אנחנו הישראלים, בין אם בארץ או בחול, חייבים להפנים ששליטי איראן מתכוונים ברצינות כשהם מצהירים שצריך לחסל את מדינת היהודים. מעשיהם התוקפניים כלפינו לא נספרים מרוב, לכן עלינו להיערך לאפשרות של מלחמה.
המהפכה האסלאמית, שהאייאטולה חומני הצית באיראן לפני כמעט שלושים שנה איננה מאבדת תנופה, להפך היא צוברת עוד ועוד השפעה וכוח. איראן עומדת לכבוש מעמד של מעצמה אזורית ועושה כל מה שביכולתה כדי לפתח נשק גרעיני, דבר המעורר דאגה רבה הן בקרב מדינות ערב – המודאגות גם משאיפותיה המשיחיות לאחד את האיסלאם תחת דגל השיעה והן בקרב המערב, שאחרי ה-11 בספטמבר, המלחמות באפגניסטן ובעיראק, ופיגועי הטרור בספרד ובלונדון, מתחיל להתייחס ברצינות להצהרות בן-לאדן ודומיו.
במקביל, נשיא איראן, אחמיניג’אד מרבה לאיים על ישראל ולהשמיץ אותה. הוא תומך בתנועת החמאס הפלסטינית, הקיצונית וסרבנית השלום, ואף העביר לה כספים. הוא מחמש, מאמן ומממן את התנועה השיעית הלבנונית, החיזבאללה, ומאיץ בה להתגרות בישראל. לאחרונה אף כינס וועידה בינלאומית להכחשת השואה (מה זה עניינו?). כל מעשיו אלה גלויים וידועים, והתקשורת העולמית מרבה לדווח עליהם והוא אף דואג לספק לה חומר חדשים לבקרים. אף לרגע הוא אינו נותן לשכוח שאין אויב מר ממנו לישראל.
למה הוא צריך את כל החשיפה התקשורתית הזו? הרי מי שמתכוון להתנפל על שכנו לא מכריז על כך ערב ובוקר וצהרים, שמא יקדים זה להכותו. למה בחר בישראל הקטנטנה לשפוך עליה את חמתו? מעשים אלה אינם סתם שנאה של מטורף, הם מחושבים ומכולכלים היטב. הם טקטיקה. הם אמצעי להשיג מטרה שהיא לגייס את דעת הקהל במערב ובעולם הערבי לטובתו ונגד ממשלותיהם עד כדי שיתוקן, עד כדי מניעת נקיטת צעדים יעילים נגד תכניות הגרעין של ארצו.
להשגת מטרתו הוא מניח ששנאת היהודים טבועה מספיק עמוק במערב כדי שהמוניו ישתכנעו שישראל היא זו שמאיימת על שלום העולם ולא תכניות הגרעין של איראן, ושכל התערבות מצד ממשלותיהם תהייה בהשפעת הממון היהודי ולא כדי להגן על האינטרסים האמיתיים של המערב.
הוא סומך על כך שהרחוב הערבי, המגויס כולו לטובת הפלסטינים וסולד מיהודים, יראה בו את גיבור האיסלאם, את סלח א-דין החדש שיידע, בניגוד לממשלות הערביות הנכנעות ללחץ האמריקאי, לשחרר את פלסטין הכבושה.
והוא סומך על כך שיצליח לשכנע את העולם שאיראן תפטור אותו מנזקם של היהודים ושפצצת האטום שלה לא מאימת עליו אלא רק על היהודים.
על כל זה בונה נשיא איראן כדי להסיר את ההתנגדות לתכניות הפיתוח הגרעיניות של מדינתו, ולא מן הנמנע שיצליח בכך. כבר רבים הקולות, מג’יימס בייקר עד עמרו מוסא, הטוענות שהבעיה הפלסטינית היא הלב, הסיבה המרכזית לאי היציבות באזור, כלומר – היהודים הם האשמים. וכמובן שכל מכחישי השואה למיניהם כבר חשים הזדהות עמו.
אבל המדינות הערביות הסוניות יודעות שהסכסוך בינם לבין הפרסים והשיעים הוא היסטורי, הוא עתיק יומין, הוא כבר גרם לשפיכות דמים גדולה (מה שקורה בעיראק, בה ערבים סונים מפוצצים מסגדים על מתפללים ערבים שיעים, רק ממחיש את עוצמת האיבה) ושאסור, בתחליט האיסור, לתת לאיראן להשתלט על האזור כולו; הן יודעות היטב שאם המדינה היהודית היא עלבון לכל ערבי, איראן היא איום אסטרטגי.
אבל המערב יודע שיש לפרסים חשבון גם עמו (המדים, הפרסים והפרתים גלגולים קודמים של האיראנים לחמו ביוונים ואחר כך ברומים… מוסאדג’ נאלץ להתכופף מול האימפריאליזם המערבי), ושהמהפכה האסלאמית של חומייני לא פחות מפצצה גרעינית איראנית מסכנת אותו ובעיקר את זרימת הנפט הסדירה למאגריו.
אך למרות שיש למדינות ערב הסוניות ולמערב אינטרס משותף חזק מאד לעצור את צעדי אירן הן לא ממהרות לפעול. הן כנראה מקוות שמרוב לחץ איראני ישראל תאבד את עשתונותיה ותעשה את העבודה המלוכלכת, כלומר תתקוף את מתקני הגרעין של איראן כמו שעשתה בשעתו בעיראק; והפטפטת הישראלית המצויה מגבירה את ציפיותיהן.
יש לקוות שעל אף כל מעשיה ודיבוריה לא תפתח איראן במלחמה ישירה נגד ישראל, הן משום שהסיכון גדול מדי והן משום שיהיה חבל לה להרוג מוקדם מדי תרנגולת המטילה ביצי זהב תעמולתיות כה יקרות. היא מעדיפה בינתיים להקריב את לבנון, את סוריה ואת פלסטין כדי להחליש ולפורר את מדינת היהודים.
ישראל צריכה אולי להכריז שאין לה סכסוך עם איראן ושאין לה כל כוונה, לא בהווה ולא בעתיד, לתקוף אותה. זה עשוי להוציא הרבה אוויר מהמפרשיות האיראניות ולדחוף את המערב ואת הערבים לפעול ללא דיחוי.
וכאן המקום להתייחס למאמר של הסאנדיי טימס מ-6.1.07 על תכניות ישראליות לתקוף את מתקני הגרעין של איראן. אפשר לראות בזה ניסיון של מול אנגלי פטריוטי מאד ומקייוולי לא מעט לדחוף את איראן להקדים תרופה למכה, ממנה ייצאו ישראל וגם איראן הרוסות. כתוצאה מכך תורחק מהמערב סכנה גדולה: איבוד ההגמוניה במזרח התיכון לטובת איראן; ותחודש, אחרי מחיקת המדינה היהודית, הידידות הנפלאה שלו עם הערבים… ושלום על המערב כולו ועל אנגליה בפרט.
* הכותב הוא גימלאי תושב ישראל, לשעבר עובד משרד הבטחון.
