בחודש יולי 1988 התקיימה באוקספורד ועידה עולמית בנושא השואה והאנטישמיות, בהשתתפות למעלה מ-450 מלומדים מ-48 מדינות. זו הייתה הועידה הראשונה מסוגה שנערכה בבריטניה אי פעם – ולפי שעה, גם האחרונה.
ומדוע אני מזכיר את האירוע הזה, שנערך ביוזמת הזוג אליזבת ורוברט מאקסוול? מהטעם הפשוט, שרק 43 שנים אחרי סיום המלחמה והפסקת השואה שהביאו הגרמנים על יהדות אירופה, נזכרו בבריטניה – וגם ביוזמה פרטית – באותו נושא שנידון במשך עשרות שנים ביבשת אירופה בפרט, וברחבי תבל בכלל.
הגישה של הבריטים לנושא השואה היא אכן שונה, אולי אפילו משונה. יעידו על כך המקרים שהתרחשו בחודשים האחרונים – כשהנסיך הארי מתחפש לקצין נאצי וראש עיריית לונדון משווה עיתונאי יהודי לשומר נאצי במחנה ריכוז. בשני המקרים היו התגובות הראשוניות, הן בתקשורת ובעיקר בקרב הציבור הרחב, פושרות למדי. לגבי הנסיך הארי היו גם מי שביטלו את ההתנהגות השערורייתית הזו בכינוי מעשה קונדס.
גישה שונה ומשונה זו מקורה בעיקר בכך שבריטניה לא סבלה מהכיבוש הגרמני. אמת, בריטניה בכלל ולונדון בפרט סבלו קשות מהפצצות חיל האוויר הגרמני והטילים, הוי 1 וה-וי 2 שנחתו עליהן. אבל כיבוש לא היה. על כן, רוב הבריטים לא הכירו את התנהגותם המזוויעה של חיילי הוורמאכט והאס-אס, ובוודאי שלא היו עדים לטיפול המיוחד שהגרמנים העניקו ליהודים. הבריטים – לפחות אלה שבכלל מתעניינים בנושא של השמדת היהודים על ידי הגרמנים – עשו ועושים זאת רק באמצעות קריאת ספרי היסטוריה. מרביתם מעולם לא נפגשו עם ניצולי שואה, הנושא פשוט זר לרובם.
ברור שכל אלה אינם יכולים להצדיק את האירועים האנטישמיים והאנטי-ישראליים המכוערים והמסוכנים שהתרחשו באחרונה בלונדון ובשאר חלקי הממלכה המאוחדת. ממשלת הוד מלכותה והפרלמנט בלונדון חייבים לפעול בתקיפות נגד כל אותם פושעים שמעורבים בכך, כמו גם נגד מכחישי השואה למיניהם. הגיע הזמן שגם בבריטניה, כמו ברוב מדינות אירופה, יחוקקו חוקים האוסרים על שימוש בסמלים נאציים ויענישו את אלה שמנסים לטעון, כי כלל לא הייתה שואה.
מדינה שמתגאה בהיסטוריה העשירה שלה ובגישה הליברלית שלה לנושאים שונים, פשוט חייבת זאת לעצמה, לאוכלוסיה שלה ולעולם כולו.
