תושבי לונדון מתוסכלים בעת האחרונה לנוכח מחירי הדיור המאמירים והתופעה המדאיגה שלפיה כ-70% מהבתים החדשים נרכשים על ידי זרים בעלי אמצעים, במחירים שהמקומיים אינם יכולים להרשות לעצמם. באופן טבעי, הלונדונים מצפים שראש העיר שלהם יהיה מוטרד מכך. אולם, בינתיים נדמה שבוריס ג’ונסון דווקא עסוק בהגנה על המשקיעים הזרים, שרבים מהם משאירים את הבתים היקרים שרכשו ריקים ואינם טורחים אפילו להשכיר אותם. בעיה גדולה נוספת שמכבידה על השוק היא הקבלנים שמגבילים בכוונה את מלאי הבתים במטרה להגדיל את רווחיהם.
ראש העיר נשאל על תופעה זו בוועידה השנתית של אנשי המקצוע בתחום הנדלן המתקיימת בקאן שבצרפת (MIPIM). ג’ונסון השיב בפשטות: קוראים לזה קפיטליזם. כך השיטה עובדת. כיצד מתיישבת אמירה זו עם התחייבותו של ג’ונסון להרחיב במידה משמעותית את הבנייה בלונדון? התשובה היא, שהיא לא.
דירות לעשירים בלבד
נכון לעכשיו, נבנים בלונדון בין 20,000 ל-25,000 בתים חדשים מדי שנה. ראש העיר לא יעמוד ביעד שהציב – 42,000 בתים בשנה לפחות – משום שהקבלנים מקפידים לבנות בקמצנות כדי להבטיח שמתח הרווחים שלהם יישאר גבוה. התופעה הזו דומה למה שמתרחש בתחום הנדלן בישראל, ובשני המקרים לא נראה פיתרון באופק. הקבלנים מחזיקים באדמה ובהיתרי בנייה, אך אין דרך לגרום להם לבנות יותר בתים ממה שמייעצים להם הכלכלנים האמונים על מקסום הרווחים שלהם.
החדשות הטובות הן, שכ-20,000 דירות חדשות מתוכננות להיבנות בשנים הקרובות לאורך הגדה הדרומית של התמזה, בין תחנת הכוח באטרסי לבין השגרירות האמריקאית החדשה בווקסהול. החדשות הרעות הן, שמחירי הדירות יעמדו על משהו בין 11,000 ל-14,000 לישט למטר רבוע סכומים שרק הלונדונים העשירים ביותר יוכלו להרשות לעצמם.
חבר אסיפת העיר דארן ג’ונסון ביקר בחריפות את בוריס ג’ונסון על שבחר להשתתף בוועידת MIPIM בראש משלחת שהגיעה לחזר אחרי משקיעים זרים ולשווק להם את לונדון. נסיעה זו באה אחרי ביקור דומה בסין בשנה שעברה, שבמהלכו חילק ראש העיר חוברת שבה נכתב: ללונדון יתרונות בשימור העושר, והיא מבטיחה רווחי הון חסרי תקדים לטווח הארוך בשילוב עם תשואה גבוהה בשוק השכירות. המסר שמעביר ג’ונסון ברור: לונדון פתוחה לעסקים. יש כאן הזדמנויות עסקיות בקנה מידה עצום, ואנחנו מבטיחים תשואות עקביות גבוהות על השקעה בנדלן.
דארן ג’ונסון אמר בתגובה: מסעותיו של ראש העיר אינם מספקים דיור בר-השגה לתושבים. במקום זאת, הוא משווק את השכונות המתחדשות למשקיעים עשירים, בהבטחה שהמחירים יעלו והם יגזרו קופון נאה. הוא להוט מדי לסיים את הפרויקטים עם מעט מאוד בתים במחירים סבירים. הבעיה היא, שמשקיעים זרים לא יפתרו את בעיות הדיור שלנו.
במקביל, הזהיר נגיד הבנק המרכזי של אנגליה, מארק קרני, שלבנק אין אפשרות למנוע מזרים עשירים לקנות בתים יקרים ולגרום לעליית מחירים כללית בשוק הנדלן. לדברי קרני, לבנק חסרים כלים שיכולים להשפיע באופן ישיר על קניית נדלן בכסף מזומן, משום שהאמצעים העומדים לרשותו משפיעים רק על שוק המשכנתאות.
עיר של גורדי שחקים?
בינתיים נאלץ ראש העיר להודות שפיתרון למשבר בשוק הדיור בלונדון יהיה בעוד 20 שנה, ולא עשר שנים כפי שהוערך בתחילה. התחזית הקודרת הזו נמסרה בחודש מרץ האחרון לוועדת התכנון של אסיפת העיר, יחד עם העובדה שיעדי הדיור שנקבעו בתכנית הבנייה לא יספיקו כדי לספק את הצרכים האמיתיים של לונדון.
נראה שישנה הסכמה רחבה על כך שלא יהיה מנוס מהפיכתה של לונדון לצפופה יותר. האם אפשר להגיע לכך בלי להפוך אותה לעיר של גורדי שחקים? יור ועדת התכנון של לונדון, ניקי גברון, אמר: לונדון היא עיר בעלת צפיפות בנייה נמוכה באופן יחסי, והיא תצטרך להפוך צפופה יותר כדי שתוכל לשכן את האוכלוסייה הגדלה בקצב מהיר. ניאלץ למצוא דרך לעשות זאת בלי להקריב את אופיים של רחובות העיר, ותוך הבטחה שנקבל בתים חדשים באיכות גבוהה, בשכונות מעורבות שיש בהן התשתיות והשירותים הנחוצים כדי שיהיו מקומות שנעים ונוח לחיות בהם.
האם יש סיכוי שמחירי הבתים בלונדון יחזרו לשפיות? בעבר חשבתי שההתייצבות חייבת להגיע במוקדם או במאוחר. כעת איני סבורה כך עוד. מה שגרם לשינוי בעמדתי היה הזרם המתגבר של משקיעים מהמזרח הרחוק שנכנסים לשוק. אם אלה ימשיכו לקנות נדלן במחירים המנופחים שנדרשים עתה עבור בתים בעיר, איני רואה סוף לבועת הנדלן הנוכחית.
* מירה בר-הלל כותבת גם לאיבנינג סטנדרט בענייני נדלן:
