שלום לחבריי הלונדונים. אני עובר דירה, אחרי שמונה שנים. מתי זה קרה לכם לאחרונה? כל כך מרגש, מלחיץ ומסובך. בסך הכל צריך לתאם עם 23 בעלי מקצוע, והסנכרון ביניהם מסובך יותר מהתיאומים לפני הפצצת הכור בעיראק. מה קורה באמת עם הכור בעיראק באמת? מזמן לא דיברנו עליו. טוב, אנחנו נורא עסוקים בכור באיראן, שגם בו לא קורה מי יודע מה בעקבות השלום שפרץ עם הפרסים.
ברשותכם, בואו נחזור למה שחשוב באמת – מעבר הדירה שלנו. אנחנו עוברים שני רחובות שמאלה, וכל זה משום שחסר לנו מקום בארון הבגדים. נשבע לכם! יש המון סיבות אחרות, הגיוניות ומלאות טעם, אבל תכלס – חסר לנו מקום לחולצות הטריקו שלי, זו האמת הכואבת. כן, הפכנו למשפחת אומנה וחסר לנו חדר, אבל הפשוש ממילא ישן איתנו במיטה, כמו במיטב המשפחות היפניות, כך שמבחינתו חדר שיהיה לגמרי שלו זה הדבר הכי מיותר בעולם. ובכל זאת תפסנו טרמפ על הצורך ההגיוני שיהיה חדר לילד כדי להגשים את התשוקה שלנו לעוד מגירה לתחתונים. זה נורא חשוב להקדיש לתחתונים מגירה מיוחדת, שלא יתערבבו עם הגרביים. אבל כשחושבים על זה שהמגירה תעלה, בחישוב תלת?שנתי, בערך 100,000 שקל – יכול להיות שקצת נסחפנו.
מי בכלל חשב כמה יקר יהיה לעבור? מי חשב שכל פעולה קטנה תעלה לפחות כמו משכורת? מי חשב שנרצה ריהוט חדש לסלון – כזה שיתאים פיקס למגירת התחתונים החדשה? ולא ייאמן איך הכל – אבל ממש הכל מתחיל ונגמר בראש. בשנייה שבה הבנו שחסרות לנו שתי מגירות בבית והחלטנו לעבור לבית גדול יותר הכל נהיה נורא צפוף. פתאום אנחנו נתקלים אחד בשני בכל מעבר בין המטבח לאמבטיה, ופתאום זה מבאס. פעם היה לזה חן, ועכשיו ברור שחייבים לעבור לבית עם המגירה הנוספת לתחתונים.
וההתרגשות גדולה. פתאום יהיו לנו שכנים חדשים. פתאום שכנים יכולים להיות מקסימים ומרתקים. טוב לא ממש, מתי בפעם האחרונה פגשתם שכן כזה? זה בדרך כלל נגמר במבטים זועפים במקרה הטוב, ובריבים על הפח המרכזי במקרה הפחות טוב.
הפליאו ופלא
לעבור דירה זו עבודה במשרה מלאה, ואת כולה אני עושה תוך כדי דיאטת האדם הקדמון – הפליאו. זה לא פשוט לעבור ולרעוב באותו זמן. נכון, בדיאטת האדם הקדמון אתה רוב הזמן לא רעב, כי הפטנט הוא לאכול בשר וירקות בשפע. בינינו, כמה זמן אפשר לאכול בשר בשפע, בלי חתיכת לחם שתעדן את כל החלבונים האלה? לא נעים לפגוש איש מקצוע שאחראי על התיקונים בדירה החדשה תוך כדי רעב עמום. כן, התיקונים כמובן לא יהיו מוכנים בזמן, ואז צריך לדחות את אנשי חברת ההובלה שבאים לארוז, כדי שהובלה עצמה תידחה, כדי שאנשי בזק והטלוויזיה בכבלים לא ייתקלו בהם בסמטה חשוכה, כדי שהאינסטלטורים שבאו לפרק את טוחן האשפה לא יטחנו להם בטעות את האישיות. לא, זה לא פשוט בכלל, בטח לא כשכל כך רעבים. אולי זו הייתה טעות כל הדיאטה הזו של האדם הקדמון. כי בינינו – אם זה היה כל כך מוצלח, אז איפה הוא היום, האדם הקדמון? למה הוא מת כל כך צעיר אם הוא אכל כל כך בריא? למה לא יכולנו להישאר בבית ולהתגבר על בעיית המגירה והתחתונים? לא יודע, אבל ממילא הכל עם סימן שאלה נורא גדול, כי האיש של התיקונים לקח יום חופש. גם אני רוצה! //
