אם אתם עוקבים אחרי התקשורת הבריטית, בטח שמתם לב שהשם “ג’רמי קורבין” תופס כותרות כמעט כל יום. ושמו בדרך כלל נקשר לאיזושהי אמירה או פעולה בעלת אופי אנטישמי, שנכנסות לסל ההולך ומתמלא שנקרא “אנטישמיות בלייבור”. גם בעלונדון פרסמנו בשנה האחרונה כתבות הקשורות לנושא. בין השאר,
על כך שמפלגת העבודה הכריזה על ניתוק היחסים עם קורבין, על האשמת קורבין בתמיכה בציור קיר בעל תוכן אנטישמי, על האנטישמיות בלייבור שגרמה להפסדים בבחירות מקומיות בלונדון וגם על דוח שמצא איזשהו קשר בין אנטישמיות בלייבור ובין תקריות אנטישמיות בבריטניה.
מהארכיון של ג’רמי קורבין נשלפו לאחרונה עוד סיפורים מעוררי מחלוקת מעברו. אבל הסיפור הגדול האחרון היה האימוץ החלקי של הגדרת האנטישמיות. ההתפתחות האחרונה בנושא אירעה בתחילת החודש, כשמפלגת הלייבור הודיעה שהחליטה לאמץ את ההגדרה כולה. אבל יש אבל. הם הוסיפו סייג ושומרים לעצמם את חופש הביטוי בנוגע לביקורת על ישראל ולזכויותיהם של הפלסטינים. אבל התחום האפור הזה נמצא בדיוק בלב המחלוקת: מתי ביקורת על ישראל נחשבת לאנטישמיות ומתי היא לגיטימית?
במקרה או שלא, ביום למחרת אחרי ההודעה של הלייבור הופצו ברחבי האינטרנט תמונות של כמה תחנות אוטובוס בלונדון ועליהן השילוט: “ישראל היא מיזם גזעני”. התמונות פורסמו בחשבון הטוויטר של LDNPalestineAction המוגדר כ”רשת של אנשים בלונדון הנוקטים בפעולות יצירתיות כנגד האפרטהייד הישראלי”. גם אם אין קשר ישיר אל הלייבור, תמיד יהיה ניסיון לחבר ביניהם. וכבר באותו היום אחד התצלומים טופל באופן דיגיטלי והמילה “ישראל” פשוט הוחלפה עם “לייבור”.
ראו בציוץ הבא:
Well, frankly, this version has more inherent accuracy… #CorbynOut#RacistEndeavour#EnoughIsEnough #LabourAntisemitism pic.twitter.com/FQtDKgYblu
— ‘Filthy Remoaner’ ☺ #PeoplesVote #JC4P45 (@TheStephenRalph) September 5, 2018
ואם כל זה לא מספיק, בדיוק בנושאים הטעונים האלה דנה סדרה תיעודית חדשה של הבי-בי-סי הנקראת “אנחנו בריטים יהודים“.
מסתבר שלמרות כל הקריאות נגדו, עדיין יש לקורבין תומכים בקהילה היהודית ואפילו הישראלית. התומכים בו אולי מוגדרים על ידי אחרים כ”אנטישמים” כשהם “מעיזים” להביע את דעתם. אבל הם לא רואים את עצמם כך. הם לא חושבים שקורבין אנטישמי ולא עורכים הקבלה בין אנטישמיות לציונות. מצאנו תומכת אחת שהסכימה לפרוש את כל סיבותיה מדוע היא תומכת בקורבין. אך לצערנו היא נאלצה להישאר בעילום שם אחרי שקיבלה הודעות נאצה על פרסומים דומים קודמים. קראו את טור הדעה שהיא שלחה במיוחד עבורנו ואחר כך עיינו בעוד שתי דעות שונות על קורבין מחברי הקהילה הישראלית בלונדון. האחת היא של עומר לוגסי, שמסכים על כך שקורבין לא אנטישמי, אבל טוען שהוא כן בעל השקפת עולם אנטי-מערבית, אנטי-ישראלית ובור בנוגע למזרח התיכון. השנייה היא של יניב זיידנר, הטוען שקורבין הוא כן אנטישמי לפי ההגדרה המקובלת ומתמצת יפה את כל הדעות השונות לגביו.
לקרוא לקורבין אנטישמי זה אבסורד // אנונימית (השם שמור במערכת)
הקריירה הפוליטית של ג’רמי קורבין החלה לפני עשרות שנים. במהלכן הוא יצא בקריאות נגד גזענות, פשיזם, וכן גם אנטישמיות. הוא נעצר כשהפגין נגד משפט לפעילים איריים שזעקו לחופש ועצמאות, וכאשר הפגין נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. כשהוא רואה דבר מה לא חוקי או לא אתי שמתרחש בעולם – הוא פועל נגדו. קורבין היה בין הראשונים שקרא נגד מפלגת הימין האנטישמית, National Front, כבר בשנות ה-70′. הוא קרא לחקירות נגד השימוש בפייסבוק לקידום אנטישמיות, הפעיל כוחות נגד הרדיפה של יהודים בתימן לפני מספר שנים, ואפילו נלחם כדי להציל תוכנית יהודית ברדיו.
במשך עשרות שנים, הוא תמיד עמד לצד האנדרדוג, הצד החלש, הנרדף, זה שזקוק לעזרה. במקרה של ישראל ופלסטין, אין כאן ספק שהפלסטינים הם הצד החלש. הם מבקשי המקלט. הם אלה שחיים בקושי יומיומי מתמשך לעיתים בלי אספקת חשמל ומים. וכיאה לאדם שהוא קורבין, הוא ביקר גם את ישראל. הבעיה היא שלממשלה ולתקשורת הישראלית, וגם לרבים מהעם, יש נטייה לצעוק “אנטישמי” לכל אדם שמבקר את הארץ. בסופו של דבר, זה מוזיל מהמונח עצמו. ההשוואה המיידית בין יהדות לישראל והחשיבה שאסור לחלוטין לצאת נגד כל דבר שישראל עושה דווקא מעודדות יותר שנאה כלפינו ומרחיקות אותנו מהעולם. ממשלות יודעות היטב לנצל פחד, והן יהיו הראשונות שיגידו “הנה, כולם אנטישמים ולכן אנחנו לבד ואנחנו חייבים להיות חזקים”. וחזקים זה כמובן אומר להמשיך להצביע להם. חבל שאנחנו לא רואים מעבר לשקרים ולכותרות.
כאן התחיל הבלגן. כשהיה סירוב לקבל את ההגדרה של אנטישמיות, כפי שהארגון לזכרון השואה קבע, ישר החלו צעקות האנטישמיות. בפועל, אותה הגדרה כוללת איסור לבקר את ישראל (אמנם לא במפורש, אבל כמעט). אף מדינה דמוקרטית שמכבדת את עצמה לא אמורה לקבל את זה. אף פוליטיקאי ליברלי שמסתכל על מלחמות וקשיים בעולם ורוצה להפגין נגדם – לא יקבל את זה. אבל מפה ועד לקרוא לקורבין אנטישמי בעקבות זאת – זה אבסורד. אדם יכול להאמין בזכות של הפלסטינים לחיות חיים בשלום, כבוד וחירות, בלי להיות אנטישמי. אבל התקשורת, בשירות מנהיגים שונים, לא ירדה מקמפיין ההכפשה, והחלו לפשפש בעבר השנוי במחלוקת של קורבין.
בין היתר, נמצא שנכח בכנס שבו נאם מכחיש שואה, שהיה בטקס זיכרון לטרוריסטים (למרות שנטען כי הוא לא היה נוכח בטקס עצמו או שלא ידע. למען האיזון, נגיד שידע), ועוד דברים שונים ומשונים. כאדם ליברלי, יאה שיעמוד לצד אנשים וקולות שונים. שיקשיב לכולם. והלוואי וכל הפוליטיקאים היו עושים זאת. אכן, אני לא הייתי נפגשת עם טרוריסטים ולוחצת את ידם. אבל אם רוצים שלום בעולם ולהגיע להבנה, אנחנו צריכים להיות מוכנים גם להיפגש עם אלו שלעולם לא נבין. ואנחנו צריכים לעשות את הצעד כשאנחנו הצד החזק. קופי אנאן, זכרונו לברכה, היה זה שאמר שבשביל שלום צריך להיפגש עם טרוריסטים. כשקורבין עשה זאת, הוא הוכפש. ולהגיד שהוא אנטישמי כי נאם באותו הכנס שנאם בו מכחיש שואה, זה בכלל מגוחך. הוא לא אחראי למילים של אדם אחר.
הכעס האחרון כלפיו כמובן נוגע לביקורת ולבדיחות שלו נגד ציונות. בימינו, נראה שציונות היא תמיכה עיוורת בכל מה שמדינת ישראל עושה: תמיכה בבנייה בלתי-חוקית (מבחינת דין בינלאומי) בהתנחלויות, ברצח של אדם/טרוריסט מנוטרל ללא משפט, ביריות בילדים שהתקרבו לקיר ההפרדה. לזה הציונות הפכה… אני מאמינה בצורך ובחשיבות של מדינת ישראל כבית ליהודים. אבל אני גם מאמינה בשוויון זכויות לכל אדם באשר הוא, ושלפלסטינים מגיעה הזכות לחיות בכבוד ובחופש על אדמתם בלי לדחוק אותם לקופסת סרדינים.
לכן, ומכיוון שאינני שמה את אחיי היהודים מעל בני דודיי המוסלמים, הנוצרים או כל אדם אחר, נראה שאני לא ציונית. ואבקר את הציונות האלימה, בדיוק כמו שביקורת נגד ישראל אינה שוות ערך לאנטישמיות, כך גם ביקורת נגד ציונות אינה שוות ערך לביקורת נגד יהודים. אבל כשזה מפריע לנו כל כך ואנחנו מתחילים לטעון שכן מדובר באנטישמיות – אנחנו פוגעים בעיקר בעצמנו. אנחנו לוקחים מאחרים את הזכות לחופש ביטוי, מעלימים עין מהפשעים שאנחנו עצמנו מבצעים, מוזילים מחשיבות ההיסטוריה הנוראית שלנו, ומשווים ביקורת לגיטימית לשנאה חסרת בסיס לה “זכינו” בעברנו. זה לא אותו הדבר, ואנחנו צריכים לפקוח עיניים ולבדוק טוב יותר מי כאן נלחם לצידנו בעבר כיהודים, למי כאן אכפת מזכויות של מיעוטים ולכן במי אנחנו צריכים לתמוך.
להאשים אותו באנטישמיות זה כמו לצעוק “זאב זאב” // עומר לוגסי
“זכינו” לחיות בתקופה בה מנהיג הלייבור, ג’רמי קורבין, מחזיק בדעות קיצוניות מהאגף השמאלי ביותר של המפלגה. קורבין היה מאז ומעולם מתנגד ידוע וקולני למדיניות ה”ניו-לייבור” המתונה, שהנהיג בזמנו טוני בלייר, ותומך נלהב בסוציאליזם מרקסיסטי רדיקלי של תנועת החרם על ישראל ושל ארגונים פרו-פלסטיניים חד-צדדיים. אפשר לדעתי להגיד הרבה דברים לרעתו ועל בורותו של קורבין, ואפשר בהחלט לומר שהוא מחזיק בדעות אנטי-ישראליות חד-צדדיות. אבל לדעתי, להאשים אותו באנטישמיות זה כמו לצעוק “זאב זאב”.
אם בוחנים את התבטאויותיו של קורבין לאורך השנים, מגלים אדם שמושפע מאוד ממרקסיזם ורואה בתרבות המערב, בשפע ובקפיטליזם דברים שצריך להתבייש בהם – אדם שמחויב ל”חבילת הבסיס” של הסוציאליזם המרקסיסטי. כך למשל, אחרי מותו של הוגו צ’אבס, הנשיא הוונצואלי האנטי-מערבי, שאחראי יותר מכל להרס המדינה והעם הוונצואלי, צייץ קורבין בטוויטר: “תודה לך הוגו צ’אבס על כך שהראית כי העניים חשובים ושהעושר יכול להתחלק. תרמת תרומה עצומה לוונצואלה לעולם כולו”. אם החלק הראשון של הציוץ הזה הוא אמירה סוציאליסטית קלאסית (“העושר יכול להתחלק”), החלק השני כבר נגוע בבורות של ממש. שכן, את ה”תרומה העצומה” שצ׳אבס תרם לוונצואלה כולנו יכולים לראות היום במדינה הקורסת והמתפוררת, וכבר בימי צ׳אבס החלו תורים ארוכים לחלוקת מזון, המטבע המקומי הפך לחסר ערך כמעט לחלוטין, והאווירה הייתה רק קצת פחות מפחידה מזו של צפון קוריאה.
גם ההתבטאויות שלו בנוגע לחמאס ולחיזבאללה, על כך שממשלת בריטניה צריכה “להפסיק לראות אותם כארגוני טרור”, היא הצהרה מדאיגה שנגועה בבורות לגבי המתרחש במזרח התיכון, תוך רומנטיזציה של טרור במסווה של “לוחמת חופש”. שנה וחצי לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, קורבין אף פרסם מאמר שטען כי הפיגועים היו “מניפולציה של המערב” על מנת לאפשר לארה”ב ובריטניה “לצאת למלחמה ולהחליף את השלטון באפגניסטן”. כמובן שגם התבטאויות אנטי-ישראליות לא ממש חסרות לו, בעיקר בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובהתנגדות להתנחלויות. אבל התבטאויות אנטישמיות של ממש, כאלו שמקשרות בין יהודים או יהדות לכסף, שליטה, תכונות אופי מסוימות או מזימות אפלות – התבטאויות כאלו לא נמצאו עד היום, גם בחיטוט מעמיק.
התבטאויותיו של קורבין, מדאיגות ככל שיהיו, משקפות אמנם השקפת עולם אנטי-מערבית, אנטי-ישראלית וגם לא מעט בורות בנוגע למזרח התיכון, אבל לקרוא להן “אנטישמיות” זו טעות שעלולה להזיק לאלו שמבקשים להזהיר את העולם מאנטישמיות בטווח הארוך. קורבין ככל הנראה חסר מושג בנוגע לצדדים היפים של ישראל, מכיר רק את הצדדים ה”אפלים” שלה וניזון בעיקר משטיפת המוח האנטי-ישראלית. אבל בשורה התחתונה, גם אם נחפש היטב, כנראה שלא נמצא שום התבטאות אנטישמית ישירה או טהורה של קורבין עצמו.
זה אולי המקום להזכיר שאנטישמיות פירושה שנאה, סלידה או פחד מפני יהודים או העם היהודי בכללותו. יכול להיות שיש לקורבין אי-אלו חברים אנטי-קפיטליסטים, שעושים את הקישור בין יהדות לכסף ושליטה בעולם, אבל קורבין עצמו מעולם לא התבטא בנושא. אנטישמיות קיימת בבריטניה, כמו בכל מקום אחר, משני צדי המפה הפוליטית: מימין וגם משמאל ישנם לא מעט פוליטיקאים ובריטים שמשוכנעים, בגלוי או בעומק לבם, בקשר שבין יהודים לכסף ושליטה. אך חשוב להבין שלא אלו העמדות שמניעות את קורבין, אלא יותר עמדות אנטי-לאומניות, סוציאליסטיות ואפילו אנטי-מערביות. האם ברני סנדרס, מי שהתחרה בהילארי קלינטון על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית בארה”ב, ומחזיק גם הוא בדעות שמזכירות את אלו של קורבין, הואשם באנטישמיות באופן דומה? ברור שלא. גם הוא היה מבקר קבוע של מדיניות ישראל, אבל הוא יהודי, ולהאשים יהודי באנטישמיות זה כבר עסק מסובך. חשוב, אגב, לציין שגם קרל מרקס עצמו היה יהודי, ואף שהוא כן ראה חיבור בין היהדות לכסף וקפיטליזם והתבטא לא פעם בנושא, גם אותו לא נהוג להאשים באנטישמיות.
לגבי התרחיש שבו קורבין ינצח בבחירות ויהפוך לראש ממשלה, יש דברים שמדאיגים אותי יותר מאשר היחס שלו לישראל ואי-אלו התבטאויות מקוממות שכלולות בחבילה. אני חושש הרבה יותר למשל מהפיכתה של בריטניה לשוק סוציאליסטי סגור, מהגבלים עסקיים, מחסמי ייבוא, מהלאמות וממדיניות הגירה שתיתן עדיפות למהגרים שלא מעוניינים להשתלב בחברה הבריטית. גם אני לא אוהב את תעמולת ה”מפחיד באירופה, מלא מוסלמים”, שנועדה ככל הנראה לגרום לישראלים להישאר בארץ ולממן את הרשויות. אבל כמו שבבני ברק ובבית שמש יש “משמרות צניעות”, ככה גם בערים אירופאיות החלו לצוץ “משטרות שריעה” מאולתרות, שתוקפות זוגות הומוסקסואלים, נשים שלא לבושות “מספיק צנוע”, מקומות שמוכרים אלכוהול או בשר חזיר ואפילו מנסות לאסור על השמעת מוזיקה באותם אזורים. תופעות כאלו נרשמו בינתיים בוולת׳מסטו שבמזרח לונדון, בוופרטל שבגרמניה, בקופנהגן, באוסלו ובאזורים מסוימים בצרפת והולנד.
אומנם גם אני מתנגד לאיסלאמופוביה, וכמו שחשוב לעשות את ההפרדה בין ביקורת על ישראל לאנטישמיות, חשוב לעשות את ההפרדה בין איסלאם מתון שמעוניין להשתלב לבין איסלאם רדיקלי בדלני ואנטי-מערבי. אבל לא נראה שקורבין כראש ממשלה יהיה מעוניין “לתת את הדעת” על תופעות מדאיגות מהסוג הזה, שסביר להניח שתחת שלטונו רק יגברו. הסכנה הזו, לצד הסכנה הכלכלית – אלו הדברים שמדאיגים יותר מכל באפשרות שהלייבור בהנהגת קורבין יקבלו את ההנהגה, ולא תרחיש לא סביר בעליל של “רדיפת יהודים” או משהו בסגנון, שהסבירות שיקרה היא נמוכה עד לא קיימת כלל.
צריך לבדוק טוב-טוב לפני שמאשימים מישהו באנטישמיות, כי המונח החשוב הזה והאישום החמור שלצידו עובר בשנים האחרונות זילות ושימוש יתר שמורידים מערכו. כמו שהיום המושגים “פרימיום” ו-VIP כבר לא מדגדגים או מרשימים אף אחד, ככה עלול לבוא יום ובו לאנשים כבר יימאס לשמוע את המילה “אנטישמיות” ולקחת אותה ברצינות ובחומרה הראויה. ואז, כשתופיע אנטישמיות אמיתית, או מנהיג/ה בעל/ת השפעה עם נטיות אנטישמיות של ממש – לאף אחד כבר לא יהיה כוח להקשיב או לקחת את האיום בצורה הראויה. לכן אני בעד “לשמור את קלף האנטישמיות” למקרים בהם תופיע אנטישמיות של ממש. ובינינו, לא חסרים דברים גרועים אחרים להאשים בהם את קורבין.
קשה לטעון שקורבין לא אנטישמי // יניב זיידנר
לאחרונה יצא לי לדבר עם לא מעט אנשים – ישראלים לונדונים – על השאלה אם קורבין אנטישמי. מה שלמדתי מהשיחות השונות אפשר לחלק לשלוש דעות שונות: יש כאלה שכל עוד קורבין לא יגיד בצורה חד-משמעית “אני אנטישמי וצריך ל…. את כל היהודים” לא יגדירו אותו כאנטישמי. יש כאלה שמקבלים את ההגדרה של IHRA לאנטישמיות ולכן רואים את קורבין כאנטישמי. ויש כאלה שלא אכפת להם אם הוא אנטישמי או לא ופשוט חושבים שהוא יהיה רע לבריטניה.
אני אישית חושב שההגדרה של IHRA מספקת גבול ברור על מנת לדעת איפה מדובר בביקורת לגיטימית ואיפה מדובר על משהו אחר. קורבין לדעתי אנטישמי וקשה לטעון שלא לפי ההגדרה של IHRA. אבל זה חלק מתפישת העולם שלו – תפישה שהובילה ועדיין מובילה למיליוני הרוגים.
כמו כן, לא מצאתי בהגדרה שום פגיעה ביכולת לבקר את הממשל בישראל. ממשלת ישראל לא מתנהגת כמו הממשלה הנאצית ולטעון אחרת זה פשוט לא נכון עובדתית. אם נהיה כנים לרגע, אנחנו לא גרים בישראל , זה סוג של ביקורת כשלעצמה האם אנחנו אנטישמים?
יש אנטישמיות קלה בבריטניה. בעבר אנשים לא הרגישו בנוח לשתף את הסביבה באנטישמיות שלהם ועכשיו הם מרגישים יותר חופשי לעשות זאת. אישית אני מעדיף שיהיה חופש לדבר וככה יתאפשר לצדדים להשמיע ולהישמע ויהיה קל יותר לטפל בבעיה, לעומת מפגשים של קבוצות גזעניות במחשכים ואז לא ניתנת הזדמנות להגיב לדעות שלהם עם עובדות ורעיונות אחרים.
לסיכום, אני סומך על העם הבריטי שיקבל החלטה חכמה ולא החלטה פופוליסטית, גם אם כרגע החלופה לא נהדרת. אבל זה סיפור לנושא אחר…
