את רבי הרשל גלוק אני פוגשת באחד משלושת הסניפים של Parkway Patisserie – רשת המאפיות שבבעלותו. המקום – עסק יהודי מסורתי שהקים אביו על מראהו האופייני-סטריאוטיפי ושלטי הכשרות שמתנוססים בו – משדר בעיקר פרובינציאליות קהילתית, מהסוג שאפשר למצוא בקלות בשכונות, כמו סטמפורד היל, הנדון או גולדרס גרין. הוא ודאי אינו מרמז על הפעילות הלא שגרתית של בעליו. גם מראהו של גלוק אינו מסגיר דבר: חנוט בחליפה כהה, כובע שחור, פאות מסולסלות וזקן לבן וארוך, הוא נראה כמו עוד יהודי אדוק מאחת השכונות החרדיות של לונדון.
אלא שהיהודי האדוק הזה מתחזק חשבון פייסבוק פעיל שבתמונת הפרופיל שלו נראית הוד מלכותה, המלכה אליזבת, מעניקה לו את עיטור האבירות, OBE, על פעילותו לקירוב לבבות ותיווך בין יהודים ומוסלמים בממלכה. במסגרת פעילות זו, הוא ייסד את הפורום המוסלמי-יהודי להפחתת מתחים בין הדתות, שימש כסגן יור הפורום היהודי-ערבי ועשה לו חברים בקרב אנשי דת מוסלמים בלונדון, תוך שהוא מקרב בין שתי הקהילות.
גלוק גם זכה לערך מכובד בוויקיפדיה, בו מתועדת פעילותו הציבורית לאורך השנים, בין היתר בארגון נקסט סנצ’ורי פאונדיישן שדרכו היה מעורב בסכסוכים בקשמיר, יוגוסלביה לשעבר, מצרים ועוד. בהקשר הישראלי הוא הוזכר בפרסומים של וויקיליקס, כמי שקיבל מנדט מהמדינה לפעול מול האיראנים לשחרורו של גלעד שליט. ועל אף שהוא מביע את הזעם המתבקש על הפרסומים – זה נעשה על אפי ועל חמתי, והכניס אותי ואת אנשי הקשר שלי באיראן לסכנה. בלתי נסלח – מבין השורות ניתן להבין כי זה רק קצה הקרחון.
לאט לאט יורד האסימון. האיש, באופן מפתיע או לא, עושה עבור ישראל ומדינות נוספות את עבודת התיווך ויישוב הקונפליקטים שפוליטיקאים ועיתונאים כל כך אוהבים לכנות בעמימות ערוצים חשאיים ולא רשמיים.
קשרים עם משרד ראש הממשלה
הוא בן 54, נולד בווסטמינסטר ועבר בילדותו לסטמפורד היל. ב-1973, בהיותו בן 15, נשלח ללמוד בישיבה בצרפת. את עשר השנים שלאחר מכן העביר לסירוגין בצרפת ובארצות הברית, אז התחיל לטוות את קשריו הענפים. בהמשך, במצוות הרבי מליובאוויטש, הוא טיפח קהילות יהודיות שאיבדו כיוון, לדבריו, למשל בגרמניה ובברית המועצות. היה זמן שהיהודים חששו לפתח חיי קהילה תוססים, חשו שהם על מזוודות, הוא מסביר, הם איבדו את היהדות ואת השורשים.
הקשר עם ישראל נוצר דרך אביו. אבא נולד בווינה, אוסטריה, והיגר לבריטניה בשנת 1939 כשהיה בן 15, מספר גלוק, בגיל 18 גויס לצבא הבריטי ושירת באיטליה במסגרת הבריגדה היהודית. מאוחר יותר התגייס לצהל. ב-1948, בזמן מלחמת השחרור, שהה בארצות הברית ועל אף האמברגו, הצליח להבריח משם נשק לישראל. אבי גם לחם לצד אריאל שרון בקרב לטרון. בשנת 1950 הוא חזר לאנגליה.
קשר אחר שלו עם הארץ מתקיים עם בתו הבכורה (מתוך שמונה אחים). היא עורכת דין (30) המתגוררת בישראל עם בעלה ועובדת עבור הרצוג פוקס נאמן. אבל בין אביו לבין בתו, את הפנייה הרשמית הראשונה מישראל קיבל גלוק בשנות ה-90′ מגורם שעבד באותה תקופה במשרד ראש הממשלה, ומאז עשה בעצמו קפיצת ראש לפוליטיקה. את שמו של האיש הוא מעדיף לא לחשוף.
איך הגיעו דווקא אליך ואיזה סיוע ביקשו?
בשלב הזה כבר היו לי קשרים ענפים גם בארצות ערב, בסעודיה, קטאר, מצרים, איראן ועוד. הייתי ביחסים טובים עם דיפלומטים ובעלי השפעה וישראל רצתה לנצל את הקשרים שלי כדי לייצר יחסים, ערוצי תקשורת לא רשמיים עם אנשים במדינות האלה. ישראל תמיד שואפת לשפר יחסים ולחיות בהרמוניה עם השכנים.
שמך הוזכר בהקשר של שליט. מה עם רון ארד?
שמו עלה כמה פעמים. גם בשנים האחרונות העבירו גורמים איראניים מהדרגים הגבוהים ביותר מסרים שיש מה לדבר על רון ארד, כלומר, יש תקווה.
זה לא נראה ככה מישראל…
אני עובד על פי הכלל שעד שרואים גופה – חזקה שהאדם חי. עם רון ארד זה קשה, זה שיגעון של אגו. אין לזה שום היגיון.
אתה נתקל בחשדנות מצד מדינות ערביות בשל יהדותך?
תמיד חושבים שיש לי קשר חזק יותר לישראל, אף על פי שאני אנגלי, ומניחים שאני לא כל כך אובייקטיבי. לפעמים אני גם נתקל באנטישמיות, בוודאי. יחד עם זה, יודעים גם שיש לי יחס חיובי לשלום ועל זה מכבדים אותי.
מה דעתך על מה שקורה בישראל בימים אלו, תוצאות הבחירות, המאבק לשינוי הסטטוס קוו?
אני 100 אחוז אזרח אנגלי ולא ישראלי, אני לא מצביע בבחירות בישראל ולא מתערב בפוליטיקה הפנימית שלה. אין לי דעה.
יצא לך להיות בתווך, בין פוליטיקאים בריטיים וישראליים?
יש לי יחסים מאוד טובים עם האנגלים, עם חברי פרלמנט ועם כל המי ומי. אני יכול להרים טלפון למקומות מאוד רגישים. לפעמים שואלים אותי שאלות שקשורות לישראל, ליחסים עם הפלסטינים, ואני שמח לנצל את קשריי ולהסביר איך ישראל מנסה להתקדם, איך היא כן עושה מאמצים.
למה אתה עושה את זה בעצם?
מי שעושה את מה שאני עושה הם אנשים מאוד מקושרים שרוצים לחבר, לפשר ולשרת. אליי פשוט פנו בעבר ואמרו לי: ‘שמענו שיש לך כישרון, בוא תעזור ליישב סכסוכים, לגשר’. אז באתי. המוטיבציה במקרה הזה היא אהבת ישראל. אני יהודי שרוצה לעזור.
