בעבור מאות אלפי תושבי רפיח והסביבה, אלו שעדיין מאכלסים חלק לא קטן מהארץ שגרנו בה פעם – הקשת הצבעונית מקבלת אינטרפטציה שונה לחלוטין. לכם שטרודים בתלאות היום יום הלונדוני נספר בקצרה שקשת בענן הוא שם שניתן למבצע. מבצע מיוחד. מבצע סוף עונה. במסגרתו חדרו לאחת השכונות ברפיח דחפורים וכלים משוריינים צהליים והחריבו אותה עד היסוד. רק אחרי שגילו שמלבד הרס ושמד לא הושג דבר, רק אחרי שגילו (שוב) שהנזק התדמיתי גדול יותר מהנזק המבצעי, התחילו לשאול שאלות. הדרג המדיני נבהל מעוצמתן של התמונות שהחלו לזרום. לא כך דימיינו שיהיה, טענו כלפי הפיקוד הצבאי הבכיר, שמצידו בחר לגלגל את האשמה לפתחו של הפיקוד הצבאי הזוטר. כמו כל כך הרבה פעמים בעבר.
גורם צבאי שאיתו שוחחתי השבוע טען שהפקודות היו ברורות והביצוע מדויק. שוב, את התשובות מחפשים בין הכיסאות. ובינתיים, העיתונות העולמית, בטח זו האנגלית – חוגגות עלינו. אנחנו, מצידנו, מתלוננים על סיקור עוין. אבל דמיינו לכם מראה של בוקר נאה דווקא, שטוף שמש, בו אתם פוסעים על רחובה הראשי של גולדרס גרין. מבתי הקפה אנשים מחייכים והכל נראה שגרתי. פתאום, מכיוון פינצ’לי רואד, אתם שומעים רעש מוזר שהולך ומתגבר. שורת ענק של דחפורים משוריינים חודרת לשכונה והורסת מכל הבא לכף. את המכולת שלכם, את המספרה, את הפלאפל, את בית הקפה. לסיום, ככה בשביל הספורט, הדחפורים מקנחים בבית שלכם ומותירים אתכם ברחוב. לא, לכם זה לא יקרה. אתם נמצאים בצד הנכון. מוגנים בתוך עדר שועט ופראי. בראש העדר שלכם עומדות חיות טרף. ממש כך. אתם מצידכם, לא רוצים לדעת את זה. משכנעים את עצמכם שהכל למען מטרה נעלה. שוב מתלוננים על סיקור עיתונאי עוין וכמובן, על מזג האוויר ההפכפך: יום שמש, יום גשם. צרות גדולות יש לכם כאן בצפון לונדון, ממש נורא ואיום.
למה? ככה
ואם כבר מדברים על נזק תדמיתי, הרי שבמקרה פיטר הונאם, כתב ה’סאנדיי טיימס’ שנעצר בישראל, מדובר באווילות וטמטום שהיו יכולות להוות השראה פעילה במיוחד לפרק נוסף של מונטי פייטון. והרי קיצור האירועים בחלמאות מדוברת: מדינה מערבית מפותחת (פחות או יותר) כולאת מרגל ומונעת ממנו קשר עם הסביבה על מנת שלא יסגיר סודות אטום. עד כאן הכל טוב ויפה. אלא שהאיש שוחרר, משמע שקיום המדינה כבר אינו תלוי במה שהוא יודע או לא. למרות זאת, נאסר עליו להתראיין לגורמים זרים. למה? ככה. אם הייתה באה כתבת מקומון מראש העין, ברוכה הבאה. עיתונאים זרים מוכרים ונחשבים? לא ולא. למה? ככה. מה יגידו עלינו? למי אכפת. אז את אותו עיתונאי מוערך על ידי דעת הקהל העולמית שעל פי החשד עמד מאחורי הראיון, כולאים במרתף שבכ כמו אחרון מתכנני הפיגועים. בלי לעשות חשבון לאף אחד. גברים גברים.
בסך הכל מדובר בעוד מופע של המוקיון הישראלי שנקרא ‘מערכת יחסי החוץ’. המוקיון שאמור ללהטט בכדורי אש לוהטים, הוא למעשה עיוור וגידם. מטיל את כדורי האש שלו לכל הכיוונים. עד שהבנו מה קרה, האוהל של הקרקס נשרף וההופעה נסתיימה בטרגדיה. למרות זאת, בהופעה הבאה, אותו מוקיון ממש, גידם ועיוור כתמיד, יעלה לעוד ניסיון. למה? ככה. ישראלי טוב לא שואל שאלות מיותרות.
