זה מתחיל בבוקר כשאני יורדת לתעלה או לפארק לריצה, ומסביבי כל הדשא והעצים, ומלא אנשים שרצים, משחקים במשחקי כדור ופשוט מבלים את שעות הפנאי שלהם בפעילות גופנית ויש להם מקומות נפלאים לעשות זאת. והשבוע גם חוגגת העיר אירוע נפלא בכדורגל האירופי, כשצ’לסי – הקבוצה אותה אני אוהדת כבר שנים רבות – תארח את באיירן מינכן ברבע גמר ליגת האלופות. אם לא הייתם עדיין במגרש כדורגל בלונדון – גם אם אתם לא חובבי כדורגל מושבעים – זה משהו שאתם חייבים לעשות. זו חוויה תרבותית כמו ללכת למוזיאון, להצגה, או למסעדה טובה.
אם אתם עדיין חיים עם הזיכרונות של הכדורגל בישראל, תשכחו מזה. זה מתחיל כבר ברכבת התחתית שמסיעה לאיצטדיון, שם רואים את כל האוהדים הנלהבים, ומשפחות שמגיעות בהרכב מלא, הכולל אימא, אבא, ילדים וגם סבא וסבתא. לא נדחפים, לא מנסים לעקוף בתור, הולכים בשמחה ובהתרגשות, לבושים בתלבושת של הקבוצה המועדפת, מתבוננים בזהירות בכל החברה שעומדים בפאבים ושכבר מפוצצים בבירה ושואגים בקולי קולות שירים לטובת קבוצתם, ועוד כמה נגד הקבוצה השנייה – מהם עדיף להתרחק אם יש בלגאן ואלימות בכדורגל האנגלי, זה בדרך כלל אצל החברה האלה. אווירה של חג, של שמחה, של אירוע, של ציפייה והתרגשות – האם היום ננצח? ואחרי שנכנסים לאיצטדיון, חייבים כמובן לקנות נקניקיה ריחנית או צ’יפס. תשכחו מגרעינים – אותם אתם צריכים להביא מהבית.
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שהייתי בסטמפורד ברידג’. זה היה אגב, במשחק נגד ליברפול, וצ’לסי ניצחה. הכל נראה זוהר יותר, הכיסאות היו נוחים יותר, הדשא ירוק יותר והכדורגל…. לא צריך להוסיף הכיוון כבר ברור.
בקיצור לכל מי שמגיע ללונדון או חי בלונדון – אל תפספסו את האפשרויות הרבות שיש לכם ליהנות מספורט. וזה לא רק כדורגל. יש את ווימבלדון, ויש אין סוף אירועי שייט, וחתירה, ואפילו רגבי וקריקט, שזו חוויה לראות גם אם אנחנו, הישראלים, לא מבינים בזה כלום. וחוץ מזה אם אתם גם אוהבים לקרוא ספרות על ספורט, אוטוביוגרפיות של ספורטאים ומאמנים, מגזינים מקצועיים, פוסטרים ואפילו חומר על רפואת ספורט ופעילות גופנית – כדאי לכם לבקר בחנות שנקראת ספורטס פייג’ס, ושנמצאת בטוטנהאם קורט רואד. פשוט תענוג! ואם אתם, כמוני, אז כדאי שתפנו כמה שעות כי פשוט קשה לצאת משם.
מאמרים קשורים
כמי שמבלה שעות רבות עם הספורט הישראלי, אני ממליצה לכם לא לקחת כמובן מאליו את מה שיש לכם שם בלונדון. לכו ותבלו במיגרשים כמה שאתם יכולים, ואל תשכחו בסוף לחזור הביתה, לישראל, כמובן.
