מאז ספטמבר האחרון עובדת רויטל אזולאי בארגון של ידידי ישראל במפלגה השמרנית. הארגון שמונה כ-1500 חברים, מורכב ברובו מחברי מפלגה, כש-80 אחוז מ-199 חברי הפרלמנט במפלגה השמרנית חברים בו.
במחצית השנייה של פברואר 2007 צפוי דיוויד קמרון, ראש המפלגה השמרנית ויור האופוזיציה בבריטניה, להגיע לביקור בישראל בחסות הארגון. הוא לא חבר רשמי, אומרת רויטל אבל למרות מה שאמר במלחמת לבנון האחרונה, הוא כן חבר של ישראל. קמרון צפוי במהלך שהותו לבקר ביד ושם, חומת ההגנה, גבול לבנון והכנסת. רויטל אחראית על ארגון הנסיעה ומדגישה את חשיבות הביקור. לאחר שחברי פרלמנט רואים, מבינים ומרגישים את המצב בארץ, הם חוזרים והופכים לשגרירים הטובים ביותר שלנו. אזולאי, שהשתתפה בסיור המשלחות האחרונות בארץ, מספרת על ביקורם של 12 המועמדים להיות חברי פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית בכותל. למרות שאינם יהודים – חלק מהם כתבו על הפתק: רוצים להיבחר והטמינו אותו בין האבנים כמיטב המסורת.
רויטל נולדה בישוב בני דרום שליד אשדוד, בת בכורה למשפחה דתית, ולה אח, שתי אחיות, ואח מאומץ. החלום שלה הוא להיות שרת חינוך, אני חושבת בגדול היא מחייכת. את המודעות הפוליטית נשמה בבית עם אבא, פעיל מפלגה שהיה שליח עליה בצרפת. כליכודניקית שרופה, כפי שהיא מעידה על עצמה, הצטרפה בגיל מוקדם לצעירי הליכוד – והספיקה להיות שליחת הסוכנות בבלגיה, משם דיווחה מדי פעם לעיתון יום-יום למגזר שס ודיווחה מדי פעם לגלי צהל ולערוץ 7. בנוסף הייתה לה תוכנית קבועה של מוזיקה ישראלית ברדיו ג’ודאיקה בבריסל.
כשחזרה לארץ, למדה תקשורת, ואת הסטאג’ עשתה במשרדו של חבר הכנסת, גלעד ארדן. כך הכירה את הכנסת וחכים נוספים, ביניהם משה כחלון, שהיה הכוח המניע לשניים מחלומותיה שכבר התגשמו. הראשון – להיות העוזרת של חכ עוזי לנדאו, כשהעמיד עצמו לראשות הליכוד בבחירות האחרונות, והשני להתקבל לעבודתה הנוכחית. כשלנדאו הצטרף לנתניהו, מספרת רויטל, עבדתי תחת חברת הכנסת נעמי בלומנטל שניהלה את מטה השפות הזרות כאחראית על החומר הפרסומי בצרפתית, ובנוסף שימשתי דוברת הליכוד למדיה הזרה בצרפתית.
בבחירות התרסקה המפלגה. הרגשתי תשושה ולקחתי קשה את העובדה שלנדאו ובלומנטל לא נבחרו, היא משחזרת, נסעתי לנוח בלונדון. אימא של אחת מחברותי היא העוזרת האישית של חבר פרלמנט מהלייבור והזמינה אותי לביקור בבית הנבחרים. כשהתיישבנו בקפיטריה אמרתי לה: ‘אני רוצה לעבוד כאן’. רויטל נזכרת במבט התוהה שנתנה בה המארחת כתגובה, ומספרת כי היא אמרה לה ‘אני לא רוצה לאכזב אותך, רק לפני כמה ימים הגעת מישראל – אבל את יודעת כמה צעירים היו רוצים לעבוד בפרלמנט?’
רויטל, שהחליטה בינתיים שהיא רוצה לעבוד עבור המפלגה השמרנית, לא הרפתה. אותה עוזרת בפרלמנט ספרה לי על ה-CFI שהוא ארגון ידידי ישראל במפלגה השמרנית, ונתנה לי את מספר הטלפון של ויקטוריה קלאק, האחראית על המחקר. במזל, בדיוק הגיעה לבריטניה ‘קבוצת חשיבה’ של חברי כנסת ישראליים מכל המפלגות, בהם מתן וילנאי ומשה כחלון. רויטל הוזמנה לקבלת פנים בה השתתפו, וספרה על כך לקלאק.הזמנתי אותה להצטרף ולהכיר את חברי הכנסת הישראלים, וזה הרשים אותה. למחרת קבעה קלאק פגישה לרויטל עם סטיוארט פולאק, יור ה-CFI, וכשהגיעה לפגישה בדיוק טיפל המשרד בביקורת שהוטלה על ישראל. מלחמת לבנון כבר החלה, וכנגד החגיגות למחתרות הישראליות במלון המלך דוד בירושלים – שם נהרגו בריטים – עלתה הטענה שישראל המגנה טרור נגדה, חוגגת טרור משל עצמה’. העניין הצריך טיפול דחוף, ורויטל התבקשה לחכות. מייד התחלתי להרים טלפונים לארץ, ולעזור לטפל במצב היא משחזרת, וזה עזר לי להתקבל לעבודה.
היום רויטל היא היועצת הפוליטית לענייני ישראל, והיא מספרת שהתפקיד כולל ארגון נסיעות פוליטיות לארץ (כולל זו של דיוויד קמרון), עידוד חברי פרלמנט לטפל בענייני החטופים, קשר עם המדיה בארץ וכאן. אנחנו נפגשים עם כל העיתונאים, עורכים פגישות בחוגי בית ויוצרים לובי של צעירים תומכי ישראל. רויטל מספרת שהמטרה של הארגון היא להיות גדולה כמו קרן אייפאק (השדולה למען ישראל בוושינגטון י.ע).
על עצמה מספרת רויטל, שהיא מתערבבת עם הקהילה בכל דרך, בבית הכנסת ובכל מקום. ואכן סדר היום שלה עמוס באירועים מבוקר עד ליל. כשאנחנו יושבות בבית קפה, שני הטלפונים הניידים שלה לא מפסיקים לצלצל, ויש לה שקית עם מאות כרטיסי-ביקור שעוד לא הספיקה להכניס לספר הטלפונים שלה.
היא רואה עצמה לאחר התפקיד הזה ממלאה תפקידים פוליטיים אחרים בארץ. פוליטיקה היא חיידק, היא כוח והיא נותנת לי לעזור היא אומרת, ומבקשת להבהיר הכי חשובים לי ערכים מהבית: לא לדבר לשון רע ולעזור.
ההורים, היא מספרת, שותפים מלאים לעשייה שלה. אימא עוזרת המון וכותבת עבורי מכתבים ואבא עוזר באדמיניסטרציה. חינוך נורא חשוב לי ובשל זה אני גם מלמדת כאן עברית יום בשבוע בעמנואל קולג’. כשאני שואלת מה הייתה משנה במערכת החינוך בארץ אם הייתה כיום השרה, היא עונה: הייתי מנהיגה יום לימודים ארוך בבתי הספר, מספקת ארוחת צהריים וחדר אוכל לתלמידים. מעלה את שכר המורים, משנה את התדמית שלהם, וגם מעבירה אותם קורסים לתדמית. רויטל חושבת שאין לקרוא למורה בשמו אלא בתארו. היא למדה בבתי ספר דתיים, ומספרת כי היו לנו מבחני כבוד, כאלה שהמורה יכול לצאת מהכיתה בשעת מבחן ואף אחד לא ינצל את זה להעתקה. כשאני שואלת איזה מבחני כבוד יש בפוליטיקה, היא מחייכת: תלוי על איזו דמות פוליטית אנחנו מדברים. אני הייתי ברת מזל ועבדתי עם עוזי לנדאו – והוא ישר כמו סרגל.
לפני שאנחנו נפרדות, היא מוסיפה: הייתי רוצה להגשים עוד כמה דברים לפני שאגיע להיות שרה – לדגמן ולשדר בטלוויזיה. פוליטיקה אופנתית או אופנה פוליטית?
