במהלך חודש אוקטובר התפרסמו ידיעות בנוגע למעבר של ריצ’רד ברנסון, המייסד של קבוצת וירג’ין (Virgin), מאנגליה לאי נקר (Necker) הממוקם באיי הבתולה, אי שם בקריביים.
בריטניה, כמו מדינות רבות אחרות, ערכה בשנים האחרונות רפורמת מיסוי נרחבת, הן במסגרת הפקת הלקחים מהמשבר הפיננסי והן על מנת להתמודד עם חורים בחקיקה שאפשרו להתחמק, עד אז באופן חוקי, מתשלום מס. סר ברנסון עצמו מיהר להבהיר שמניעיו קשורים לסגנון חיים ולא לשיקולי מס. כך או כך, אין מי שחולק על כך שהמעבר יחסוך לברנסון, שהונו מוערך בכ-4.6 מיליארד דולר (כ-2.8 מיליארד לישט), כסף. הרבה מאוד כסף.
עזיבה של אייקון בריטי כמו ברנסון את הממלכה אינה דבר של מה בכך ונגזרת ממנה השאלה המתבקשת: לאן (תרתי משמע) מובילה רפורמת המס בבריטניה והאם, בשקלול כל הגורמים הרלוונטיים, היא מוצדקת?
המשבר הפיננסי של 2008/9 הוביל, בין השאר, להלאמתם של מספר בנקים ומוסדות פיננסיים חשובים. עשרות רבות של מיליארדים מכספי משלם המיסים הבריטי הושקעו בקבוצות הפיננסיות הללו, ולא יהיה זה מוגזם להעריך שללא כספי החילוץ הן היו פושטות את הרגל. נקל להבין שלאחר המשבר, עיקר (שלא לומר כל) חיצי האשמה הופנו לעבר המגזר הפיננסי והבנקאים בראשו. אחת התוצאות המיידיות והמתמשכות של המשבר הייתה שיעורי צמיחה נמוכים, שמהם גם בריטניה לא נמלטה. לאור זאת, ברור מדוע היה צורך ברפורמת מס. זו לא רק הייתה שאלה של הצדקה מוסרית (הבנקאים לקחו הבנקאים יתנו) אלא גם של מחסור אמיתי בהכנסות ממיסים וכן של חקיקה מקלה במיוחד שאפשרה לבעלי ההון ללכת עם (מגורים בבריטניה) ולהרגיש בלי (לשלם מיסים בבריטניה).
רפורמת המס בבריטניה הפכה על פניהם את היקף חבויות המס (מי משלם) ושיעורי המס (כמה משלם) – הן לחברות והן ליחידים, לרבות כאלה המוגדרים Non-Domicile (מי שחי בבריטניה, רשום כבעל אזרחות זרה ולא משלם מיסים על הכנסות בחול).
מה שמעניין במיוחד זה ההבדל בין הבריחה מבריטניה של יחידים לעומת ההגירה אליה של חברות. בנובמבר 2012, נדרשה גוגל על ידי הפרלמנט בבריטניה לענות על השאלה: איך זה שהיא מייצרת בממלכה הכנסות במיליארדי לישט אך כמעט ואינה משלמת מס חברות? התשובה לשאלה פשוטה מאוד: גוגל אינה חייבת במס על מכירות בבריטניה מפני שלהגדרתה, כל המכירות שלה באי מתבצעות מהמטה האירופי שלה בדבלין, אירלנד. למעשה, באופן רשמי אין כמעט אף עובד שמוכר שירותים של גוגל בבריטניה.
לכאורה, רפורמת המס הייתה אמורה להפוך לכישלון, בבחינת תפסת מרובה לא תפסת. אבל לא רק שהעלאת שיעורי המס ליחידים מבריחה את העשירים, אלא שלהפחתת מס החברות השפעה מוגבלת, מכיוון שחברות רבות, כמו גוגל, ממילא משלמות מס נמוך בהרבה מהמס המופחת.
כל זה רק לכאורה, כי בפועל הנתונים בהחלט מפתיעים לטובה. לא רק שהאיומים לפיהם בנקים ו/או בנקאים רבים יעזבו את הסיטי לא התממשו, אלא שלונדון כיום אינה מרכז פיננסי פחות חשוב משהייתה לפני המשבר ואולי אף יותר. שנית, אין הרבה ריצ’רד ברנסונים. לא רק מבחינת היקפי ההון, אלא גם מבחינת עקירת מקום המגורים בגין שיקולי מס. להיפך, משטר המיסוי הבריטי שתמיד הקל עם בעלי ההון ממשיך להיות כזה. שלישית, בריטניה עושה סימנים של התאוששות ושיפור, וקיימות הערכות שהכלכלה הבריטית תצמח ב-2% ב-2014. בהנחה שהתחזית תתגשם, קצב הצמיחה בשנה הבאה יהיה המהיר ביותר מאז 2007, לפני פרוץ המשבר.
משמעות המעבר של ברנסון לקריביים היא שהוא אומנם ייאלץ לוותר על אזרחותו הבריטית, אך בביתו החדש יהיה פטור לחלוטין מתשלום מס הכנסה ומס על רווחי הון. יחד עם זאת, הוא יוכל להמשיך ולשהות בבריטניה לא יותר מ-183 יום בשנה. אגב, אני בספק רב אם גם טרם העתקת מקום מגוריו שהה ברנסון יותר מ-183 יום בשנה ברחבי הממלכה.
* הכותב הינו רוח, כלכלן, יועץ פיננסי ומנהל ההשקעות הראשי של הקרן Guardian Opportunities Leveraged Fixed-Income Fund: ariel@guardianmanagers.co.uk
** האמור בסקירה זו אינו מהווה הצעה ו/או ייעוץ המתחשבים בנתונים ובצרכים מיוחדים של כל לקוח, לרכישה ו/או ביצוע השקעות, פעולות ו/או עסקאות כלשהן ואין בו משום המלצה ו/או חוות דעת ו/או תחליף לשיקול דעתך העצמאי.
