הסיפור שמעורר לאחרונה עניין רב בקרב הישראלים בארץ ובבריטניה, כולל את כל המרכיבים לטלנובלה: משפחות עתירות ממון וייחוס, כוכבי טלוויזיה בריטים, עסקים חובקי עולם, תככים והאשמות – כמו גם נישואים ופרידה. הנפשות הפועלות הן, דר צבי דינשטיין (78) מלח הארץ – בעבר סגן שר האוצר וסגן שר הביטחון בכנסת השישית והשביעית, ומבוקש כדירקטור בחברות עסקיות שונות. דינשטיין משמש כדירקטור באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תא, במכון ויצמן, במרכז בלפר למחקר האנרגיה, בפניקס ובחברת הטלוויזיה בכבלים, מתב – שהוא נמנה בין מייסדיה. חתנו, גדעון (40), בן למשפחת ישפה, מיוחסת בפני עצמה: אביו, אבנר, היה מראשוני הטייסים בארץ, וסבו, מרדכי בן חיים, אישיות מוכרת בעלת ממון, מייסד ובעל השליטה בחברת המזון פרומין, שנמכרה בשעתו לאסם.
גדעון נשא לאישה את גילי לבית דינשטיין – לשעבר עורכת מגזין עסקים במעריב, וכיום עורכת המהדורה העברית של המגזין הכלכלי פורבס – ששימשה גם ככתבת מעריב בלונדון בשנים 2000-2001. בתקופת שהותם בבירה הלונדונית התחברו השניים לקהילה הישראלית העסקית, ורכשו במשך הזמן בית בשכונה היוקרתית, המפסטד גארדן סברב, המועדפת על אצולת הממון הישראלית והיהודית בלונדון. לפני כשנה וחצי נפרדו בני הזוג. גילי ושני והילדים (7 ו12-) חזרו לארץ, וגדעון נשאר לגור בלונדון.
הסיפור מתחיל בשנת 99′, כאשר דינשטיין וחתנו רכשו חברה ציבורית בשם פיכה פלסט ושינו את שמה לחברת דורות נכסים, שעיקר עיסוקה בהשקעה בנכסי נדלן מניבים באנגליה, בסקוטלנד, ובמזרח אירופה. בנוסף עוסקת החברה בניהול מזומנים והשקעות בניע סחירים. לצורך עסקאות הנדלן בבריטניה, הם נכנסו כמשקיעים בקבוצת גרין, שכוללת את חברת דוק ליין הנשלטת בידי ריימון גרין ופט קאוון.
דורות נכסים היא חברה ציבורית, ונסחרת בבורסה בתא בשווי של 20 מיליון שקל (כמחצית מההון העצמי). יור החברה (לא פעיל), ובעל המניות העיקרי בה הוא דינשטיין. ישפה משמש כמנהל העסקים הראשי של החברה, ומשתכר כ700- אלף שקל בשנה. עד לשנת 2004 לא עוררו העסקאות עניין מיוחד.
במרץ 2004 הודיעה דורות במפתיע, שהיא חשופה להפסד של כ-15 מיליון שקל. בהודעה לבורסה נאמר כי שותפתה באותן עסקאות, חברת דוק ליין, איננה עומדת, ככל הנראה, בתנאי הסכם המימון עליו חתמה מול הבנק אוף סקוטלנד. בעקבות זאת נרשמו הערות אזהרה על נכסי דוק ליין ובוטלה אזהרת הרווח. (הערת אזהרה אוסרת על מכירת הנכס עד שיפרעו את החוב או השעבוד).
בעקבות החשיפה התפטר מתפקידו סמנכל הכספים בדורות, צבי בכרך, עקב הסתייגותו מהאופן בו מנוהלת החברה ואי העברת מידע מלא ומפורט בקשר לכך לחברי הדירקטוריון ולרואי החשבון של החברה.
בעקבות ההתפטרות מינתה דורות מיוזמתה, את רוח, מיקי בלומנטל, במטרה לבדוק את טענותיו של בכרך, תוך התמקדות בניתוח פעילותה של דורות באנגליה. בבדיקה נחשפו פרטים על עסקה של העברת כספים של כ-500 אלף לישט מדוק ליין ומגרין לידי ישפה, ששימש בה כדירקטור, אבל לא דיווח עליה לחברה. מדובר בעסקה שבה רכש ישפה בית פרטי ברובע המפסטד, ומכר לגרין זכויות במיזם להפקת נפט במזרח הרחוק. גרין לא עמד בתנאי העסקה, והמניות שהחזיק – ושהוו כ-50 אחוזים מההון של דוק ליין – שימשו כביטחונות להשלמת העסקה, והועברו לידי נאמן שהחזיק אותן עבור ישפה. במילים אחרות, ישפה הפך, לכאורה, לבעלים של 50 אחוזים מההון של דוק ליין מבלי שדיווח על כך לחברה. בלומנטל חשף במקביל שבקופת החברה חסרים 1.2 מיליון לישט.
בשל הממצאים החליפה דורות את הנהלת דוק ליין בנציגים מטעמה, ומינתה סמנכל כספים כחבר בדירקטוריון במקום ישפה, הטוען שמאחר ולא היה בעל עניין בדוק ליין, לא חשב שיש צורך לדווח לדירקטוריון. לדבריו התפטר מיוזמתו מהדירקטוריון עד שתתבררנה הטענות.
כמו פזל שחסרים בו חלקים
ההפסד הצפוי, חוסר השקיפות, והגילוי כלפי הציבור ובעלי המניות, עוררה את חמתם של בעלי מניות המיעוט. באוקטובר 2004 הגיש משה משאל, מבעלי מניית המיעוט, באמצעות עוד אסף ברם, המרצת פתיחה על התנהגות חמורה ובלתי חוקית של בעלי השליטה ונושאי משרה בחברה, וסירובם לאפשר לקבל מידע ולעיין במסמכים של החברה, באופן הפוגע ומקפח את זכויותיו הבסיסיות.
בעלי המיעוט סבורים שהבעייה נמצאת, ככל הנראה, סביב חברת דוק ליין, שבאמצעותה גם הופרשו, ככל הנראה, 15 מיליון שקל, ומתקשים להבין שהחברה מפסידה על רקע הגאות במחירי הנדלן בבריטניה.
מדובר בפעילות של מיליוני לישט באנגליה ובסקוטלנד, ובעלי המניות אינם יודעים מה בדיוק נרכש, ומה עשו עם הנדלן המניב שקנו. אם אכן גנבו אותם באנגליה, כפי שהם טוענים, אזי בעלי המניות רוצים לדעת לאן נעלם הכסף ומה עשתה החברה בנדון. כי נכון להיום, הכול כמו פזל שחסרים בו חלקים.
בתגובה מסר דינשטיין לעלונדון, שחברת דוק ליין היא חברה בריטית ואינה כפופה לחוקי רשויות ניירות ערך. מדובר בסערה בכוס מים. נפלנו בפח עם האנשים האלה. מי שאשם בהסתבכות וגרם לחברה הפסד של 1.2 מיליון לישט הוא קאוון, אחד הבעלים של דוק ליין שהתפטר בינתיים, ואנו עומדים להגיש תלונה במשטרה. החברה פועלת כיום בבריטניה לצורך ביצוע מימון מחודש של הנכסים והעברתם לבעלותה הישירה של דורות. מאחר ושווים של נכסי הנדלן עולים, אין חשש להפסדים אמר.
האם החיכוכים משפיעים על תפקוד החברה ועל היחסים ביניהם?
היחסים בינינו תקינים ביותר. עלינו להתמודד יחד, ולהתגבר על הבעיות שנוצרו, השיב דינשטיין.
ישפה, שנמצא על הקו ישראל-לונדון, ממשיך לנהל את החברה. הוא מאמת את השמועות שנפרד מאשתו גילי. אנחנו חיים בנפרד מזה שנה וחצי ואיננו מתגרשים. גילי חזרה ארצה עם הילדים, ואני ממשיך להתגורר בלונדון. בפברואר אגיע לארץ כדי לשמור על הילדים כשגילי תיסע לתאילנד.
את השמועות שברשותו מטוס מנהלים פרטי הוא מפריך. המטוס, פייפר מודל 67, מיועד לטיסות ספורטיביות ונמצא ברשות אבי מאז 1973. הוא מפריך גם את השמועה שלא שילם דמי תיווך לחברה שהשכירה את ביתם לצמד ריצ’ארד וג’ודי מערוץ צאנל 4 הבריטי: הם שכרו אותו למספר חדשים עד שישופץ ביתם סיפר. לצורך כיסוי החובות הוא מכר את הבית בהמפסטד ב-1.2 מיליון לישט, ופרע את המשכנתא.
הוא טוען כי המחלוקת בינו לבין חברת גלנטרי, שהביאה את הקונה, יושבה, ולא עומדת נגדו שום תביעה. טרבר (טרבר אברמסון, הבעלים של גלנטרי) ואני ידידים, מצהיר ישפה
הוא הודף את טענת בעלי המיעוט, המחזיקים ב-10 אחוזים בחברה, לפיה גרין וקוואן הם אנשי קש לצורך גניבת כספים. החברה נבדקת לדבריו, על ידי רוח ארנסט אנד יאנג, מהמובילים בעולם בתחום ראיית החשבון, שלא היו מסכנים את המוניטין שלהם ומעלימים נתונים. לגנוב ממי, הוא מוסיף, מהחם שלך?
