אברם גרנט עשה אולי בחודש האחרון מסע של 130 קילומטרים בלבד, מפורטסמות’ בדרום לווסטהאם יונייטד בלונדון, אבל בקרוב מאוד הוא יגלה עד כמה הדרך הזו פתלתלה ועקלקלה. בווסטהאם משלים אולי אברם גרנט משולש מרהיב של אחיזת רסן האימון בשלוש קבוצות פרמיירליג תוך שנתיים – תנו לי להמר שאף מאמן ישראלי לא ישבור את השיא הזה – אבל תפקיד המנג’ר הנוכחי שנפל בידיו הוא הדבר האמיתי הראשון הנקרה למעשה בדרכו.
בלי קשרים, רק כישורים. אם בצ’לסי ובפורטסמות’ אי אפשר היה להתעלם מטביעות האצבעות של רומן אברמוביץ’ וסשה גיידמאק, הרי שבאיסט אנד אוף לונדון הרוויח גרנט לראשונה את מקומו כשם לגיטימי, מן השורה, בבורסה היוקרתית של מועמדים למשרות אימון נחשקות באנגליה. לכן מדובר גם במבחן הגדול ביותר בקריירה של אברם גרנט.
אברם גרנט כבר ביצע את האקט המנג’רי הראשון שלו בווסטהאם. הוא החתים את תומאס היצלספרגר הגרמני בהעברה חופשית. אבל זו לא יותר מפיסת עסקים ראשונה וקלילה. היא לא דומה בכלומה ומאומה לחומות שגרנט יצטרך לטפס עם תחילת עבודתו המקצועית במגרש האימונים. אמנם חומות של תקווה, אבל בגובה של כלא סינג סינג.
לפיכך, מומלץ לאברם גרנט להתעכב לשניות ארוכות מול הפסל בבארקינג רואד, המקבל את באי איצטדיון אן בולין (אפטון פארק בז’רגון המוכר), ולנסות להפנים את המסר. היצירה – אנדרטה נקראת אלופים, והיא מורכבת מהקפטן בובי מור הנישא על כתפי שני עמיתיו לקבוצה ולנבחרת אנגליה, ג’ף הרסט ומרטין פיטרס. לידם ניצב גם ריי ווילסון, מגן אברטון ונבחרת אנגליה, שתפקידו בכוח הוא רק להבהיר כי הפסל פיליפ ג’קסון בחר להצדיע לכוכבי ווסטהאם דרך תרומתם לזכיית אנגליה בגביע העולם 1966.
מאמרים קשורים
מור – קפטן אנגליה – פיטרס והרסט (כובש השלושער היחיד בגמר מונדיאל) הם הדוגמה הגדולה והבולטת ביותר לווסטהאם ומורשתה בכדורגל האנגלי, אבל היא ממש לא היחידה. אדרבא. ביום בו הודיעה הקבוצה ממזרח לונדון על מינוי הישראלי אברם גרנט למנג’ר שלה, נחתה נבחרת אנגליה מודל 2010 בדרום אפריקה למונדיאל רב ציפיות, שנגמר (עבור אנגליה) לפני שהתחיל, כאשר בסגל שלה שבעה (!) כדורגלנים, כמעט שליש, שצמחו או עברו דרך האקדמיה ו/או המועדון של הפטישים: ריו פרדיננד (שמאז כבר נפצע ועזב), פרנק למפארד, ג’ו קול, ג’ון טרי, מייקל קאריק, ג’רמיין דפו וגלן ג’ונסון.
למפארד, פרדיננד, טרי וג’ונסון אף היו מועמדים להרכב הפותח של פאביו קאפלו. שלושה מהם אולי שחקני הגנה, אבל גם עובדה זו לא מטשטשת את הד.נ.א, האתוס, של המועדון הצנוע, יופי לפני אופי. סגנון חשוב מניצחון. כדורגל בראש ובראשונה כבידור להמונים. ווסטהאם לא זכתה מעולם באליפות. המקום השלישי ב-1986 הוא הפסגה שלה. יש לה שלושה גביעים אנגליים וגביע אירופה למחזיקות שהושגו תוך 16 שנים (1964-1980), אבל באיצטדיון אן בולין, הקרוי על שמה של מלכת אנגליה האהובה שראשה הותז על ידי בעלה, המלך הנרי, מעולם לא ערפו האוהדים את ראשו של מאמן בגלל סטייל שלא הביא תוצאות. לעומת זאת הם יהיו מוכנים להוציא להורג את מי שיפר את הקוד, ישבור את המסורת, ויתמסר למבחן התוצאה.
התואר האחרון שנפל בידי הפטישים היה לפני 30 שנה, כאשר טרבור ברוקינג, עוד אגדה מקומית, כבש את שער הניצחון בגמר הגביע נגד ארסנל. ווסטהאם הגיעה אז לוומבלי מליגת המשנה, אבל מה זה משנה: מאז שרון גרינווד המנוח נטל את המושכות באפטון פארק בתחילת שנות ה-60, היא שאפה תמיד לשחק כדורגל זורם, שבו הכישרון האינדיבידואלי העתיר מכתיב את הקצב לשאר השחקנים. אגב, ברוקינג היה אחד מאותם מחוננים מסוגננים, אבל את השער בגמר הזה הוא הבקיע בנגיחה – אקט נדיר עבורו, בערך כמו מינוי של מאמן ישראלי למנג’ר בפרמיירליג.
אבל לפריצת הדרך המכובדת הזו, והמוניטין הכרוך בה, יש תג מחיר כבד. אברם גרנט יישפט ללא הנחות למרות תנאים לא ממש נוחים. המצב הפיננסי של ווסטהאם היום אמנם טוב מזה שהיה כאשר הבעלים האיסלנדים הקודמים נטשו אותה, לפני פחות משנתיים, לאנחות עם חובות של כמעט רבע מיליון דולר, אבל הבוסים החדשים, דייויד סאליבן ודייויד גולד – אנשי עסקים מנוסים, ממולחים וקשוחים שבעבר רכשו, עיצבו ומכרו את בירמינגהאם סיטי מהפרמיירליג – באו כדי לייצב את הספינה הטובעת, לא על מנת להפוך אותה לקווין אליזבת II. ווסטהאם עדיין נאנקת תחת עול הבנקים, ולכן יכול להיות שגרנט יגלה כי הוא נדרש להיפטר דווקא משני הנכסים היקרים שלו – סקוט פארקר וקרלטון קול – ולהשתמש בפידיון מהם כדי לכלכל את צעדי הרכש החדשים שלו.
אין אולי ספק כי המינוי החדש מזריק לאברם גרנט מפת ולרזומה שלו, מנה עצומה של קרדיט, אבל קווי האשראי שלו יהיו מוגבלים ועלולים להעיק ולחבל. שכן אל לנו לשכוח – זו הפעם הראשונה שגרנט מקבל את המושכות של קבוצה אנגלית לפני פתיחת העונה, ולכן כל האחריות המלאה ומלאכת הבנייה השלמה נופלת על כתפיו. פרט לתקדים הזה, זו אף הולכת להיות משימה שונה לחלוטין.
בצ’לסי ירש אברם סגל מעולה עימו קל יותר להתקדם. בפומפי הוא קיבל לידיים קבוצה ומועדון מפורקים, עימם אפשר רק להפתיע. בווסטהאם יונייטד הישראלי מגיע למשימת שיקום, שיפוץ ושידרוג, כאשר ארגז הכלים העומד לרשותו קטן, התקציב לתיקון המעוות מצומצם, אבל למרות זאת אין אפילו קורטוב התפשרות על המטרה והדרך: מקום סביר באמצע, בלי מאבקי ירידה, אבל עם הרבה פלפל ומייפל על כר הדשא. אם הוא ישיג את זה הוא באמת יהיה פטיש.
