זה לקח לביבי חצי שנה. היו קצת עיכובים, קצת דחיות, קצת אילוצים, אבל בסוף הוא הביא אותה כמו שהוא יודע להביא אותה והבלגנים התחילו. בינתיים זה רק כמה ידויי אבנים, כמה התקהלויות, קסאם אחד שהרג איש אחד, אבל אפשר להרגיש את אבק השריפה באוויר. אגב, בואו נבהיר, מי שנהרג הוא עובד זר ולא איש רגיל ואצלנו, עובד זר שווה פחות מאיש רגיל, יהודי אשכנזי.
אז היה קסאם אחד (נכון לכתיבת שורות אלו), אבל אפשר כאמור להרגיש את הפרטיה באוויר.
וזה לא הכל, היה פה נשיא ברזיל האמיתי. איך שהגיע, התחיל לעשות עינטוזים וריקודי סלסה וזרק את ליברמן, שר החוץ האהוב שלנו, לכלבים. וכל זה למרות שהברזילאים מאוד אוהבים את היהודים’ שמאוד אוהבים את הברזילאיות. בעיקר ערומות. אבל כאלה אנחנו היהודים, לא מבחינים בין עיקר לתפל.
אבל מה שבאמת הפסדתם, אחי הלונדונים, זה את הקדם אירוויזיון. אני יודע שאצלכם בגולה כבר מזמן לא זוכרים מה זה אירוויזיון אבל אצלנו היהודים בלבנט, יש אירוע שבו נבחר שיר שייצג אותנו באירוויזיון ולמרות שאנחנו נושרים ברוב המקרים כבר בחצי הגמר, יש פה קהילייה עצומה שמאוד אוהבת את האירוע. השנה נבחר לייצג את מדינתנו הגאה הראל סקעת, הלו הוא האיש שכמעט זכה בכוכב נולד. השנה התמודד הזמר המוכשר הזה מול עצמו וזכה בקדם אירווזיון.
ביום השידור ראיינתי ברדיו את דנה אינטרנציונאל – הזמרת הישראלית היחידה שזכתה באירוויזיון כשהיא בעצם גבר. כששאלתי אותה מה דעתה על הראל סקעת היא שאלה אותי, בשידור חי, אם הוא כבר יצא מהארון. מיד אחרי הראיון התנצלתי והסברתי שלא מדובר ביציאה מהארון אלא בנפילה מדאון. לא דובר בהראל סקעת הזמר אלא בהראל סקאק הקוסמטיקאי מחולון ובכלל כל הראיון הזה לא היה ולא נברא.
בכל מקרה, סקעת ייסע לתחרות כשהאנטישמיות באירופה מהמשובחות שהיו מעולם, להוציא שנים מסויימות במלחמת העולם השנייה. אבל בשביל זה יש לנו אתכם, אחי הלונדונים ואנחנו יודעים שתחזיקו לו אצבעות ותעשו הכל בכדי שיאהבו אותנו קצת בעולם.
ואם בכל זאת תחשבו לבוא הנה לפסח, תזכרו – לכל אינתיפאדה שמתחילה – יש מוצאי אינתיפאדה שמסתיימת. ואל תשכחו להביא מרלבורו מהדיוטי פרי. חג שמח ופסח כשר
