אחרי סקר שבדק את את מפלס האנטישמיות בבריטניה, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, פורסם היום הדו”ח השנתי של ארגון השמירה היהודי, CST. הדו”ח מציג מספר שיא של 1,652 מקרי אנטישמיות בבריטניה בשנת 2018. מדובר בעלייה של 16% – לעומת 1,420 מקרים בשנת 2017. בעוד שב-2016 נרשמו 1,375 מקרים. כמעט שלושת-רבעי מהמקרים התרחשו בלונדון רבתי (950) או במנצ’סטר רבתי (250) – שתי הקהילות היהודיות הגדולות ביותר בבריטניה. בלונדון, הרובע שבו נרשמו הכי הרבה מקרים היה בארנט (354 מקרים) ואחריו ווסטמינסטר (89).
אחד מהנתונים המטרידים שנמצאו, הוא שמדי חודש נרשמו למעלה מ-100 מקרים אנטישמיים. זו שנה ראשונה שבה מספר המקרים לא יורד מתחת ל-100 באף אחד מחודשי השנה. לדברי מחברי הדו”ח, נתון זה מרמז שיש אווירה כללית של חוסר סובלנות מהולה בדעות קדומות. נראה כי אנטישמים מרגישים בטוחים יותר להביע את השקפותיהם. ומצד שני, עדי ראייה וקורבנות חשים צורך גובר לדווח על מקרים שהיו עדים להם או שחוו בעצמם.
החודשים שבהם נרשמו הכי הרבה מקרים היו מאי (182 מקרים), אפריל (151) ואוגוסט (150). עלייה בחודשים אלה נובעת בעיקר בסמוך למחאות נגד בעיית האנטישמיות במפלגת הלייבור וגם כתוצאה מתגובות להפגנות ולעימותים בגבול ישראל-עזה, שהתחוללו באותם זמנים.
ראו את התרשימים הבאים מתוך הדו”ח:
עוד נתונים מדאיגים
ב-456 מקרים נעשה שימוש בביטויים או בדימויים המיוחסים לימין הקיצוני או לתקופת הנאצים. 384 מקרים אירעו ברשתות החברתיות – המספר הגבוה הזה (23% מסך כל המקרים) מצביע על ממדי התופעה באינטרנט: ברשתות החברתיות בבריטניה נערכים מאות קמפיינים כנגד אנשים באופן פרטני (ראו לדוגמה את המקרה של רייצ’ל ריילי). למרות שכל אדם כזה מקבל אלפי ציוצים, תמונות ופוסטים שונים בעלי אופי אנטישמי, הדו”ח רושם כל אדם רק כמקרה אחד. חשוב להבין גם שלדו”ח נכנסו רק הקורבנות שדיווחו על התעללות ברשת ושמתגוררים בבריטניה.
המקרים השכיחים ביותר שנרשמו בשנה החולפת (483 מקרים) כללו אלימות מילולית שהופנתה באופן רנדומלי בשטחים ציבוריים לאנשים בעלי חזות יהודית. ב-224 מקרים מתוכם, הקורבנות היו בעלי סממנים יהודיים – לבוש, מדי בית-ספר או תכשיטים עם סמלים יהודיים. בקטגוריית האלימות הפיזית, חלה דווקא ירידה – 149 מקרים לעומת 123 בשנה הקודמת. רק אחד מהם הוגדר כ”אלימות קיצונית”.
כמה מהכיתובים האנטישמיים בלונדון ב-2018:
שר הפנים הבריטי סאג’יד ג’אוויד: “הקהילה היהודית לא צריכה לסבול את ההתקפות האלה”
“העלייה במקרי האנטישמיות בשלוש השנים האחרונות עולה בקנה אחד יחד עם היקף הבעיה, שעמה מתמודדת הקהילה היהודית”, אמר דיוויד דלו, מנהל CST, בתגובה לדו”ח. “זה חולש על פני החברה וכל המדינה, ומשקף שסעים עמוקים במדינה ובפוליטיקה שלנו. העם היהודי נמצא בצד הסופג של השנאה הזאת, אבל אסור שיותירו אותנו להתמודד עם המצב הזה לבד”.
שר הפנים סאג’יד ג’אוויד מסר, כי “כל מקרי האנטישמיות הם בזויים לחלוטין ואין להם מקום בחברה. הקהילה היהודית לא צריכה לסבול את ההתקפות האלה ואנחנו עושים כל מה שביכולתנו כדי לפטור את החברה מהדעות הרעילות הללו. כחלק מתוכנית העבודה שלנו בנוגע לפשעי שנאה, אנחנו פועלים בשיתוף הדוק עם הקהילה היהודית ובקרוב אעמוד בראש שולחן עגול, שבו נדון בדרכים להתמודד עם בעיות אלה”.
אחד מכל חמישה בבריטניה חושב שישראל היא מדינת אפרטהייד
הנה נתון נוסף מתוך הדו”ח של CST: במהלך 2018 נרשמו לא פחות מ-254 מקרים, שבהם אמירות אנטי-ישראליות חברו יחד להשקפות אנטישמיות. בהקשר הישראלי הזה, יצא מחקר אחר לפני כשבוע, שבו ניסו לתת מענה לשאלה: מתי ביקורת לגיטימית על ישראל הופכת לשנאת יהודים? על פי החוקרים, נמצא קשר בין עוינות למדינת ישראל ובין אנטישמיות. מחקר זה נערך על ידי “המכון לחקר המדיניות היהודית” (JPR), בשיתוף עם מכון Ipsos MORI ונתמך על ידי CST, והתבסס על מדגם, שנערך בין החודשים אוקטובר 2016 ופברואר 2017, ושבו התקיימו ראיונות עם כ-4,000 בוגרים (בני 16 ומעלה) החיים בבריטניה.
ניתוח נתוני המחקר התמקד בשתי טענות, שאותן מקדמים פעילי ותומכי הבי-די-אס: 1) ישראל היא מדינת אפרטהייד. 2) יש להטיל עליה חרם. מהממצאים עולה, כי אחד מכל חמישה (21%) אנשים בבריטניה מסכים, בין אם באופן קל או חריף, עם הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד. כאשר אחד מכל עשרה (10%) מסכים עם הרעיון שיש להחרים אותה. במבט על הכוס המלאה, הנתונים מראים שבבריטניה יש למעשה רוב המתנגד לטענות אלה ונמצאו גם אחוזים גבוהים של חסרי דעה בעניין, במיוחד בנוגע האפרטהייד.
אבל האם אלה התומכים בחרם ובהגדרת ישראל כמדינת אפרטהייד הם בהכרח אנטישמים? המחקר טוען שבגדול התשובה היא – כן. החוקרים מסבירים שנמצא קשר סטטיסטי מובהק בין הסכמה לשתי הטענות הנ”ל ובין תמיכה בדעות אנטי-יהודיות מסורתיות. נמצא שככל שיש לאנשים יותר סנטימנטים אנטי-יהודיים (לדוגמה, “ליהודים יש יותר מדי כוח בבריטניה” או “יהודים מנצלים את היותם קורבני שואה בשביל מטרותיהם האישיות”), כך השקפותיהם על החרם והאפרטהייד גוברות. ראו בתרשים הבא:
ד”ר ג’ונתן בויד, מנכ”ל JPR, מנסה להסביר: “אנשים בעלי דעות אנטי-יהודיות מסורתיות – כמו אלה הנוגעות לכסף, נאמנות מפולגת או שימוש מופרז בכוח – נוטים לתמוך יותר בשתי הטענות האלה על ישראל, לעומת אלה שאינם מחזיקים בהשקפות דומות… זה לא אומר שכל מי שמקבל את הטענות הוא בהכרח אנטישמי. הנתונים מצביעים על כך שכמה מהאנשים המחזיקים בדעות אלה על ישראל אינם מגלים עוינות מיוחדת כלפי יהודים. אבל זה כן מעיד על כך שהעם היהודי, שרובו תומך באופן רחב בישראל, צודק בזהירותו. נתונים אחרים, שפרסמה לאחרונה ‘הסוכנות לזכויות יסוד באיחוד האירופי’, מראים שרוב היהודים חווים טענות אלה כאנטישמיות, וניתוח זה מצביע על כך שלעתים קרובות הם צודקים באבחנתם”.
מבחינה סוציו-דמוגרפית, נמצא כי אלה הנוטים להסכים עם אחת מהטענות או עם שתיהן מזוהים יותר עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, או מגדירים עצמם כמוסלמים או כשייכים לקבוצות אתניות אחרות. יחד עם זאת, המחקר לא מצא הבדל מסוים בין דעות של גברים לנשים, או בין אנשים בעלי רקע חינוכי שונה. גם לא נמצאה שום אינדיקציה לכך שהשכלה גבוהה משפיעה במיוחד על הדעות, לכאן או לכאן.
