מאחר ואולם זה נהוג להזמין זמן רב מראש, הוא שיריין את יום א’ 25.4.04 בערב ושם על השולחן מקדמה בסך 15 אלף לישט. מהצד השני של האוקיינוס החליטה ממשלת ישראל בחודש פברואר השנה, לדחות ביממה את חג העצמאות מהסיבה הפשוטה (שמשום מה היוותה סוד כמוס עד אז) שמספר רב של משפחות שכולות לא יוכלו להגיע לטקס המרכזי של יום הזיכרון בירושלים, שנפל השנה על מוצש. כלומר, הערב האמור ב’רויאל אלברט הול’ – לא עוד ערב יום העצמאות, אלא ערב יום הזיכרון.
ערב יום הזיכרון בלונדון מצויין בכל שנה בטקס מרגש במיוחד, שעורכות הניספחות הצבאית והשגרירות באולם ביהס ‘ג’יי.אף.אס’ למאות ישראלים, ובעברית. אחרי מספר רב של שיכנועים נאותה השגרירות לשלב השנה גם את הקהילה היהודית בטקס, ולהעתיקו באופן חד-פעמי לאותו אולם מדובר. אלא מאי?
35 ראשי הארגונים המרכזיים בקהילה שגם אחראיים על סיבסודו של האירוע – התקבצו לישיבת חירום, והחליטו כי הקהילה היהודית סובלת דיה וכי מגיע לחבריה לשמוח לפחות יום אחד בשנה. כלומר, יום הזיכרון – אאוט.
אם הגיעה לאוזניכם נימה של ציניות בדברי אלה הרי שחשוב לציין כי הם נכתבים בכאב. ראשי הקהילה היהודית, בהחלטתם לשוב ולחגוג את יום העצמאות כדרכם משנים עברו, פספסו הזדמנות נדירה להפגין רגשי הזדהות עם העם בישראל, עם משפחות החללים ונפגעי פעולות האיבה המקריבים את חייהם יום יום ושעה שעה, רק משום שהם אלה הנמצאים שם ולא כאן. שבדמם מגינים על המולדת של כל יהודי העולם.
ואפילו לא ציינתי את סכום העתק שירד לטמיון ושניתן היה לעשות בו שימוש חשוב יותר.
