. הוויסקי מקבל את אופיו וטעמיו הייחודיים בשלב היישון בחביות. כדי להשיג את התוצאה הרצויה אפשר לשחק בין סוגי החביות חבית עץ אמריקאית 250 ליטר, שהכילה בעבר בורבון, תיתן לוויסקי צבע זהוב וטעמי וניל ודבש. חבית עץ 500 ליטר, שהכילה בעבר שרי, תיתן צבע ענברי עשיר וטעמי פירות יבשים (צימוקים, שזיף מיובש, לדר). לאחר יישון של לפחות עשר שנים בחבית, אחוז האלכוהול יורד ונע בין 40% ל?48%. האלכוהול המתאדה בחלל מחסן החביות במהלך תקופת היישון זכה לכינוי הרומנטי Angels Share חלקם של מלאכים, אח, איזה ריח!
בסוף הסיור כל משתתף מעל גיל 18 מקבל טעימה אחת של וויסקי. בכל חדר טעימה ישנם כלי מים וניתן לדלל את המשקה האלכוהולי, כך אפשר לטעום וליהנות ממנו בראש צלול.
Cragganmore Distillery: Ballindalloch, AB37 9AB
חצי חבית = רבע מיליון פאונד
משם ניתן להמשיך למזקקת גלנפארקלאס הסמוכה, שהוקמה בשנת 1865 על ידי משפחת גראנט ועד היום מתפקדת כעסק משפחתי לכל דבר – כ?32 אנשים מועסקים במזקקה ותמונותיהם מתנוססות על גבי הקירות. במהלך הסיור, האורך כשעה ועלותו £7.50, המדריכה מספרת את סיפורו האישי של כל אחד ואחת מהם. העובדים הם הסיפור של גלנפארקלאס, כל אחד מכיר את תחום אחריותו וכמו כן נרתם לכל עבודה נדרשת. התפקידים אף לעיתים מועברים מדור לדור. גם כאן הסיור עובר דרך כל שלבי הייצור. במחסן החביות הגדול ניצבת החבית הישנה ביותר של היקב ובכמחצית מתוכנה נמצא וויסקי משנת 1953 בעל 40.4% אלכוהול, שעלותו כ?250,000 £. בכלל, מבט חטוף במחירון מעיד על משקה הזמין רק למי שידו משגת. כל החביות הן חביות שרי כתוצאה של שיתוף פעולה עם יקב ספרדי. בסופו של הסיור, נכנסים לחדר טעימות מפואר וטועמים שני סוגי וויסקי: בן 10 שנים עם 40% אלכוהול ובן 15 שנים עם 46% אלכוהול.
Glenfarclas Distillery: Ballindalloch, AB37 9BD
הגשם של היום הוא
הוויסקי של מחר
הבאה בתור היא מזקקת גלנליווט, שהיא מפעל לייצור וויסקי. כאן מוכנים וערוכים לקבל הרבה תיירים בחלל אירוח גדול הכולל בית קפה, גלריה וחדר טעימות. הסיור, שנמשך כ?45 דקות ועלותו 10 £, בנוי על פי אותו הסדר של תהליך ייצור. המדריך, שועל וויסקי ותיק הלבוש בהידור, חורג מדי פעם מההסברים הטכניים ומספר סיפורי מורשת. הוא ביקש מאיתנו לפתוח את הראש בבואנו לטעום וויסקי ועמד על כך שאין וויסקי הדומה למשנהו ושלכל מזקקה יש את סגנונה הייחודי ולכל בקבוק האופי שלו. עוד הסביר, כי אין דרך נכונה לשתות וויסקי. מבחינתו הכל הולך; מים, קרח, סודה ואפילו קולה.
בדרכנו למחסן החביות, הנמצא בעברו השני של השביל, הגשם כמובן לא מפסיק לרדת. שועל הוויסקי מסתכל למעלה ואומר: הגשם של היום הוא הוויסקי של מחר (זוכרים את שלושת מרכיבי הוויסקי?). זו דרך אופטימית ורומנטית להסתכל על גשם.
במחסן החביות נעצרנו בסמוך לחבית שרי גדולה, שממנה הוציא המדריך וויסקי על ידי כלב נחושת (Copper Dog) – מעין קפסולת נחושת המחוברת לשרשרת, שאותה משחילים אל תוך החבית ומוציאים קצת מהנוזל היקר. למה כלב? מפני שפעם עובדי המזקקה נהגו לגנוב קצת וויסקי מהחבית לשימוש עצמי וכאשר נשאלו לפשר השרשרת המשתלשלת מכיסם, השתמשו בתירוץ: רק מוציאים את הכלב לטיול. טעמנו עוד שני סוגי וויסקי: בן 15 שנה מחביות שרי צרפתיות רזרב וגם 18 שנה.
Glenlivet Distillery: 4 Castleton of Blairfindy, Baillindalloch, AB37 9DB
כישראלית, קשה לי להבין איך משקיעים כל כך הרבה בייצור משקה שאפשר יהיה למכור אותו כעשר שנים (במקרה הטוב) מיום הכנתו, כיצד ניתן לחזות את השוק העתידי וכמה סבלנות נזקקת כדי להגיע לשלמות. הסקוטים הם לא ישראלים – יש להם סבלנות, ירוק בעיניים והרבה בירה בזמן שהוויסקי מתיישן בחבית. אם אתם חובבי וויסקי או לא, סיור מזקקות בסקוטלנד הוא חוויה מעניינת ומעשירה.
* אורית גרינבוים?לירון היא בעלת קהילת יין המקיימת סדנאות ואירועי טעימות יינות ישראליים. לפרטים: 07454-587-723.
