קאמפ קימאמה כובש את אמריקה ומביא חוויית קיץ ישראלית אמיתית ללב מסצ’וסטס
בלב יער ירוק במסצ’וסטס, על גדות אגם שקט וקסום, נרקמת חוויית קיץ אחרת. לא עוד קייטנה אמריקאית טיפוסית, אלא בועה ישראלית – תרבותית, קהילתית וערכית, שקמה לחיים בקאמפ קימאמה.
מחנה האפמון, שנוסד לפני כמעט מאה שנה, קיבל תפנית חדה לפני ארבע שנים, כשנרכש על ידי רשת קימאמה הישראלית, שהציבה לעצמה מטרה מוצהרת: להקים את “הבית הישראלי באמריקה”.
“זה מחנה עם היסטוריה ארוכה, אבל מאז שאנחנו כאן, הרבה השתנה,” מספרת יעל סקיקני, מנהלת מחנות קימאמה בארה”ב. “המייסדים שלנו, שליחים לשעבר של הסוכנות היהודית, הביאו איתם את רוח המחנות מארה”ב, ייבאו אותה לישראל – ואז החליטו להחזיר אותה חזרה, בגרסה ישראלית, אל מעבר לים.”
קימאמה אמריקה הוא הרבה מעבר למחנה קיץ. זהו פרויקט חינוכי, תרבותי ורגשי, שמחבר ילדים ישראלים ויהודים מהעולם כולו, יחד עם הוריהם, לזהות, לערכים ולתחושת השייכות. “אנחנו לא עוד מחנה יהודי,” מדגישה יעל, “אנחנו מחנה ישראלי. אין עוד מקום כזה שמביא את התרבות, השפה והרוח הישראלית בצורה כל כך ישירה.”
החוויה הישראלית מורגשת בכל פינה – מהשפה (המחנה דו-לשוני, מדברים משפט בעברית ומשפט באנגלית), ועד לתכנים החינוכיים. “אנחנו מטפחים חוסן אישי, מנהיגות, עבודת צוות וגמישות מחשבתית,” מסבירה יעל. “לכל שכבת גיל יש תוכנית ייחודית: לצעירים מיזמים יזמיים, לבוגרים תוכניות הכשרה להדרכה – הכול בניחוח ישראלי, מחובר לרוח הזמן ולזהות האישית.”
להצליח לשכנע הורים ישראלים – שרגילים להיות מעורבים בכל פרט קטן – לשלוח את ילדיהם לשלושה שבועות בלי טלפון, במדינה זרה, זו משימה לא פשוטה. “אין ספק שזה אתגר,” היא מחייכת. “אבל אחרי שלושה ימים בלי מסכים, קורה קסם. הילדים פורחים. הם חוזרים להסתכל בעיניים, להיות עצמאים, להרגיש שייכים. כל ילד יוצא מפה גבוה בעשרה סנטימטרים – לפחות ברוח.” ההורים, מצידם, זוכים לעדכונים שוטפים ולתמונות יומיומיות שמאפשרות להם לראות את ילדיהם פורחים, גם מבלי לדבר איתם ישירות. “רמת השירות שלנו יוצאת דופן,” מתגאה יעל. “אנחנו קשובים, רגישים, גמישים – ובעיקר, מבינים את הראש של ההורים הישראלים. הם יודעים שהילדים עטופים, גם פיזית וגם רגשית.”
הצוות, שמורכב ממדריכים ישראלים וזרים, מוסיף רובד נוסף לשפה הבין-תרבותית של המקום. מדריכים מאוסטרליה, אנגליה, סין ודרום אמריקה עובדים כתף אל כתף עם ישראלים, ויוצרים סביבה עשירה ורבת גוונים. “הישראלים מחזקים את האנגלית, והזרים לומדים עברית – והכול בצורה הכי טבעית שיש,” מספרת יעל.
אחת מגולות הכותרת של קמפ קימאמה השנה הייתה קליטתם של 35 ילדים ממשפחות מטה החטופים. ביוזמה מרגשת, הוענקו מלגות לילדים שנזקקו למסגרת מחבקת ומרפאת. “מדובר בילדים שנעקרו ממסגרות חינוכיות, שחוו ניתוק חברתי עמוק,” משתפת יעל בעיניים בורקות. “ובקיץ אחד – קרה להם קסם. הם חזרו לעצמם. פתאום עמדו על הרגליים, שבו להיות חלק מקהילה.”
ברגעים הקטנים של היום-יום – כמו שוקו ולחמנייה אחרי שחייה בזריחה או ריקוד קבוצתי בקבלת שבת על שפת האגם – נוצרים זיכרונות שילוו את החניכים לשנים ארוכות. “אין יום דומה לקודמו,” מספרת יעל. “הם יוצאים לטיולים, נוסעים ל’סיקס פלאגס’, מבקרים בניו יורק ובבוסטון, מתחרים בטריאתלון פנימי, ולומדים עבודת צוות וחיבור רגשי אמיתי.”
ואולי זו גם הסיבה שקימאמה אמריקה הוא המחנה הארוך ביותר מבין מחנות הרשת – שלושה שבועות של חוויה ישראלית עמוקה, במרחב אמריקאי עוצר נשימה. “אין לנו בעיות משמעת,” היא אומרת בגאווה. “הילדים ישנים בבקתות בלב היער, עם צוות שמלווה אותם 24/7, בתחושת קהילה אמיתית ומחבקת.”
השנה, על רקע המצב הביטחוני בישראל, בוצעו התאמות רגשיות ייחודיות: גויסה פסיכולוגית ישראלית שמכירה מקרוב גם את עולם המחנות וגם את נפש הילדים, והוקמה מחלקת “Camper Care” – תמיכה רגשית לכל צורך. בנוסף, הוכנו תוכניות ייעודיות למצבי טריגר, כמו זיקוקים ביום העצמאות האמריקאי. “גם אם הילדים בלי טלפונים, הם לא מנותקים מהמציאות,” מדגישה יעל. “אנחנו לא מטאטאים פחדים – אנחנו מלמדים להכיל, להתמודד, ולצמוח מהם.”
וכששואלים את יעל על רגע השיא של הקיץ, היא מתקשה לבחור: “יש אינספור רגעים מרגשים, אבל אולי הרגע שמנצח כל שנה הוא קבלת השבת – על שפת האגם, עם שירה, ריקודים והצגות של החניכים. קהילה ישראלית חיה ותוססת – רחוק מהבית, קרוב ללב.”
החיים במחנה מלאים בפעילות – מהרגע שהשמש זורחת ועד שהלילה יורד. תחרויות צבעים סוחפות ב”Color War”, טקסי “Sunrise” קסומים, שבהם כל החניכים חותרים יחד בדממת בוקר באגם, ומסיימים בשוקו חם ולחמנייה טרייה. מחנות טבע מאתגרים, טריאתלונים מצחיקים, תחרויות כישרונות קבוצתיות ושיחות עומק אל תוך הלילה – כל אלו מרכיבים חוויה שאין שנייה לה.
ובסופו של דבר, קימאמה האפמון באמריקה הוא לא רק מחנה קיץ. הוא בית ישראלי קטן – רחוק מהבית, קרוב לנשמה.
