שלום חבריי הלונדונים. כמה חבל שלא תהיו פה בבחירות הקרובות. בחירות כל כך חשובות, כל כך דרמטיות, כל כך מוצדקות, אולי מהמוצדקות בבחירות שאי פעם היו כאן. לא תופס? טוב, אני אנסה שוב: עוד כמה חודשים יהיו בישראל בחירות למען הדמוקרטיה ושלטון החוק, שזה דבר כל כך חשוב למנהיגינו ולעם היושב בציון! לא אוכל, אה?
טוב, אז אגיד את האמת, למרות שלא נעים להוציא את הכביסה המלוכלכלת לגולה (המונה את חבריי הישראלים לשעבר, ואלה שטרם החליטו): בקרוב יתחולל בישראל אחד הביזיונות הגדולים ביותר בתולדותיה. בעוד רגע קט ישליכו קברניטי המדינה, מנהיגיה הרופסים, כשני מיליארד שח בעבור… רגע, תנו לי להיזכר… כן, בעבור כלום! פלוץ בשני מיליארד שקלים. זה סדר העדיפויות בישראל. יכול להיות שאנחנו באמת לא יותר טובים מלוב או עיראק.
מלחמה ארוכה וקשה עברנו בקיץ האחרון, ואף אחד לא ביקש ללכת אל העם לבחירות. קיפאון מדיני עמוק מקיף אותנו, וגם זו לא הייתה הצדקה לרוץ אל הבוחר. אבל כששני אנשים עם אגו לא קטן רבים, וכשאחד מהם חושב רק, אבל רק על המשך שלטונו אז שילכו קיבינימאט אזרחי ישראל, לעזאזל התקציב ויאללה – בחירות דחוף.
דרוש יקום מקביל
קשה לתאר כמה עצוב מסביב. כמה הייאוש נהיה נחלת כולם. יוקר המחייה משתולל, קניית דירה הפכה לסרט של וולט דיסני, טיול לחול (עם אופציה ברורה לא לחזור) הפך חלום ורוד, והכול נהיה אלים ומגעיל. אפילו החמסין הגיע באמצע דצמבר, כדי שניזכר כמה באמת רע כאן.
ואתם, מה שלומכם? שמעתי שמוחמד נהיה השם הכי פופולרי בממלכה הבריטית. מזל טוב. אצלנו זה כבר קרה לפני שנה. האם גם אתם מחפשים יקום מקביל, כזה שמתנהל ללא מוסלמים קיצונים, יקום שישמח לקבל אתכם? כי אנחנו קצת מחפשים. מין ארץ עוץ שכזו, נקייה מרוצחים על רקע דתי, טהורה ממשוגעים על רקע עדתי, כזו שסתם מנסים לחיות בה. ברלין הייתה מין חלום כזה אצל חלק מהישראלים לאחרונה, אבל אז הם גילו שיש שם המון גרמנים וזה הוריד את החשק לרובם. ואצלכם? לא תודה, יש לנו כאן מספיק מוחמדים ועמיר בניונים, שרוצים באופן פיוטי לחסל אותם, לכאורה כמובן, בשם חופש הדיבור והאמנות. בקיצור, הכל די חרא חוץ מהעניין הבא.
סדנת רעלים אצל גברת חוקן
הטרנד תקף גם אותנו, ובשבוע שעבר נסענו לשלושה ימים לקיבוץ בצפון כדי לשתות רק מיצים, להפסיק לגמרי עם הקפה (אלא אם כן מדובר בחוקן. זה אמיתי לגמרי – הייתה אופציה לחוקן קפה. לא ניסיתי), והמון יוגה ושיחות עם הקיבה.
המדריכה המרכזית, גברת חוקן קראתי לה, טענה שאנחנו צריכים להיות בקשר טוב יותר עם הקיבה שלנו, שעובדת כל היום בשבילנו, כדי שהיא תחזיר לנו אהבה. ניסיתי לדבר עם הקיבה, אבל הגעתי למענה הקולי. היה מעולה, אגב. הורדתי שלושה קילו, שאותם העליתי חזרה תוך יומיים, אבל בכל זאת נוכחתי שאפשר להשיל שלושה קילו בשלושה ימים. נכון, דיכאון אטומי ורעב אין קץ, אבל אתה מרגיש בסוף איש מלא עמוד שדרה וכוח רצון. עד לחומוסייה הראשונה בדרך.
חברים, אם תוכלו, תקפצו לבחירות להצביע, כי כל קול חשוב. זה לא ממש נכון, אבל אנחנו רוצים נורא לחשוב שיש בזה משהו. חנוכה שמח אגב.
