סערה משפטית. מלחמה הרסנית. עלייה חדה באנטישמיות. השנה האחרונה טלטלה קהילות יהודיות ברחבי העולם – ובשום מקום זה לא נראה באופן מוחשי כמו בבריטניה, פה עליה שקטה של ישראלים יוצרת השפעה רועשת
הקונסוליה הישראלית בלונדון דיווחה על לא פחות מ-24,000 בקשות קונסולריות בשנה האחרונה – מספר כה גבוה, שהוא הפך לנקודת שיח מרכזית בקרב מנהיגים יהודיים שתמיד רצו לדעת כמה ישראלים חיים בבריטניה, מקום בו מספר הקהילה היהודית המקומית מצטמצם. אם מניחים שרוב הבקשות הן של משפחות ולא של יחידים, ייתכן שהאוכלוסייה המקושרת לישראל בדרכונים פה, מונה כ-90,000 איש. למען הסר ספק, זה לא אומר ש-90,000 ישראלים מתגוררים בבריטניה באופן קבוע – אך כן מדובר ברמות חסרות תקדים של ניידות, ביקוש ומעורבות בתפוצות.
לשם השוואה, נתונים רשמיים ממפקד האוכלוסין הבריטי ומסקרים דמוגרפיים יהודיים שנערכו בשנת 2021 הצביעו על אוכלוסייה של כ-15,000–23,000 ילידי ישראל בבריטניה. אבל הגל החדש הזה – שמונע משילוב של פחד, תסכול ותכנון עתידי – מצביע על מגמה רחבה יותר: ישראל מייצאת לא רק אנשים, אלא גם רעיונות, פוליטיקה וציפיות.
שאלה: למה כל כך הרבה ישראלים מגיעים לבריטניה? תשובה: שתי מילים – דמוקרטיה וביטחון. משבר הרפורמה המשפטית בתחילת 2023 ערער את יסודות הדמוקרטיה הישראלית. הפגנות שבועיות מילאו את רחובות תל אביב. אנשי מילואים איימו להפסיק לשרת. יזמי הייטק העבירו כספים לחו”ל. סקר של ערוץ 13 העלה ש-28% מהישראלים שוקלים לעזוב את הארץ. רבים לא מימשו את הכוונה – אבל חלק כן. ואז הגיע ה-7 באוקטובר. הטבח של חמאס באזרחים ישראלים והמלחמה בעזה שחוללה אחריו, עוררו לא רק אבל לאומי, אלא תחושת חוסר יציבות קיומית עמוקה. בתי ספר נסגרו, מילואימניקים גויסו, ורקטות שוב נפלו. עבור משפחות מהמעמד הבינוני – במיוחד כאלה עם קשרים בינלאומיים – בריטניה הפכה לאופציה בטוחה ורגועה יותר. ישראלים שהגיעו לבריטניה, כמו אחרים, הרגישו כי אחרי האירועים, לא ניתן לשוב למצב הקודם בישראל. תחושת הכאוס הפוליטי והביטחוני שינתה את תפיסתם כלפי הארץ. המקרים הללו משקפים את המגמה הכללית בקרב ישראלים שהגיעו לבריטניה: ביטחון אישי וכלכלי, תסכול מהפוליטיקה החברתית בישראל, ושאיפה לספק עתיד יציב יותר עבור ילדיהם.
באנו רק עם המזוודות שלנו
מאז סוף 2023, בתי ספר יהודיים בבריטניה קיבלו בשקט מעל 100 ילדים ישראלים, בעיקר ממשפחות שברחו מדרום או מרכז הארץ. אלה אינם מהגרים כלכליים מסורתיים או שליחים לתקופה – רבים מהם פליטי מלחמה, שהגיעו עם טראומה, אנגלית מוגבלת והיכרות מועטה עם המערכת הבריטית. בתי ספר בבריטניה קיבלו תלמידים ישראלים שהתמודדו עם אתגרים שפתיים ורגשיים משמעותיים. לעיתים קרובות, הילדים הגיעו ללא ידע קודם באנגלית והביעו חשש בנוגע לביטחונם. הצוות החינוכי נדרש לבצע התאמות כדי להתמודד עם הצרכים האלה, כולל גיוס צוותים תומכים, טיפול רגשי וכוללנית בשגרת בית הספר, כולל התאמת תפריטים ואפשרויות ביטחון. ארגוני קהילה כמו UJIA, הסוכנות היהודית ו-PaJeS נרתמו לעזרה – במציאת מקומות בבתי ספר, בארגון שיעורים פרטיים ובהכוונה חברתית. דוח של LSJS (המכללה ללימודים יהודיים בלונדון) הצביע על פער קריטי: לרוב בתי הספר היהודיים בבריטניה אין תמיכה בשפה העברית, מה שמשאיר הורים ישראלים מתקשים לתקשר עם המורים.
כיום, יש לחץ גובר על מקצועיות בתהליך הקליטה: גיוס אנשי צוות דוברי עברית, הכשרת מורים להוראה מותאמת טראומה, ויצירת תכניות תרבות היברידיות למשפחות החדשות. רבים חשבו שהגל הנוכחי של הגעת ישראלים הוא זמני. אך נתונים חדשים מצביעים על מגמת התיישבות ארוכת טווח. העלייה בבקשות לחידוש דרכונים ולרישום לידות ונישואין מציינת את המעבר ממגמת ביקור לזמני להתיישבות קבועה.
יהודי בריטניה מגיבים לגל ההגירה בשילוב של סקרנות, הכרת תודה ודאגה שקטה. מנהיגי הקהילה היהודית רואים בהגעת הישראלים אתגר אך גם הזדמנות: מצד אחד, משפחות ישראליות מזריקות אנרגיה חדשה לבתי הכנסת, לתנועות הנוער ולאירגוני הקהילה, ובמקומות כמו הנדון, גולדרס גרין ואדג’וור שומעים מבטאים ישראליים בקידושים ובארוחות שבת, כאשר חלק מהבתי כנסת אף מתחילים להציע סידורים בעברית או תוכניות בסגנון ישראלי כדי להתאים לקהל החדש; מצד שני, לא תמיד מדובר בקליטה חלקה. הפער התרבותי בין היהודים הבריטים לישראלים בולט: היהודים הבריטים נוטים להיות יותר מסורתיים ומעורבים במוסדות הקהילה, בעוד הישראלים נוטים להיות פחות פורמליים ומחויבים לארגונים מסודרים.
הפגנו יחד – למען ישראל ולמען הדמוקרטיה
אחת התופעות המפתיעות בשנה האחרונה היא השותפות הפוליטית שנרקמה בין ישראלים בתפוצות ליהודי בריטניה. בתחילת 2023, בזמן משבר הרפורמה המשפטית בישראל, ישראלים בבריטניה ארגנו הפגנות שבועיות. הדגלים נשאו את הכיתוב “להציל את הדמוקרטיה הישראלית” – ולראשונה, יהודים בריטים רבים הצטרפו. ההיסוס המסורתי לבקר את מדיניות ישראל התחלף בדיונים פתוחים, עצומות ושיח בין-דורי. ואז הגיע ה-7 באוקטובר. ב-26 בנובמבר, יותר מ-60,000 איש צעדו בלונדון בתמיכה בישראל – ההפגנה הפרו-ישראלית הגדולה בתולדות בריטניה. ישראלים, בריטים, חילונים, דתיים, ימין, שמאל – הגבולות היטשטשו כשהקהילה התאחדה בסולידריות. התחושות בקרב הישראלים השתנו באופן משמעותי עם הזמן. רבים מהישראלים הרגישו כ”אורחים” בקהילה היהודית הבריטית, אך תחושת הסולידריות הגוברת לאחר המלחמה הפכה את הקשר למשפחתי הרבה יותר.
מבט לעתיד: תפוצה חדשה, היברידית
האירועים של 2023–2024 עיצבו מחדש את מפת החיים היהודיים בבריטניה. הקהילה היהודית הבריטית כבר איננה קהילה סגורה. היא הפכה שזורה בגורלה של הדמוקרטיה הישראלית, בביטחונה ובזהותה. וישראלים בבריטניה כבר אינם אורחים שקטים – הם תלמידים, הורים, אנשי מקצוע – ואקטיביסטים. ייתכן שמספר 24,000 הבקשות הקונסולריות ירד עם הזמן. אבל היחסים, הילדים בבתי הספר, משמרות הערב, ארוחות השבת, הוויכוחים, התחושה של גורל משותף – כל אלה יישארו. בעולם מקוטב, עם אנטישמיות גואה וישראל בצומת דרכים, המיזוג היהודי-ישראלי-בריטי הזה מציע משהו נדיר: תפוצה שלא מתרחקת – אלא מתקרבת. ואולי, מגדירה מחדש מה זה אומר להיות יהודי במאה ה-21.
