את איילת דייוויס, נהגת טיוב בקו הג’ובלי במשמרת בוקר, ראיינתי לפני כשלוש שנים לעלונדון. אז היא הייתה על הקו כשנה – היום נהגת משופשפת. דייוויס גרה עם בעלה סטיב, איש מחשבים, ושלושת ילדיהם באיזור בורמווד האיזור הפופולארי למגורים כיום בקרב הישראלים.
מה ההרגשה אחרי פיגועים קשים כאלה?
אנחנו ממשיכים הלאה. אני כישראלית – במיוחד אחת ששרתה בצהל, ושעוסקת בעבודה גברית ולוקחת אחריות מלאה על הנוסעים – לא פוחדת. ככלל, תמיד האמנתי בגורל, ואם זה יקרה זה יקרה. רק חס וחלילה, ושלא יבוא יום עם עוד פיגועים.
איך שאר מתנהגים נהגים אחרים?
יש נהגים שחוששים מהקהל שעולה על הרכבות. אנחנו מאד ערניים במיוחד במשמרות של שעות עומס. יש גם יותר תגבור של שוטרים בתחנות רכבת שעוצרים, מדי פעם, נוסעים ובודקים אותם. במשך כל היום מפטרלים שומרים בבגדים אזרחיים ברכבות ומחפשים חשודים. הכי חשובות הן המצלמות במעגל סגור – שבהם הושקע הרבה כסף, ועזרו בסופו של דבר לחוקרים להגיע למחבלים ולתפוס אותם.
האם חששתם שמשהו נורא כזה יקרה?
אני כל הזמן התרעתי במנהלה שלא יהיו כל כך שאננים ושזה יקרה גם בלונדון. שזה רק עניין של זמן והפיגועים יגיעו לכאן.
איך זה לעבוד עם נהגים שהם מוסלמים, אחרי שבשיחתנו האחרונה ציינת שיש אחווה גדולה ביינכם?
האחווה עדין קיימת ואנחנו משתדלים לעזור אחד לשני ולבטוח בהם. אומנם יש חשש גדול נגד המוסלמים, ויש גם הרבה האשמות מצד הנהגים בקווים השונים שאומרים שאי אפשר לבטוח בהם. אבל אנחנו חייבים להמשיך ולבטוח זה בזה, אחרת זה לא יעבוד וזה ייצור אווירה לא נעימה.
האם בעלך לא חושש מהעבודה שעד היום הייתה כה בטוחה?
מאמרים קשורים
כשהפיגוע הראשון אירע, הייתי תקועה ברכבת משום שכל הרשת קרסה ובעלי נכנס לפאניקה כי לא הצליח ליצור איתי קשר כל היום, עד שפינו את כל הנוסעים והנהגים. היינו חייבים להישאר במשרדים לתדרוך של המנהלה. חלף זמן עד שיכולנו ליצור קשר עם המשפחות. הדבר הראשון שבעלי אמר כשיצרנו קשר הגיע הזמן לחפש עבודה אחרת. אבל אני כישראלית לא פחדנית ורק מאמינה בגורל. המוטו שלי להמשיך הלאה ושום מחבל לא יעצור אותי.
איך אתם מבחינה של ביטוח חיים?
יש לנו פוליסת חיים גבוהה ואם קורה לנו משהו אנחנו מבוטחים פי ארבע מגובה המשכורת שלנו, ובלי מיסים. גם יש לנו משכורות מאוד גבוהות – כך שאין לי ממה לחשוש.
גדעון קסטרו, פרוד פלוס שלושה מקיבוץ אראל, נהג טיוב בקו המטרופוליטן. קסטרו נהג מזה 27 שנים.
היכן היית בזמן הפיגוע?
הייתי באותו תאריך בישראל, בעצם בנתניה – גם שם היה פיגוע. זה היה נס. ניצלתי פעמים ואני מתכוון לחיות.
איך היחסים עם המוסלמים בתחנה?
אין הרבה בעיות רק הקיצונים הם המסוכנים. האנשים שעובדים אתי תמיד היו בסדר.
איך מתמודדים ביומיום עם הנוסעים?
כל יום צריך לבדוק את התחנות. הרכבות נבדקות בקפדנות. את כל הכיסאות בודקים שוטרים בבגדים אזרחיים.קיים תמיד גם פחד. אותי, כישראלי, המצב לא מרתיע. אני גיבור ישראלי, עברתי הרבה וכל זה קטן עלי.
מה עם בטוח חיים?
יש לנו בטוח אישי מטעם העבודה שלא השתנה מאז הפיגועים.
האם חשבת שאי פעם שיהיו פיגועים ברכבת התחתית?
תמיד ידעתי שה יקרה. זה היה רק עניין של זמן. האדישות האנגלית משגעת אותי והאדישות לא תשתנה: הם נולדו ככה. תמיד בנסיעות הם מתחבאים מתחת לספרים ועיתונים ואין להם שום טביעת עין למה שקורה סביבם. אפאתיים לחלוטין. וזה, לצערי, המצב עד היום למרות הכול.
