את ההצגה ראיתי בתחילת דצמבר בהופעה אינטימית מול קהל ישראלי צעיר באחד האולמות בהנדון. ההצגה נכתבה על ידי דראל בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר והביעה את תחושות הישראלים החיים מעבר לים. כל הכנסות ההצגה נתרמו ל ICF, קרן למען ילדי הדרום.
ההצגה מתרחשת בשדה תעופה, כאשר הדמות מפספסת את הטיסה מלונדון לתל־אביב ומחכה לטיסה הבאה. כישראלית ״טובה״ היא ישר מתחילה להתחבר עם שאר הישראלים בגייט ומשתפת בחששות, בחוויות ובגעגוע הביתה. הדמות שואלת את השאלה החשובה ביותר- איפה הבית שלנו? אם הלב שלנו בארץ אבל אנחנו כאן, בלונדון, לאן אנחנו שייכים? ככל שההצגה מתקדמת אנחנו כקהל, נחשפים לכל מה שאנחנו מרגישים אך לא מעזים לומר.
הביצוע של דראל היה קומי, מדויק לתחושה ונוגע ללב. ישר מרגע כניסתה החדה והמרוכזת ועד ליציאתה, לא היה רגע ריק.
הנוכחות שלה מילאה את החלל וניכר כי המחזה נכתב מדם ליבה, והצליחה בכל אספקט להעביר אותנו את המסע הרגשי מהצחוק ועד ההחמצה. המשחק הוורסטילי שנע בין צחוק לכאב, בשינויים חדים יצר אמת ואמפטיה מסוימת דרכה היא הצליחה לחוש את הקהל: היא גרמה לנו להתמסר אליה, לסיפור ולהזדהות עם חלקים ממנו וליצור נקודת מבט חדשה- ישנה עלינו, כקהילה, כישראלים, כיהודים – כאן בלונדון. דראל היא שחקנית תיאטרון ויוצרת מוכשרת שיש לה עתיד הן בישראל והן באנגליה.
בימים אלה ההצגה מוגשת למספר פסטיבלים ועתידה לרוץ ברחבי הארץ ובמסגרות תיאטרון עצמאיות במהלך החודשים הקרובים, כאשר חלק מהכנסות ההצגה יתרמו לארגונים שונים המשקמים את נפגעי המלחמה. אנחנו מקווים שתחזור לעוד סיבוב כאן.
