העורך: ספר לי קצת על תהליך הכתיבה של הטורים שלך.
אני: של המדור הזה, שיחות של מהגרים?
העורך: כן.
אני: הדינמיקה היא די קבועה בסך הכל. דבר ראשון, צריך להחליט על הנושא. למרות שלפעמים אני מרחיב קצת ומעטר, הגרעין של הטור זה משהו שקרה באמת; משהו שהיה בחדשות, שיחה שהתנהלה בבית או עם חברים, עימות עם נותן שירות… משהו כזה. לפעמים, מיד כשמשהו קורה אני יודע שזה נושא לטור, אבל לעתים זה פחות ברור ואז אני צריך לגלגל בראש את כל חדשות החודש האחרון, כל השיחות עם המשפחה והחברים עד שאני מוצא נושא.
העורך: ומה קורה מרגע שהחלטת על הנושא?
אני: אז צריך לחשוב על הדיאלוגים. את זה אני בדרך כלל עושה בזמן הטיול עם הכלב – מהרהר מי יהיו הדוברים ומי יגיד מה ומי יענה לו או לה.
העורך: ואז אתה כותב?
אני: לא, כי עדיין נותר הפאנץ-ליין, שהוא החלק הכי חשוב בטור ועליו אני בדרך כלל חושב בזמן ריצה על מסילת הכושר. הריצה מחדדת את המוח ועוזרת עם שורות מחץ – בדרך כלל אני מתלבט בין שתיים-שלוש ובוחר את הטובה ביותר.
העורך: ואז שולח?
אני: עוד לא. אז רק מתחיל תהליך הכתיבה. יש הבדל גדול בין מה שיושב אצלך בראש, לבין איך זה שנראה כשזה כתוב על הדף או המסך. צריך להקדיש תשומת לב ראויה לכל אות, לכל מילה ולכל סימן פיסוק. זה תהליך דומה לנגר שבונה רהיט. אחרי שהוא מרכיב את לוחות העץ הגדולים, הוא מקדיש זמן לשיוף ולעיצוב העדין, שהם אלה שמקנים לרהיט את הצורה הסופית.
העורך: ואז זה מוכן?
אני: לא, אז אני מראה את זה לרעייתי, שהיא העורכת הלא רשמית שלי.
העורך: ומה היא אומרת?
אני: כמעט תמיד היא אומרת שזה קשקוש מוחלט ולא ראוי לדפוס.
העורך: באמת? אז מה אתה עושה?
אני: זו באמת בעיה, כי אז בדרך כלל יש לי משהו כמו רבע שעה עד הדדליין.
העורך: אבל בדרך כלל אני מקבל ממך את הטור בזמן.
אני: כן, בדרך כלל אני שואל אותה מה היא מציעה והיא אומרת: למה שלא תכתוב על הנושא הזה . אז אני לוקח את הנושא החדש ומאלתר ברבע שעה טור בלי יותר מדי מחשבה ועריכה ומראה לה, ואז היא אומרת: זה דווקא אחלה, ואותו אני שולח לך.
העורך: וזה לא מעצבן אותך?
אני: מה?
העורך: זה שהיא פוסלת ככה את הטור שכתבת בהרבה מחשבה עם הטיול והכלב והחדר כושר וכל השיופים של הנגרים.
אני: מעצבן מאוד. לפעמים אני אפילו מקלל בלב בשקט ולפעמים אם היא ישנה, אפילו בקול.
העורך: אז למה אתה מקבל את דעתה?
אני: כי אני מאמין שיוצר רציני לא יכול להסתמך על תחושות הבטן שלו לגבי מה ראוי ומה לא. הוא צריך איזו מראה, איזו אספקלריה נוקבת שתעמיד מולו ללא כחל וסרק את תמונת המציאות האמיתית – נייר לקמוס בעל יושר אינטלקטואלי שלא יחשוש לומר לו בפניו, זה לא טוב מספיק, אין כאן איכות, צריך משהו אחר.
העורך: אז אני מבין שהיא לא בבית השבוע.
אני: לא. היא נסעה למין טיול כזה כמו מלכת המדבר, באפריקה, לשלושה שבועות.
העורך: ואין לה שם אינטרנט?
אני: כלום. שיחת טלפון קצרה פעם בשבוע.
העורך: טוב, אז נסתפק בזה הפעם. אבל לטור הבא היא חוזרת, כן?
אני: אני מקווה. לטובת כולנו.
* גיא שפר מדריך סיורים בעברית בקיימברידג? במהלך סופי השבוע. לפרטים נוספים:
07578-560-505
072-2172836 (קו ישראלי)
