הנשיא החדש של איראן, חסן רוחאני, אכזב בחודש שעבר את ספינת השוטים הבריטית, בה בישרו לנו יושביה על כניסתו של מנהיג מתון למרכז העצבים הפוליטי של טהרן. ביום אל קודס השיעי הוא חשף את פרצופו האמיתי, יממה לפני השבעתו, כאשר כינה את ישראל פצע ישן שיש להסירו. בכך הוא הוכיח כי למרות הרטוריקה המפויסת, כביכול, כלפי המערב, הוא לא שונה מקודמו הנלעג, מחמוד אחמדינג’אד. אבל על פי הבי.בי.סי, רוחאני בסך הכל אמר כי כיבוש השטחים הפלסטיניים הוא הפצע הישן ותו לא. זאת, למרות העובדה, שהטיימס, הטלגרף, העיתונות האמריקאית ואפילו הטיימס של הודו שמעו אחרת. רק הביב וערוץ הטלוויזיה האיראני, פרס טי.וי, הבינו אחרת את דבריו. מי צודק?
למען הדיוק, הנשיא אמר כי המשטר הציוני הוא פצע ישן שהתיישב על גופו של העולם המוסלמי במשך שנים, ועל כן יש להסירו. משטר ציוני? כל שוטה יודע שאין הכוונה למשמר הגבול הישראלי המסייר בגדה המערבית, ועל כן, ברור שהברנש בעל התרבוש התייחס לכיבוש של 1948, ולא לזה של 1967. אבל עכשיו אומרים לנו, לפחות בגרדיאן הצפוי, כי רוחאני צוטט שלא כהלכה על ידי סוכנות הידיעות של ממשלתו, ולא התכוון כלל לישראל. מסנגרים אחרים אומרים להגנתו, כי גם אם אכן הביע רצון לרפא את העולם המוסלמי מפצעיו, הרי שביום ירושלים, תחת עינו הפקוחה של המנהיג הרוחני, עלי חמינאי, לא הייתה לו ברירה אלא להוציא מפיו את אותן מילים. עתה, לאחר שהוכתר, הוא יוכל להפגין את מתינותו, ואולי אפילו להפסיק את העשרת האורניום… אשרי המאמין.
נא להכיר: אבו דאוד
מדור זה התייתם זה מכבר מנוכחותו הקבועה של אבו קטאדה, אשר הוסגר סוף-סוף לירדן, לאחר מאמצים שנמשכו עשר שנים וחמישה מיליון פאונד. זוהי מכה שממנה קשה יהיה לו להתאושש, בעיקר לאחר לכתו של אבו חמזה, אשר הוסגר לארצות הברית. אולם, יש כבר מי שיוכל למלא את מקומם ללא קושי: הוא לא מוסלמי, אבל הוא רודף אחרי קולותיהם של מוסלמים. הוא לא דרשן מסגדים, אבל הוא חבר פרלמנט, והוא אף גרוע יותר מג’ורג’ גאלאוויי, עמיתו אשר מעבר לכביש בעיר ברדפורד.
זהו כמובן דיוויד וורד, ומי שלא שמע עליו בחודשים האחרונים פשוט לא קורא עיתונים. וניחשתם, הוא מגיע – איך לא – מהמפלגה הליברל-דמוקרטית, זו שהביאה לכם את ג’ני טונגי, שאמרה בעבר, כי אם הייתה פלסטינית היא לבטח הייתה הופכת למחבלת מתאבדת. מאז האשים וורד את היהודים בגרימת סבל לפלסטינים השווה בחומרתו לשואה באירופה, מנסים ראשי המפלגה לרסנו. אולם, עד כה ללא הועיל. מנהיגו, ניק קלג, אף סיפר כי ניסה לשדל את וורד להפסיק את נטיותיו להטיל ספק בקיומה של ישראל, עד אשר הכחילו פניו. אבל קלג וחבורתו צריכים רק להאשים את עצמם, שכן, הטיפול בפרלמנטר המופרע שלהם נעשה בכפפות של משי לאורך תקופה ארוכה, והשעייתו מתפקיד מצליף הסיעה למשך שבועות הקיץ, בהם ממילא הפרלמנט אינו מתכנס, יכולה רק לעורר גיחוך. ואותו וורד בשלו. באחד מציוציו האחרונים הוא שאל עד מתי הציונות עוד תחזיק מעמד. מאחוריך, רוחאני!
בר רפאלי נגד רוג’ר ווטרס
כל הסימנים מעידים על כך שהשנה החדשה תעמוד בסימן התגברות החרם התרבותי על ישראל. אין מדובר בבשורות מרעישות, שכן, בריטניה הייתה מאז ומתמיד כור ההיתוך של תעשיית החרם, אולם נראה שדווקא בימים בהם מתרחש רצח עם בסוריה השכנה, הועמדה ישראל על הכוונת של אמנים, סופרים ואקדמאים. החידוש הוא בכך שהסחף האנטי-ישראלי חדר אל תוך הזרם המרכזי של העילית התרבותית הבריטית. זה בא לידי ביטוי עם החלטתו של פרופ’ סטיבן הוקינס לבטל את השתתפותו בוועידת הנשיא, ובחודש אוגוסט האחרון, גם הכנר הידוע, נייג’ל קנדי, מצא לנכון במהלך הופעה ברויאל אלברט הול, לדבר נגד מה שכינה האפרטהייד בישראל.
דבריו של קנדי שימשו השראה לפעיל אנטי-ישראלי ותיק ומוכר, בשם רוג’ר ווטרס. הוא האשים את ישראל בפשעים נגד העם הפלסטיני, וקרא לקהילת הרוקנ’רול העולמית שלא לדרוך על אדמה ישראלית או לקבל מאנשיה מענקים או פרסים. דבריו עוררו תגובות קשות בישראל, בה עדיין יש ללהקתו לשעבר, הפינק פלויד, חסידים רבים. אפילו משרד החוץ הגיב והזכיר לזמר כמה משורות אחד משיריו כדי להדגיש את הבגידה ברעיונותיו הוא. אולם, למחלוקת נכנסה לא אחרת מאשר דוגמנית העל, בר רפאלי, שדרשה מווטרס שלא להראות תמונה שלה, בה הוא עושה שימוש בהופעות חיות. אם חרם, אז עד הסוף!, היא הכריזה. אמרותיו של ווטרס אינן צריכות להפתיע אתכם. לא מזמן, במהלך הופעה בבריסל, הוא העיף מעל הבמה בלון בצורת חזיר ועליו מתנוסס מגן דוד. השאלה הנשאלת עתה היא, מי הבא בתור.
הצתה מאוחרת בבריסל
איך אפשר שלא לומר בוקר טוב לאיחוד האירופאי על החלטתו להכניס את הזרוע הצבאית של חיזבאללה לרשימה השחורה של היבשת? אך, משום מה, מטרידה את המדור המחשבה שהחלטת החרם התקבלה לא כל כך בשל ההתקפה על התיירים הישראלים בבולגריה בקיץ האחרון, אלא בשל המעורבות של המריונטה האיראנית הזאת במלחמת האזרחים הסורית. לבריסל היו ראיות רבות הקושרות את הארגון גם לניסיון להרוג ישראלים בקפריסין, אולם היא התמהמה במשך תקופה ארוכה, ורק כיבוש העיר, אל קוסייר, בידי כוחות משטרו של אסד הכריע את הכף. בכל זאת, מגיעה ברכת יישר כוח לשר החוץ, וויליאם הייג. הבריטים, בעידוד האמריקאים, הקנדים והאוסטרלים מילאו תפקיד מכריע במהלך זה, אשר יאסור על העברת כסף לקופתו של חסן נסראללה. זה טען כי ההחלטה נכתבה בידיים אמריקאיות ובדיו ישראלי, וממשלת לבנון דחקה באיחוד שלא לעשות זאת. אולם, בפועל, אין למדיניות זאת חשיבות מרובה, שכן, חיזבאללה עדיין מוכר כמפלגה פוליטית ומיודענו, רוחאני, לא יפסיק לשגר מיליוני פאונדים לביירות, כפי שעשה קודמו.
סירחון היסטורי בסיטי
תהליך הדיגיטליזציה, שעובר ארכיון הבנק של אנגליה, חשף נתון שצריך להעלות סומק בלחייהם של בריטים רבים. עוד לפני שמלחמת העולם השנייה פרצה, בזמן שהגרמנים פלשו לצ’כוסלובקיה, לאחר הסכם מינכן הידוע לשמצה ב-1938, מכר הבנק מטילי זהב עבור המשטר הנאצי. הממשלה הבריטית הודיעה כי היא מקפיאה את כל הנכסים הצ’כיים המוחזקים בלונדון, אולם היא המשיכה בחשאי לפטם את ברלין בעסקאות בינלאומיות, שתרמו אחר כך למכונת המלחמה הנאצית.
בפועל, הבנק האנגלי העביר זהב בשווי של 5.6 מיליון פאונד אל החשבון של הרייכבנק, תמורת זהב שנבזז בפראג. הזהב הגנוב הגיע לבלגיה, להולנד ואפילו לניו יורק, אולם תמורתו שירתה את הוורמאכט, בעוד לונדון גוזרת את הקופון. יש לקוות שאחרי החשיפה הזאת לא יהיו עדויות נוספות על שיתוף הפעולה שהתקיים בין שתי המדינות עד פריצתה של המלחמה.
קצרצר
*** אפילו ארגון אל-קעידה מתעניין בכדורגל האנגלי. הארגון פרסם הודעה המגנה את תאוות הבצע היהודית של קבוצת הכדורגל טוטנהאם הדורשת, לדעתו, סכומי כסף אסטרונומיים תמורת מכירתו של השחקן גארת’ בייל לריאל מדריד…
