אני עובדת בסביבה לא ישראלית ולא יהודיה, משרד עורכי דין בריטי קלאסי, מאד מעורב אבל מאד בריטי. בשמיני באוקטובר קיבלתי הודעת טקסט מקולגה ששורשיה בגאנה שבדקה האם המשפחה שלי בסדר. יום למחרת קיבלתי שורת מיילים מכל השותפים שהתנצלו שלא בדקו מה קורה איתי במהלך הסופ״ש, לעולם לא העירו לי על סיכת חטופים או עמוד הלינקדאין שלי עם מחאתי נגד אירגוני הנשים שלא מחו על פשעי המין של השביעי לאוקטובר. אז לשאלתכם, אני מרגישה בטוחה.
אבל באמת, האם בטוח לגור בלונדון?
כמעט בכל שיחת יעוץ, במיוחד עם לקוחות שמהגרים עם ילדים, עולה השאלה הזו. היא לגיטימית, מעניינת, ורלוונטית. בתור אמא לנערות מתבגרות אני שמחה לשתף בנסיון שלי.
אבל עולה השאלה, למה הם בכלל חושבים שלא בטוח פה?
לצערי האופן שבו לונדון מוצגת באמצעי התקשורת היא מוטעית בצורה קיצונית. הסיבה שהחלטתי לכתוב את הכתבה הזו, ולא על נושאי הגירה, כי קצת נמאס לי! לפני כמה ימים קיבלתי עוד פנייה מכתבת מישראל שביקשה ממני להתראיין על ההפגנות.
שאלתי, על איזה הפגנות היא מדברת? (חשבתי לתומי שהיא מתכוונת להפגנות של האירנים שבהם הרבה ישראלים ויהודים משתתפים ותומכים). אבל היא ענתה:
הפגנות פרו פלסטיניות נגדנו.
עניתי בחדות:
מציעה שתרדו מזה, באמת אין מה לספר על זה ואתם סתם יוצרים היסטריה. אם את בערוץ *** את יכולה להגיד ***להפסיק לזרוע פחד.
כמובן שאין חשש שהתשובה שלי תעלה לשידור כי הרי אני לא מייצגת את הנרטיב של ׳שם יותר רע מפה׳ או ׳כולם נגדנו׳.
חדשות שאולי יפתיעו את הישראלים; הבריטים לא הכי מתעניינים בישראל, גם לא בעזה. הם מוטרדים מהכלכלה הירודה, הבחירות שעלולות להביא מפלגה חדשה שחלקנו חושבים שהיא חשוכה, ומערכת בריאות כושלת. זה מה שמעניין את הבריטי הממוצע. מה לעשות, ישראל היא לא מרכז העולם.
האם מקרי האנטישמיות עלו? חד משמעית! המספרים החד משמעיים מראים.
האם הביטחון האישי שלי בתור ישראלית יהודייה, שמדברת עברית ברכבת, הלכה עם סיכת חטופים על כל מעיל וכל ז׳קט חליפה, ירד? התשובה האישית שלי, לא.
יש לי סדרת תמונות who wears it better
אלו תמונות מהרכבת התחתית שמולי יושבים נוסעים עם סיכות תמיכה בפלסטינים (דגל, כפייה או אבטיח שניכסו לעצמם). אני מולם עם סיכת חטופים, מסתכלים אחד על השנייה, ומבינים שלכל אחד מאיתנו יש מחאה אחרת וזה בסדר.
אני עובדת בשיתוף עם דנה, בעלת החברה Easy LandOn ומתמחה ברילוקיישן לאנגליה, לונדון במיוחד.
גם דנה מקבלת פניות שכאלה,
“בשנתיים האחרונות אני מקבלת פניות מתחקרינים ותחקריניות של ערוצי חדשות שמבקשים למצוא אנשים שיסיכמו להתראיין על המצב המתוח בלונדון ואיך האנטישמיות בלונדון. בפועל מאוד קשה למצוא מישהו שיסכים להתראיין, מהסיבה הפשוטה שזה לא נכון. המצב לא שינה במאומה את השגרה היומיומית של רוב הישראלים שחיים כאן. בתחילת המלחמה המצב היה מלחיץ כי הקרקע נשמטה לנו מתחת לרגליים והחרדות נכנסו להילוך גבוה בדומה למשל למה שקרה בארץ שאנשים בצפון ארץ שמעו רעשים של חפירות מתחת לביתם מחשש למחבלים מלבנון שחופרים מנהרה. אבל ברגע שנרגעו הרוחות (פחות או יותר) כולם חזרו לשגרה. כמה שבועות לתוך המלחמה היו גם דיונים בכל מני קבוצות של ישראלים ברילוקיישן על זה שהם מחקו חברויות בגלל שחברים מקומיים שלהם לא הושיטו יד ושאלו לשלומם. זה נכון שזה מעציב אבל צריך להבין שלמקומיים יש את הבעיות שלהם. אנחנו, ישראל הקטנה, ממש לא מעניינת. הבריטים לא ג׳אנקים של חדשות כמו בארץ. רובם המכריע לא ידע לזהות עברית ולא יודע שיש שפה כזו. הצורך של ערוצי החדשות לזרוע פחד ולגרום לאנשים לחשוש לחייהם כשהם יוצאים מישראל, הוא לא סביר ולא בריא!”
לפני כמה שנים הייתי קורבן של אנטישמיות, ורק לתת רקע; אדם הגיע למשרד עורכי דין שבו עבדתי, איים עם סכין ומחה על כך שאנחנו מסייעים למהגרים לא רצויים להיכנס לממלכה. אני הגעתי שנייה לזירה וסייעתי לקולגה שלי להשתלט עליו. ניסיתי להרגיע אותו ולהגיד לו שגם אני יהודייה (שיראה שאין לי קרניים). בתגובה הוא אמר לי שהבעיה העיקרית היא שהיטלר לא סיים את העבודה איתנו. בין שאר האישומים הוא גם הואשם באנטישמיות. התיק טופל על ידי יחידה מיוחדת נגד טרור ובמשך שנתיים נוהל משפט שבמהלכן אני ושאר הקורבנות עודכנו על ידי הקצינה האחראית. גם העדתי במשפט, בחליפה שחורה עם סיכת חטופים. ההתייחסות למקרה הייתה רצינית ביותר והרשויות פה לא מתייחסות בזלזול למקרים שכאלה. שוב זה לא מושלם, מדי פעם רואים איזה שוטר שמעיר הערה לא במקום וזה מקפיץ את כל הרשתות, אבל חשוב לציין את המדיניות שמעל, חוסר הסבלנות לאנטישמיות בולטת ביותר.
אז לשאלת הכתבת ׳ד׳, אשמח להתראיין על ההפגנות בלונדון אבל בתנאי שתשדרי את מה שאומר ולא תורידי אותי בעריכה כי אני לא מתאימה לנרטיב שלך.
ולשאר הכתבים והכתבות, מוזמנים להגיע ללונדון, נשב על בירה, נדבר על מזג האויר בעיברית בקולי קולות
עו״ד אפרת שמש אידלסון
אני מסכימה עם עיקרי הדברים, עם זה שאין בעיה להיות ישראלי בלונדון, העובדה שיש אנשים שתוקפים יהודים, יש כאלו שתוקפים שמנים, נכים, אפרו אמריקאים וכך הלאה.
התקשורת הישראלית יוצרת נרטיב שהקשר בינו ובין המציאות קלוש.
משהו אחד שכתבת צרם לי, שהתייחסת לדאגות של הבריטי המצוי, תיארת אחת מהן כך:
“הבחירות שעלולות להביא מפלגה חדשה שחלקנו חושבים שהיא חשוכה”.
העובדה שאותה מפלגה עשויה לעלות בבחירות, מלמדת שהרבה יותר בריטים מצויים מודאגים:
“מכך שהמדינה מממנת מהגרים לא חוקיים בתקציבי עתק ומכך שחלקים בבריטניה מאבדים את אופיים”.
אני לא מבינה מהיכן נובע הצורך להפוך את הכתבת לפוליטית, נקודה למחשבה.
לאלוהים פתרונים.
I’m Jewish, born and raised in London, made Aliyah in 2006 but returned in 2014. My kids were burning in Israel and London.
this article is 100% correct. It’s refreshing to see it and Efrat, you nailed it exactly as the situation really is.
Israelis do sometimes seem a bit paranoid about London. Loads of Londoners support the Palestinians, yes. But lots don’t. We call them the “silent minority” and the situation in London and England is safe for Jews although there is antisemitism yes, but its not to any point where it’s “unsafe” to walk here.
I walk around with a Magen David necklace. OK I’m a big guy and can handle myself, its probably not recommended “for everyone” but I’ve never had a problem ever and I wear it on the tube, walking around central London all the time.
אני ממש נדהמת לקרוא את הפוסט שלך שאין בעיה לישראלים ויהודים באנגליה.
איפה את חיה?
אני חיה באנגליה מעל 50 שנה והאנטישמיות והשנאה לישראלים במיוחד וליהודים היא לא סוד הם בפירוש אומרים לרצוח את היהודים הולכים מבית לבית בבריטון שפילד לברר מי לא מסכים לחרם על ישראל ואם את לא הם רושמים את זה
את פשוט מטעה ישראלים שרוצים לבוא לכאן אולי זה עוזר לעסקים שלך תתבייש לך