הבולדוג הבריטי הפך לפודל פאתטי. לא הייתה טעות אחת תחת השמש אותה לא ביצעו הבריטים במהלך משבר בני הערובה עם איראן. זה החל בדרך בה נפלו המלחים בשבי, זה נמשך בהתנהגותם במהלך ירח הדבש שלהם בטהראן, וזה אפילו לא הסתיים עם שחרורם המביך.
תגובת הצבא והממשלה לאחר שהבנים שבו הביתה הייתה אף יותר נלעגת. ההחלטה האומללה של משרד ההגנה להתיר להם למכור את חוויותיהם לעיתונות עברה כל טירוף אפשרי. חיילים במדים קיבלו אישור להתעשר במהלך שירותם הצבאי! קרקס המדיה בו החלו האיראנים נמשך גם בלונדון. ובזכות מה יתחבו לידיהם מאות אלפי פאונדים? בזכות לחימתם כאריות בין גלי המפרץ? בזכות העינויים הקשים שעברו במרתפי הרפובליקה המוסלמית? וכי לא היה די במסיבת העיתונאים שנערכה עם שחרורם?
מה לכל הרוחות מתרחש כאן? פשוט בתכלית. בריטניה אינה מונהגת. במוקדי הכוח יושבים שר ביטחון חסר תכונות, שרת חוץ שהפכה לבדיחה בינלאומית וראש ממשלה חיוור ונבוך היושב מזה זמן על תקן של ברווז צולע. זוהי נבחרת שלא הייתה מסוגלת להתמודד עם המניפולציות הפרימטיביות ביותר של משטר החושך בטהראן. איראן כבר השפילה את בריטניה בסיבוב הראשון, בנסיבות דומות, לפני יותר משנתיים. חייליה נתפשו, הוצעדו מול הטלוויזיה וציודם, על סירותיהם, הוחרם. האם הושב הנשק לבעליו? לא, הוא מוצג באחד מהמוזיאונים בעיר הבירה. האם הבריטים ידרשו את ציודם הצבאי עתה? הצחקתם את אחמדינג’אד. כבר היינו בסרט הזה ומה שהיה הוא שיהיה. במקום את נשקם, קיבלו הבריטים חליפות, סלים פרחוניים ופיסטוק.
בצד אחד של המפרץ נוטלים האיראנים בני ערובה. בצד השני, בבצרה, הם הורגים אותם. איפה את, מרגרט תאצ’ר, כאשר צריכים אותך?
שניים בישופים עם פה גדול
מאז ומתמיד טען טור זה כי הפייסנות הבריטית גובלת בטירוף דעת מוחלט. אם קשה היה לראות את הדרך בה ניהלו הבריטים את המשבר האיראני, קשה שבעתיים לשמוע את דברי ההבל של כמה מהם. האזינו לטום בארנס, הבישוף הקתולי של הצבא הבריטי האחראי על 40,000 חיילים ובני משפחותיהם.
האיראנים החליטו לשחרר את המלחים, הוא אומר, לא רק בגלל דיפלומטיה, אלא בשל החמלה העולה בקנה אחד עם הדת שלהם. הבישופ סבור כי ערך החזרה בתשובה משותף לשורשי שתי הדתות.
ושימו לב למייקל נאזי-עלי, הבישוף של רוצ’סטר, המתקשה כנראה להיפרד מהדת עליה ויתר בשעתו ואותה המיר לנצרות. איראן הפגינה יותר ערכים מוסריים ורוחניים מבריטניה, הוא הכריז.
שני הבישופים הצטרפו למועדון המעריצים של מכחיש השואה אחמדינאג’אד. הם לא זכורים לי כמי שחרצו את לשונם לאחר שזה קרא כמה פעמים לחיסולה של מדינת ישראל. כנראה שבעיניהם היהדות אינה חולקת עם שתי הדתות האחרות את אותם ערכים נעלים משותפים.
איגוד העיתונאים מחרים
כנראה כי העיתונאים הבריטים לא שמעו על כישלון ניסיונותיהם של האקדמאים והאדריכלים להחרים בעבר את ישראל. בוועידה השנתית של איגודם הארצי, החליטו חבריהם ברוב להטיל חרם על מוצרים ישראליים בשל מעשה הטבח שהיא מבצעת בפלסטינים…. מעניין אם במסגרת החרם יפסיקו העיתונאים גם לדווח על ישראל? כדאי לבדוק אם בתולדות האיגוד המפואר הזה התקבלו החלטות קודמות לגבי מדינות כמו סעודיה, למשל, בה מתקיימת עדיין עבדות באופן לגאלי, או כמו מדינות שמדכאות בתוכן את חופש העיתונות ומשליכות עיתונאים לכלא! ואף מילה על היעלמותו של כתב הבי.בי.סי אלן ג’ונסטון.
איגוד העיתונאים הבריטי הודיע כי למרות החרם ימשיך לעבוד בישראל. מזכל האיגוד, ג’רמי דיר, אמר כי הקריאה לחרם קשורה בחלקה לחטיפתו של כתב הבי-בי-סי, אלן ג’ונסטון בעזה. איגוד העיתונאים הפלסטינים סייע רבות לפעולות לשחרורו (…) והקריאה לחרם מהווה מחוות תמיכה בעם הפלסטיני.
מסתורי הדוח הגנוז
בחירוק שיניים ובכיסים עמוקים ממשיך הבי.בי.סי להגן על החלטתו שלא לחשוף את הדוח הסודי העוסק בדרך בה הוא סיקר את שנותיה הראשונות של האאינתיפאדה השנייה. עד כה שילם האגוד 200,000 פאונד במאבקו המתנהל עתה בבית המשפט העליון, לאחר שבפורום משפטי אחר הוא נחל מפלה צורבת.
כזכור, בעקבות טענות ישראליות על כיסוי לא הוגן, שכר האגוד את שרותיו של מלקולם באלן שחיבר מסמך בין 20,000 מלים כעבור שנתיים של עבודה מאומצת. אולם עד כה לא הורשה איש מחוץ לכותלי הארגון לעיין בו. האגוד מסתתר מאחורי הטענה שמדובר בנייר פנימי עליו לא חל חוק חופש המידע. את הטענה הזאת לא מקבל עוד סטיבן שוגר שפתח במערכה כולה. הוא, כמו רבים מחבריו היהודים, מבקש לדעת מה יש לו לביב להסתיר.
סוף לאנטישמיות בקמפוסים?
סוף סוף נוקטת הממשלה הבריטית בצעדים רציניים כנגד התופעה המתפשטת של שנאת יהודים בקמפוסים המאורגנת על ידי פעילים מוסלמים קיצוניים. לאחר שוועדה פרלמנטרית הגיעה למסקנה כי מדובר במכת מדינה – החליט שר הקהילות, פיל וולאס, להנחות את ראשי האוניברסיטאות להלחם בכל גילויי האנטישמיות המתרחשים תחת אפם. הממשלה מצאה לנכון לגנות גם את אלה העורכים מסעי שטנה נגד ישראל. השר האמור מודה כי האופנה הזאת זוקפת את ראשה המכוער יותר מאשר אי פעם, וכי פעילים מוסלמים מנצלים את המצב במזרח התיכון לפגיעה בסטודנטים יהודים.
האוניברסיטאות נדרשו גם לגנות את החרם האקדמי על ישראל, לתעד כל תקרית בעלת אופי אנטישמי בשטחן ולמנוע את כניסתם של מטיפי שנאה מוסלמים הידועים להן.
קצרצרים
*** הפלסטינים של עזה שוללים את חרותו של אלאן ג’ונסון מזה חמישה שבועות. הכתב של הבי.בי.סי, המוכר כמי שאוהד את הענין הפלסטיני, נמצא בידיה של אחת המליציות המקומיות ועד היום אין סימנים המעידים על שחרורו הצפוי. עתה נותר רק להמתין אם יקבל ביום השחרור חליפה, או שמא יסתפקו שוביו בג’לאביה?
*** אחרי כל ההייפ, נשכח לחלוטין ה-0:0 האנגלי-ישראלי ברמת גן. לפחות 5000 אוהדי כדורגל אנגלים התוודעו לעובדה שבמזרח התיכון שוכנת מדינה נורמלית בה ניתן לשתות בירה ללא הגבלה. אולי כדאי להזכיר שהתענוג הזה כמעט ונמנע מהם בשל השביתה עליה הכריזה ההסתדרות יומיים-שלושה לפני המשחק. בשל שידור המשחק בסקיי נאלץ אוהד הכדורגל הישראל המצוי החי בלונדון לצפות בתחרות יחד עם מאות אוהדים מקומיים על המסכים הגדולים המותקנים בפאבים. ההתרשמות הכללית הייתה מעבר למשחק העלוב של שתי הנבחרות, כי אנגלים רבים פשוט ייחלו להפסד קבוצתם ולאו דווקא בשל אהבת היריב.
****קונארד בלאק, הבוס לשעבר של הדיילי טלגרף והז’רוזאלם פוסט, עומד כידוע, למשפט בשיקאגו בחשד כי מעל בכספי החברה אותה ניהל בסכום של 40 מיליון פאונד. כאשר נשאל מדוע מצא לנכון לטוס עם אשתו, ברברה עמיאל, ברחבי העולם במטוס החברה, השיב כי בשל דעותיו הפרו אמריקאיות והישראליות הוא הפך להיות מטרה לטרוריסטים ועל כן לא יכול היה לעלות למטוסים רגילים כמו כל בשר ודם. מדוע יש לי הרגשה כי בלאק מזכיר לי את רוברט מאקסוול?
*** היהודים פשוט גאונים, טוען צ’ארלס מארי, התיאורטיקן האמריקאי הנודע. במחקר חדש שפרסם בימים אלה הוא מדגיש את העובדה שלמרות שחלקם באוכלוסיה העולמית הוא 0.01 אחוז בלבד, הרי שהם נטלו במחצית השנייה של המאה העשרים, 29 אחוז מפרסי הנובל. מארי טורח להזכיר כי הוא ממוצא אירי-סקוטי והוא מודע לעובדה שמדען יהודי לא היה מעיז לפרסם מימצאים אלה. לדבריו האיי קיו היהודי גבוה בכ-7 עד 15אחוזים מכל האחרים, ואת האמת הבלתי מעורערת הזאת אין להסתיר. נותר לשאול מדוע מעט מהגאונות הזאת לא דבק בחלקים גדולים של הפוליטיקה הישראלית…
*** תום הרנדל נורה למוות בידי חייל ישראלי ממוצא בדווי ואמו ג’וסלין, כתבה עליו ספר שאינו עושה, ובצדק, חסד עם הישראלים. את הנזק התדמיתי שנגרם למדינה כתוצאה מאותו כדור לא יוכלו לתקן דיפלומטים רבים.
