חבר שגר לא מעט שנים בבירה האנגלית סיפר לי שאצלכם אסור לעבור לפני שבאופן ברור מישהו אחר עובר דירה בכדי למנוע מצב של הומלסיות. אני לא יודע אם זה אמיתי או אגדה אבל אצלנו אסור לעבור לפני שבאופן ברור יש חנות פתוחה של טמבור כי המברג של הפיליפס אבד וחייבים לקנות חדש בכדי להרכיב את הניאגרה שבדיוק התפרקה.
כמו אנשים בוגרים ואינטליגנטיים עשינו חישוב שהשיפוץ והמעבר יעלו 50 אלף שקלים, שאצלכם זה בערך ארבעה פאונדים או משהו כזה. לא ממש טעינו, זה עלה 50 לא כולל השיפוץ והמעבר. יחד עם הכול זה עלה קצת יותר וכרגע אנחנו פשוט אוכלים פחות ולא ממש משתמשים בחשמל כי לא יהיה מאיפה לשלם את החשבון. זה לא שאנחנו אנשים לא זהירים, זה פשוט שכל דבר עלה קצת יותר. למשל ההובלה באה לבדוק את הדברים שלנו שבועיים לפני ואמרו שיעלה כשלושת אלפים שקל להעביר את הזוועות שגידלנו כרהיטים. יומיים לפני, הם באו שוב לבדוק ואמרו שלא הבינו שאנחנו גרים בקומה שלישית בלי מעלית. אנחנו דווקא גרים בקומה ראשונה עם מעלית אבל אותם, באותו רגע נתון, זה לא כל כך עניין. אחר כך התגלה לאשתי, שתחיה, שהספה הישנה שלנו לא מדברת עם האי החדש. ראשית, בואו נסביר מה זה אי. אי זה שטח עבודה נוסף לגבר של שנות האלפיים כשהשיש של המטבח לא ממש מספיק לו. ואז, רוכשים אי שעולה טיפה יותר מהדירה כולה אבל מנגד, יש לו מגירות שאפשר לישון בהם אם הבנק ייקח בסוף את הדירה. ואז התברר שהספה לא מדברת עם האי, כלומר יש בעיה עם הגוונים המשותפים של שניהם. ניסיתי לדבר עם הספה ולשכנע אותה שהאי דווקא בסדר ולהבדיל מהפלשתינאים, אין לו תנאים מוקדמים, אבל גם איתי הוא לא שיתף פעולה. וככה קנינו גם ספה חדשה וגם שולחן שידבר עם שלושתם.
שלושתם זה כיסא פסנתר חדש שהיינו חייבם לרכוש כי אחרת הבית לא היה מרגיש כמו בית.
ויש גם את השכנים החדשים שהם בלתי מקסימים ברובם. הראשון שניגש אלי היה השכן ממול, שאמר שהוא מאוד שמח שאנשים כמונו עברו לשכונה שלו אבל שלא נעיז לגעת בפח. הפח הוא שלו, מתברר, ואם אנחנו רוצים להטיל את אשפתנו – שנלך לבית ליד. לא התווכחנו כי אנחנו בעד שכנות טובה. כמו עם הפלשתינאים.
בסוף הכול נגמר, ואפילו ישנו בביתנו החדש. ואז התעוררנו לבוקר הראשון ובעיתון התנוססו הכותרות על שרה נתניהו והעוזרת החדשה שלה. אין לחשוד בי בטיפת אמפטיה למשפחת נתניהו לדורותיה, ההפך הוא הנכון. אני גם משוכנע שהגברת לבית נתניהו, איך נאמר זאת – יש גברות טובות ממנה בעיר הזו. אגב, אם תחפשו ממש טוב, תמצאו גם גרועות ממנה.
הסיפור הזה כנראה ייגמר כמו הקודמים. העוזרת תגיד שלא הבינו אותה, שרה וביבי יצטלמו איתה תוך חיבוקים הדדיים, והלשכה תוציא ידיעה שרק שרה תביא שלום. והנה האבסורד: במדינה שבה יש עשרות אלפי עוזרות בית ונשים עובדות אחרות, חד הוריות שנפגעו בתקציב 2003 כששר האוצר נתניהו חתך בסיוע הרוחבי של הביטוח הלאומי – לא נורא מעניין אותי היחסים בין שרה לעוזרת שלה. אני מאחל לזוג נתניהו שיום אחד גם הם ימצאו עוזרת טובה, כלומר אחת כזו שלא רצה לעיתונות – או מנגד, ששרה תתחיל ללמוד לנקות לבד כי שוב קיבלנו ראש ממשלה שעסוק בשטויות במקום בחיים של כולנו באזור הנוראי הזה.
