שני הגיבורים של עולם הכדורגל ‘שלי בסוף 2013 מגיעים משני קצוות הקשת. הצ’אנס היחיד שלהם להיפגש הוא במונדיאל הקרוב בברזיל, אם אנגליה תפגוש במקרה את פורטוגל. אבל פרט לזאת, הם נמצאים כרגע בעולמות מקבילים: אליל מול דחליל, נכס לעומת נאחס, Hero נגד Zero.
כריסטיאנו רונאלדו ירצה ש-2013 לא תיגמר לעולם, שהתקופה העוברת עליו עכשיו תונצח ותמשיך היכן שהיא החלה. ג’ו הארט ירצה לשכוח את הרבע האחרון של השנה הזו – למחוק אותה מהמפה, מהזיכרון, מלוח השנה… לפתוח דף חדש.
כריסטיאנו רונאלדו, החלוץ של נבחרת פורטוגל וריאל מדריד, נמצא כיום בשיאו. בגיל 28 לבלבה הפריחה הססגונית שלו והגיעה לפסגות. אפשר לקחת אותה ולהציבה על דוכן יוקרתי מיוחד גם בוומבלי וגם בגני קיו. לעומת זאת, ג’ו הארט, שוער נבחרת אנגליה ומנצ’סטר סיטי, נמצא כרגע בתהומות הנשייה. בשלהי 2013 הוא צנח ממרומי ההכרה והיכולת אל עמק הדשדוש והייאוש. הנפילה החופשית שלו אומנם לא הסתיימה עדיין בחבטת נוקאאוט, אבל הארט עסוק בנסיונות שיקום היכולת, המוראל והתדמית ובחיפוש אינטנסיבי אחרי האור שהוא הותיר מאחוריו בקצה המנהרה, או הקורה.
לא יכולים גם להיות ניגודים גדולים יותר באישיותם. רונאלדו הוא הפרחח המצוי, הבליין הסדרתי, הדוגמן מהז’ורנלים עם הג’ל בשיער, הקרמים ובגדי המלך הנוצצים, אך גם הזעפן הסדרתי, הפרימדונה המרירה, זו שתטען לקיפוח גם כאשר עולם ומלואו קמים ומצדיעים לכישוריה ולהישגיה. כריסטיאנו הוא גם סוג משוכלל של Enfant Terrible – הילד הבעייתי, הגאון-משוגעון, האובססיבי לתשומת לב ולהערצה עיוורת כלפיו, ומי שמשוכנע שהעולם כולו נגדו.
לכן רונאלדו הוא שחקן מושך. גם תשומת לב, גם סופרלטיבים, ולפרקים גם אש. אני לא נמנה אומנם על עדת המעריצים של נשיא פיפא, ספ בלאטר. אדרבא, לו יכולתי הייתי ממליץ אפילו למילון אוקספורד לאמץ מילה חדשה, בלאטריזם, כדי לבטא דרגה קיצונית של ריקבון, סיאוב, צדקנות והיתממות בראש הפירמידה של ממשלות וארגונים. אבל כאשר בלאטר עלה בחודש שעבר לבמה ובמסגרת ראיון טלוויזיוני משעשע הביע קורטוב של סלידה מהפוזה של רונאלדו, ואף עיכס על הבמה בחיקוי חביב של הפורטוגלי, לא יכולתי שלא לחייך וליהנות מהמקוריות והייחוד של המופע. הייתי במיעוט. מבול של מבקרים ומצקצקים בלשונם הגיב בחימה וזעם על הפגיעה בכבודו של רונאלדו. הם שכחו כנראה שכדורגל הוא בראש ובראשונה שואו-ביזנס, ושבהפקת הענק הזו גם פריקת עול ושבירת קוד היא בלתי מזיקה ואפילו מבורכת, כל עוד היא מבדרת וטעונה בהומור.
אבל רונאלדו, נפוח מחשיבות עצמית ולבטח נטול הומור עצמי, הגיב לביקורת בתיסכול ובמחווה קטן ומתריס במהלך משחק של ריאל מדריד, ואולי היום גם הוא מבין עד כמה זה היה מיותר. כי בינתיים, כאמור, הסתבר שהמקום היחיד שבו צריך כריסטיאנו להגיב הוא על המגרש. ושם הוא פשוט דהר בין הגבעולים, המריא לשחקים, השאיר עשן מאחוריו, ועולם שלם פעור פה, עצור נשימה, מצדיע ומריע.
רונאלדו שעט בשבועות האחרונים אלי תהילה. הוא מוביל את טבלת כובשי השערים בליגה הספרדית, בליגת האלופות, ובפלייאוף על ההעפלה למונדיאל 2014 כבש את כל ארבעת השערים בניצחון הכפול על שוודיה, 0-1 בליסבון, 2-3 בשטוקהולם. מזמן לא נראתה על הבמות הופעת יחיד כה כובשת ומשמעותית בעת ובעונה אחת.
מעשית, רונאלדו הוא כרגע יכול להיות שהדגש הוא על כרגע הכדורגלן הטוב בתבל. ליאו מסי, הנמסיס הנצחי שלו, פצוע ובירידה קלה בכושרו גם לפני ההשבתה, ורונאלדו המאושר משקיף עתה על כל הזירה ממרומים, מהאולימפוס אליו הוא משווע וחותר.
ג’ו הארט שוהה איפוא במקום הכי רחוק ממנו. עד לפני מספר חודשים היה השוער האנגלי בן ה-26 לא רק מספר 1 בבריטניה, אלא גם בין חמשת השוערים המצטיינים בעולם. אבל, כאמור, כגובה האיגרא רמא, כך מצולות הבירא עמיקתא. כירסום מסויים ביכולתו של הארט, יחד עם מה שנקרא בעגת הספורט כמה ימים שחורים, תרמו לאובדן מתגלגל של קרדיט מקצועי וציבורי. הקש ששבר את גב הגמל היה טעות קריטית של הארט בלונדון באוקטובר האחרון – בדקה ה-90 של מפגש הצמרת, סיטי נגד צ’לסי – שהובילה להפסד 2-1. בצומת הזה כבר נשלפו החרבות: הארט הודח מהרכב מנצ’סטר סיטי, ומיד לאחר מכן גם איבד את מקומו בין קורות נבחרת אנגליה.
אבל חרף התהום המפרידה ביניהם, הארט של שלהי השנה הוא דוגמה למופת ספורטיבי לא פחות מרונאלדו. השוער, שכבר הופיע במדי הסיטיזנס כמעט 250 פעמים ושמר על שער אנגליה 38 פעמים, לא מרים ידיים (ללא כפל משמעות). הוא קיבל את גזר הדין בהשלמה, הרכין ראש, לא נקלע לרחמים עצמיים ולא קיטר ויילל. אדרבא, הארט החליט פשוט להילחם על מקומו, לנסות לשחזר את כושרו, להשיב הארטרה ליושנה.
ענוותו, צניעותו ונחישותו כבר קטפו פירות ראשונים. אחרי שלא הורכב כלל במשחק הידידות של אנגליה נגד צ’ילה בוומבלי בנובמבר, הוא שב ללבוש את אפודת השוער הלאומי במפגש היוקרתי מול גרמניה. אנגליה אומנם הפסידה 1-0, אבל הארט היה מצוין והתחיל להזכיר את הפנתר שרק בפברואר האחרון עצר בווירטואוזיות פנדל וריבאונד של רונלדיניו בוומבלי, תרם לניצחון הבכורה של אנגליה על ברזיל זה 23 שנים, וזכה לסופרלטיבים השמורים לסופרמן.
במערכת שמי הכדורגל של תום 2013, גם הכוכב התחתון הוא כוכב עליון.
