לתעשיית היין האנגלית נחשפתי לראשונה כשהגעתי ללונדון וקיבלתי מחברים בקבוק יין מבעבע מקומי. הופתעתי מהאיכות הגבוהה ומהסגנון הקלאסי המאפיין שמפניה טובה, והתחלתי לשים לב שבכל סופרמרקט וחנות יין מקצועית ניתן למצוא מגוון רחב של יינות אנגליים, ושבעיר מתקיימים באופן תדיר אירועי יין מתוצרת מקומית. נראה שהבריטים הם אנשים פטריוטיים המתגאים ביין שלהם, שהופך ליותר ויותר פופולרי בשנים האחרונות.
יחסית לתעשיות יין אחרות מדובר במספרים יחסית נמוכים – 1,800 הקטאר של כרמים המייצרים בסך הכל כחמישה מיליון בקבוקי יין לשנה (לשם ההשוואה, רק בחבל שמפיין מייצרים בין 450 ל־600 מיליון בקבוקים בשנה). אבל עם השקעה כלכלית עצומה ונטיעה מאסיבית של כרמים חדשים, הבריטים עתידים לייצר כ־20 מיליון בקבוקים מדי שנה החל מ־2020.
“בזכות” ההתחממות הגלובלית
כיום, תנאי מזג האוויר בדרום־מזרח אנגליה במהלך עונת גידול הגפנים זהים לאלה שאפיינו את שמפיין לפני כ־20 שנה. במקביל, אזורי יין קלאסיים באירופה חווים שינויי מזג אוויר קיצוניים, המאופיינים בסופות ברד בלתי צפויות, קרה, גלי חום ובצורת, מה שמוביל במקרה הטוב לירידה באיכות היין ובמקרה הרע להרס חלקי או מוחלט של בצירים שלמים. בתי הגידול הגדולים בשמפיין זיהו את המגמה כבר בשנות ה־90׳, ומשקיעים סכומים גדולים בנטיעת זנים קלאסיים לאזור, כמו שרדונה, פינו נואר ופינו מונייה. ואכן, כ־60 אחוז מכלל היינות המיוצרים כיום באנגליה הם יינות מבעבעים בשיטת שמפיין הקלאסית, שמיוצרים מאותם זנים בדיוק.
השילוב בין מזג האוויר המשתנה, טכניקות הגידול המתקדמות ושיטות הייצור המתפתחות מאפשרים את צמיחתה של תעשיית יין איכותית במקום שבו עד לפני כ־30 שנה ייצור יין לא היה בכלל אפשרי. ועדיין, מזג האוויר האנגלי רחוק מלהיות מושלם. ב־2012, לדוגמה, ירדו כמויות גדולות מאוד של גשם במהלך עונת הגידול ובזמן הבציר. התוצאה הייתה יין דליל ופחות איכותי והרס של חלק מהיבול. השנים 2009, 2011 ו־2014, לעומת זאת, נחשבות לשנים טובות מאוד עבור היינות האנגליים.
כן שותים אם יש נהגים
מבול של מודעות ופרסומים בפייסבוק לגבי סיורי יין ויקבים מאורגנים לכדו את תשומת לבי, ובקלות יחסית הזמנתי סיור יין חד־יומי במחוז קנט. המודעה הבטיחה סיור הכולל הדרכה, הסעה באוטובוס צמוד, ביקור בשני יקבים וארוחת צהריים. נשמע נהדר, במיוחד החלק של הנהג הצמוד, כדי שאצליח לחזור הביתה בשלום לאחר יום רווי אלכוהול…
וכך, באחת השבתות של ספטמבר, יצאתי לכיוון נקודת המפגש באזור לונדון ברידג׳. את פניי קיבלו בחיוך גדול ומצב רוח טוב כיאה לאנשי יין, ג׳סטין וניקולה. תוך כדי שיחה התברר שהם בעל ואישה, שלאחר שנים של עבודה בעסקי היין בלונדון החליטו לצאת מהעיר ולהאט את קצב החיים. הם הקימו עסק קטן לסיורי יקבים בדרום אנגליה, המאפשר להם לגדל שני פעוטות במרחב שקט ושפוי יותר.
באוטובוס נוח ומפנק יצאנו, קבוצה של כ־12 אנשים, לכיוון מחוז קנט. שדרות עצים צבעוניים של ראשית הסתיו הפכו את הנסיעה לקסומה ופסטורלית. לאחר שעה וחצי בדרכים הגענו ליקב הראשון. Chapel Down נחשב לאחד היקבים הגדולים ועטורי הפרסים באנגליה. מיוצרים בו כמיליון בקבוקים בשנה, בעיקר מהסוג המבעבע, אך גם יינות לבנים, אדומים, רוזה, בירה וסיידר. ענבי יין עיקריים הם שרדונה, פינו נואר ובאקאס, שהוא זן לבן ארומטי. הכרם הראשון של היקב ניטע בשנת 1977 בעיירה טרטנדן, ומאז ניטעו כרמים נוספים בכל דרום־מזרח אנגליה.
יכול להחזיק מעמד עוד שנים. Balfour Blanc du Blanc, 2014
ארומה חמאתית. Chardonnay, 2013
יינות מומלצים
הסיור כולל הדרכה קצרה בכרם וביקב, וכמובן טעימת יין המתקיימת בתוך מרכז מבקרים מושקע ונעים. מתוך שבעה יינות, שני אלה בלטו במיוחד:
Chardonnay, 2013 – יין רענן בעל חומציות גבוהה העשוי מ־100 אחוז שרדונה ללא חבית, לאחר תסיסה מלולקטית, מה שמעניק ליין ארומה חמאתית לצד תפוח ירוק ולימון, גוף בינוני וסיומת קצרה.
מחיר: £15 ביקב, £14 בווייטרוז.
English rose sparkling NV – יין נפלא שישמח כל לבב – בלנד של פינו נואר, שרדונה, פינו בלאן ופינו מונייה ממספר שנות בציר, בעל צבע סלמון בהיר ויפהפה, באף עולים ניחוחות ורדים ושמרים של לחם טרי, בפה לימון ומעט תותים, עם תחושת בועות נעימות ומתקתקות עדינה.
מחיר: £24 ביקב, £22 בטסקו.
הון עתק בחווה עתיקה
בסוף שנות ה־90׳ גילה ריצ׳רד בלפור־לין, איש עסקים ומלונאי מלונדון, את Hush Heath Estate. זוהי חווה עתיקה ובה 400 הקטאר של שטחי מרעה ושדות ובמרכזה אחוזה יפהפייה. משפחת בלפור־לין קנתה את החווה, שיפצה את האחוזה ונטעה כרמים ומטעי תפוחים. את היקב הקימו בני המשפחה בתחילת שנות ה־2,000, ומאז הם מייצרים יינות וסיידר מתוצרת הכרמים והמטעים בחווה. ביקב מועסקים אנשי מקצוע בעלי שם עולמי והציוד במקום חדיש ומעודכן. כתוצאה מכך, היין איכותי ונקי, וזוכה מדי שנה בפרסים ובמדליות זהב בתחרויות יין יוקרתיות. ביקב מיוצרים כיום כ־100,000 בקבוקים בשנה, ובעתיד המספר צפוי לגדול לכ־300,000. מתוך טעימה של חמישה יינות, כדאי לציין אחד מיוחד במינו:
Balfour Blanc du Blanc, 2014 – יין 100 אחוז שרדונה היוצא במהדורה מוגבלת רק בשנים טובות במיוחד. האף רענן ונקי עם ארומות של בריוש ופרחים, בפה מינרלי, לימוני ויבש עם חומציות גבוהה ובועות עדינות. היין עדיין לא בשיאו, ויכול להחזיק מעמד עוד שנים קדימה ודוגמה למבעבע נפלא שמתאים לאוכל עתיר שומן.
מחיר ביקב: £45.
בשני היקבים טעמתי יינות אדומים מזן פינו נואר, האופייני לאזורי גידול קרים, ולצערי האיכות לא הייתה גבוהה. לעומתם, היינות הלבנים והמבעבעים מוכיחים שיש לאנגלים הרבה מה להציע – לא רק כסוחרי וצרכני אלכוהול, אלא גם כיצרני יין איכותי.
בסוף יום עמוס חזרנו ללונדון חבורת שיכורים שמחה ומדושנת. זו הייתה חוויה מקומית נהדרת, הצצה לתעשייה שהולכת ומתהווה, הזדמנות לשמוע את הסיפורים ממקור ראשון וטעימה של יינות הכי קרובה לחבית.
* חברת הסיור הייתה English Wine tasting and tours. מחיר: £85 לאדם.
