במהלך חודש מאי, יעלה על טיסה נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס, לעבר הממלכה המאוחדת כדי להשתתף באירוע המתקיים במיוחד לכבודו. האירוע יתקיים במסגרת הגאלה השנתי של הפדרציה הציונית (17/5, במרכז לונדון), ובו תתקיים שיחה עם המדינאי בן ה?92 על חייו והישגיו. בנוסף, תציג הפדרציה את פעילויותיה בחודשים האחרונים בקרב הקהילייה הבינלאומית לטובת ישראל.
מטרת הערב היא להוקיר את שמעון פרס ואת פועלו למען ובשם העם היהודי, מספר פול צרני, יור הפדרציה הציונית. הוא אחד מהאישים הישראלים המוערכים והמזוהים ביותר עם ישראל ברחבי העולם, אדם שמאיר את ישראל באור נפלא וממשיך לייצג נאמנה את עמדתה בעולם. לכן הזמנו את מנהיגי הקהילה היהודית ושגרירי מדינות להאזין לו. שמעון פרס מייצג תקווה, אור ועתיד של שלום במזרח התיכון. אנחנו רוצים שכל בריטניה תדע שלכך כל היהודים בעולם שואפים.
הציונות עדיין חיה ובועטת
הציונות של היום כבר אינה הציונות שעליה גדל שמעון פרס, מסביר צרני, שנכנס לתפקידו ב?2012. הציונות עברה שינוי והתפתחה, אבל בהחלט חיה ובועטת בקרב תומכי ישראל. ציונות היא בסופו של דבר האמונה שלעם היהודי יש זכות להגדרה עצמית ולחיות בשלום עם שכניו. הציונות חיה כיום כפי שלא חיה מעולם.
צרני דוחה על הסף את הטענות על מותה של הציונות. לדידו היא עדיין כאן, במלוא עוזה, ופשוט שינתה קצת את מראה. בפדרציה הציונית יש לנו את הזכות לחזות בלידה של ציונות חדשה בקרב צעירים יהודים מחוץ לישראל, הוא אומר, ומסביר שלאירועים הקשים המתרחשים במזרח התיכון יש השפעה: אנחנו מחויבים להתאים את עצמנו למצב העניינים החדש, ושם אנחנו רואים את הציונות ממוקמת בשלמות ומוכנה להתאים את עצמה למציאות. נמשיך לפעול לקראת עתיד יציב יותר ולמען חופש, ליברליזם וזכויות אדם.
החודשים האחרונים, רוויי האנטישמיות באירופה ובממלכה, היו מורכבים גם עבור הפדרציה הציונית, ואתר האינטרנט שלהם הותקף על ידי האקרים ואף הופל מספר פעמים, אך הארגון רואה בכך מחמאה ועדות לפעילותו האפקטיבית במאבק נגד עמדות אנטי?ישראליות/יהודיות.
למרות זאת, מאמין צרני כי אסור שתיפול רוחנו. יהודי בריטניה נמצאים במקום הטוב ביותר באירופה מבחינת טיפול בשנאת זרים. למזלנו, אנחנו חיים בדמוקרטיה חזקה ששומרת בדבקות על שלטון החוק והמיעוטים בחברה, הוא מציין, ומצייר עתיד אופטימי לקהילה היהודית בבריטניה: על יהודי הקהילה להביט לעתיד משגשג מלא הצלחה והישגים בכל תחום. ליהודים בממלכה יש תמיכה נרחבת בממשלה, במדיה ובאקדמיה. עלינו לחוש ביטחון ולדעת שנהיה כאן לנצח.
האירועים הקרובים
הפדרציה הציונית, שנוסדה בשנת 1899, יוזמת לאורך השנה פעילויות רבות ומגוונות, במטרה לחזק את יהודי בריטניה בעמידתם למען ישראל, גם באווירה עוינת של אנטישמיות וחרמות. הארגון, שמייצג יותר מ?120 ארגונים ולמעלה מ?50,000 חברים, עושה זאת באמצעות כנסים, אירועים בקמפוסים לסטודנטים, הרצאות, פעילות פרלמנטרית וכאמור גם בערבי הוקרה לאישים יהודים.
בתקופה הקרובה, מתכננת הפדרציה אירועים שונים, כמו מסיבת יום העצמאות עם שרית חדד (23/4, בצפון לונדון), הקרנת סרט מיוחד לציון יום מותו של בנימין זאב הרצל (2/7, בצפון לונדון), אירוע טעימות יין ותמיכה ביצרני היין הישראליים (19/7, בפרימרוז היל). ובעתיד מתוכננים גם יום הדרכה בנושא ישראל (18/10) והרצאת בלפור השנתית (2/11). למידע נוסף ורכישת כרטיסים:
Tel: 020-8202 0202
____________________________________________________
שמו
הולך
לפניו
מדוע יחסה של התקשורת הבריטית אל פרס כה אוהד ומה אירע בביקוריו הקודמים בממלכה?
פרופיל / שאול צדקא
מדי שבוע, בגיליון השבת שלו, עורך הטיימס הלונדוני ראיון מרכזי עם אישיות כלשהי שאותה מגדיר העיתון כמשפיעה. המרואיינים מתבקשים לספר גם על העדפותיהם האישיות ולציין גם את מושא הערצתם. בגיליון שיצא בתחילת אפריל השנה נערך הראיון עם סבסטיאן באזין, מנהלה הכול יכול של אקור, רשת בתי המלון מהגדולות בעולם. באזין, איש עסקים צרפתי שאינו מוכר כיהודי או ככזה המעורב בענייני המזרח התיכון, נקב בשמו של שמעון פרס ואין בכך אלא כדי להמחיש בפעם המי יודע כמה עד כמה הולך שמו של שימון לפניו.
כבוד מלכים
על מנת להדגיש עד כמה מזוהה פרס עם ישראל בעיני המתבונן מבחוץ, יש רק לציין את העובדה שרוב הבריטים, אפילו אלה המתעניינים באזור, סבורים כי הוא עדיין נשיא המדינה. על ראובן ריבלין הם לא שמעו מעודם. באופן טבעי היה זה פרס שהתבקש להתלוות בחג הפסח לשגריר הבריטי מתיו גולד כדי לחנוך בתל אביב את תערוכת הסדרה משחקי הכס. הוא גם לא היסס להיענות לבקשתם של הצלמים לשבת על כס הברזל המקורי, מחווה ממנה נמנעה בשעתו המלכה אליזבת במהלך סיורה בסט הצילומים בצפון אירלנד.
המלכה עצמה אירחה את פרס ב?2008 בארמון בקינגהאם כדי להעניק לו תואר אבירות כבוד, וזה גמל לה במהלך שעה תמימה בהרצאה על 60 שנות קיומה של מדינת ישראל ולא חסך ממנה גם אירועים לא נעימים ביחסי שני העמים, כשסיפר לה על גזירות הספר הלבן, כאשר אביה חבש את הכתר. עבור המלכה היה זה אירוע יוצא דופן, משום שאך לעיתים רחוקות מתמזל לה לארח אדם היכול להסתכל עליה ממרום שנותיו ולא להפך. פרס ידע כמובן להדגיש את המורשת הבריטית שהותיר אחריו המנדט ב?30 שנותיו בארץ והעלה על נס את השיפור הדרמטי שהתפתח על הציר בין לונדון לירושלים. בפניה הוא גם הרבה לספר בשבחי המהפכה לשחרור האישה שחלה במאה ה?20. פרס יודע תמיד להתאים את פניני לשונו לבני שיחו. הייתי שליח מצווה של המדינה, הוא סיכם בפני כתבים שהמתינו לו מחוץ לארמון.
הבריטים דווקא אוהדים מפסידנים
מעניין גם שבתקופה בה הליכוד אוחז בשלטון, אפילו כשאריאל שרון היה ראש ממשלה, התייחסו אליו הבריטים כאל דמות מתונה ומרגיעה, מעין פניה האנושיות של ישראל, גם במהלך אירועי דמים בעזה או בלבנון. הסיבה לכך אינה בהכרח הסכמי אוסלו או פרס הנובל שקיבל, כמו השתקפות דמותו בכלי התקשורת של הממלכה. פרס תמיד הצטייר בעיניהם כקשיש החכם, או המבוגר האחראי, המסוגל להרגיע רוחות מלחמה באמצעות מתק שפתיים. הנטייה התמידית שלו לדבר על חשיבותה הבלתי מעורערת של הטכנולוגיה, הכמעט אובססיה שלו לפאר ולשבח את כושר ההמצאה הישראלי והקריאה שלו לשלב את ישראל החדשנית בתוך העולם הערבי – תמיד עשו להן כנפיים ברחבי תבל. הדיבור על מזרח תיכון חדש יפלו כמובן על אוזניים ישראליות אטומות בימים אלה, אבל עבור הבריטי הממוצע הוא עדיין רלוונטי.
פרס, כזכור, לא השכיל במהלך שבעה עשורים של קריירה פוליטית לסחוף את מפלגתו לניצחון בקלפי. דווקא עובדת היותו לוזר העניקה לו נקודות זכות בקרב הציבור הבריטי, שידוע כמי שמפתח אהדה למפסידנים. כאשר הגיע לפני שנתיים לגיל 90, הוא זכה לידיעה על כך בעיתונות הבריטית, שאינה נוהגת לעשות זאת אודות מנהיגים אחרים. זו גם לא הסתירה את העדפתה לראות אותו אוחז שוב בהגה השלטון אפילו בגילו הנוכחי. אולי בגלגול הבא?
הסכם לונדון
אולם במה עוד ייזכר פרס כשיגיע לביקור בבירה האנגלית? ייתכן שיהרהר באותה אפיזודה, שהתרחשה באפריל 1987, המוכרת כהסכם לונדון. הימים בישראל היו אז ימי אחדות לאומית, כשתיקו אלקטורלי בין הליכוד לבין מפלגת העבודה כפה על מנהיגי שתי המפלגות לחלוק את אותה מיטה בהסכם רוטציה. יצחק שמיר היה אז ראש הממשלה ושמעון פרס שר החוץ. בברכתו המסויגת של הראשון, נסע האחרון ללונדון ובביתו של הלורד משכון בשכונת סנט ג’ונס ווד הוא נפגש בחשאי עם המלך חוסיין. השניים סיכמו על עריכתה של ועידה בינלאומית בחסות האום לפיתרון הסכסוך באזור, שבמסגרתה תייצג ירדן את העניין הפלסטיני ללא השתתפותו של אשף. במילים אחרות, שני הצדדים החליטו על החייאת האופציה הירדנית, שעל פיה, המלך חוסיין יחזור לשלוט על הגדה המערבית במתכונת כזו או אחרת, תוך כדי תיקוני גבול שיותירו בידי ישראל שטחים מסוימים, אותם כבשה במלחמת ששת הימים. את ההסכם הם תיאמו גם עם מזכיר המדינה האמריקאי ג’ורג’ שולץ, לפיו הוא יוצג כיוזמה מדינית של וושינגטון.
אולם, עם שובו לארץ המתין לו שמיר, שהתנגד לרעיון מכל וכל. ניסיון הטרפוד של שמיר הצליח, והמלך חוסיין החליט למשוך את ידיו מהעסקה אחת ולתמיד, וכך נגוז סופית חלום חידוש הריבונות הירדנית על הגדה המערבית. בדצמבר באותה שנה פרצה האינתיפאדה הראשונה. כמה שנים לאחר מכן, כשהתמנה רבין לראשות הממשלה, הוא החליט להכיר באשף וחתם על הסכם אוסלו יחד עם פרס. ירדן הייתה לחלוטין מחוץ לתמונה ויאסר ערפאת היה אחד משלושת השושבינים הראשיים של ההסכם שאמנם לא הביא שלום, אבל זיכה אותם בפרס נובל לשלום.
ובכן, מה שעשוי היה להיות הסדר ישראלי?ירדני, התגלגל לאפשרות של הסכם ישראלי?ירדני?פלסטיני ולבסוף הפך להסכם ישראלי?פלסטיני בלבד, שגם הוא לא החזיר מעמד שנים רבות. שמיר לא הביע מעודו חרטה. חסידיו יאמרו אפילו בדיעבד כי מדובר היה בטעות, משום שהיום ישראל עדיין שולטת בשטחים. ומה אומר פרס היום? הרי הוא יכול היה לפרוש מממשלת האחדות ולהביא לבחירות חדשות, שבמרכזן הייתה עומדת פסגת לונדון. האם הוא מתחרט שלא שבר את הכלים ואולי היה משנה מן היסוד את פני המזרח התיכון? תשובות לכך אולי תקבלו באירוע של הפדרציה הציונית עמו.
*בשיתוף עם הפדרציה הציונית
