ניסיתי לענות על שאלה זו שוב, אבל במקום לונדון אמרתי בקול רם: תל-אביב. לתדהמתי צצה במוחי תמונה בהירה ומעורפלת כמעה של דירתי לשעבר בצפון העיר, בה גרתי לפני שעקרתי ללונדון. אני לא פסיכולוגית, אבל לא יכולתי להימנע מלשאול את עצמי: האם אני עדיין רואה בתל-אביב בית, ובלונדון מלון תיירים ארעי, למרות העובדה שמספר שנות חיי בלונדון כמעט וחופף למספר השנים שחייתי בישראל?
לגולדרס גרין קוראים הגטו משום שרבים מתושביה הם יהודים ובתוכם גם ישראלים. יש בלונדון גטאות רבים: וומבלי היא הגטו ההודי, קילבורן היא הגטו האירי, בריקסטון היא הגטו הג’מייקי, ואילו אילינג מהווה את הגטו הפולני. כארעיים בלונדון, מתקבצים הזרים באיזורים בהם הם יכולים להחיות בצוותא את עברם התרבותי – חברתי.
בדרך למשרד אני עוברת לפעמים בקרן רחובות צ’יצ’לי רואד וקריקלווד ברודווי. מוקדם בבוקר, אני רואה משני צידי הרחוב שורה ארוכה של בעלי מלאכה, רובם ממוצא מזרח אירופאי. כל אחד מחזיק לידו את ארגז כליו ומציג את תכולתו ברבים, כמו זונה החושפת ירכיה. עפ תכולת התיק וסוג הכלים, ניתן לוודא אם אותו אדם הוא זגג, מניח לבנים, נגר או צבעי. מדי פעם עוברת מכונית, נהגה מאט ומביט לצדדים. הוא עוצר לצד אחד מהם. מתנהל בינהם דיון קצר ואז, אם נגמר הדיון בהסכמה, קופץ בעל המלאכה למכונית. מראה מוכר גם מצמתים בישראל, שם תראו היום מלוכסני עיניים במקום בו עמדו קודם ערבים (פעם קראו להם סתם ערבים, לא פלסטינים). בערב יחזרו בעלי המלאכה לחדריהם הצרים והמלוכלכים. הם ישתו בירה זולה בפאב המקומי, ואת העודף יאגרו מתחת למזרון ומדי פעם ישלחו הביתה, לבני משפחתם במדינה ממנה באו.
לא מזמן נפגשתי בקבוצת קרואטים עליזה בסופר של ‘אסדה’ בשעות הקטנות של הבוקר. זו הייתה השעה בה יכולתי לדשדש מבלי מפריע ודוחק במסדרונות האוכל, לבדוק את המחירים בהשוואה לסופרמרקטים אחרים, ולעמוד על טיבו של מאכל שנמצא במבצע מיוחד. הקרואטים עשו את אותו הדבר. מאחר ולא היו כמעט אנגלים באיזור, התפתחה ביננו אחוות מיעוטים. אחרי שהשוונו את הטעמים השונים לטעמים שהבאנו מהבית, סיפר לי אחד מהם כי בעשר שנות מגוריו בלונדון – אליה הגיע מיד אחרי שפשט את מדיו ולפני שעוד ניגאל מיסורי המלחמה – הוא חסך כסף בו הצליח לבנות בין ביקור לביקור, וילה מפוארת בת שמונה חדרים בפרברי זגרב. כן, אחרי שיספיק לרהט אותה, הוא אמר, יחזור לשם ויחפש לעצמו גם כלה. גם אם תשאלו ישראלים בלונדון אם הם שמרו לעצמם דירה בישראל לפני שבאו, או אם הצליחו לחסוך ולרכוש שם בית אליו יחזרו ביום מן הימים – תיענו בעיקר בחיוב. לונדון של ימי חלדנו תיזכר כמלון לתייר מזדמן.
