במהלך נאומו בכנסת, גילה ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון כי סבי סבו היה יהודי. הוא גם נקב בשמו: אמיל לויטה. טיפוס על אילן היוחסין של קמרון מגלה, כי לויטה היגר מגרמניה לפני 150 שנה, קיבל אזרחות בריטית ב-1871, היה מנהלו של בנק, נהג לצוד, החזיק חוות פסיונים בוויילס ושיגר את ארבעת בניו לאיטון, בית הספר שבו למד קמרון עצמו. אשתו, סטפי קופר, הייתה יהודיה מדנמרק ובעלת דם כחול. קרבתה למשפחת המלוכה הבריטית מעניקה באופן אירוני לקמרון קשר משפחתי אל המלך ג’ורג’ השלישי. ארתור, בנם הבכור של לויטה וקופר היה ברוקר בסיטי והסדיר הלוואות מהרוטשילדים כדי לסייע ליפן לממן את מלחמתה נגד רוסיה בתחילת המאה הקודמת. בחברת הברוקרים שהקים, פנמור גורדון, עבד לימים גם אביו של קמרון, איאן. בן אחר, ססיל, היה קצין בכיר בצבא הבריטי, השתתף במלחמת הבורים, נקרא לשרת במילואים במלחמת העולם הראשונה, הקים בית חולים בשכונת אילפורד ועלה לגדולה בסולם המינהל הציבורי.
סקופ? היה זה הרב יעקב וייס מהמרכז ללימודים יהודיים באוניברסיטת מנצ’סטר שהתחקה בשעתו אחר שורשיו היהודים של ראש הממשלה. גילוי זה הוביל למפגש דיסקרטי בין קמרון לבין חנוך ארהנטרו, לשעבר ראש בית הדין הרבני בלונדון. מפגש זה תואר על ידי קמרון כחוויה מכוננת, אך הוא התקיים רחוק מאור הזרקורים.
גילוי דרמטי אף יותר מחזיר את קמרון 500 שנה לאחור. גם אותו הוא הזכיר בקצרה בכנסת. מדובר באליהו לויטה משורר, סופר, מתרגם, סטיריקן, מורה לעברית, לשונאי וקבליסט. הוא נולד ב-1469 בדרום גרמניה, הצעיר ביותר במשפחה בת שמונה בנים. שמו המלא היה אליהו בן אשר הלוי אשכנזי, צאצא לשבט לוי. לאחר גירוש היהודים מהאזור, הוא עבר לצפון איטליה והתיישב בעיר פדובה ב-1509, שבה כתב את מה שיכול להיחשב כנובלה הראשונה בשפת היידיש. העלילה עסקה בבגידה רומנטית המתרחשת בחצר מלוכה אי שם באירופה. עשר שנים לאחר מכן הוא עבר לוונציה, שם כתב שני פיליטונים לרגל חג הפורים. באותה שנה הוא השתקע ברומא ואומץ על ידי קרדינל ידוע בשם אדיג’יו דה ויטרבו, וחי בארמונו במשך עשור שלם. לויטה לימד את הקרדינל עברית, ותרגם עבור ספרייתו טקסטים בקבלה. הראשון שבהם נקרא הבחור, ככינויו בתקופת רווקותו. ב-1527, בשל המלחמה בין צבאו של האפיפיור לבין המלך, אולץ לויטה לעזוב את רומא והוא חזר לוונציה, שם כתב חיבור על טעמי המקרא, שאותו הכתיר בשם ספר טוב טעם. בגיל 70 עזב לויטה את אשתו ועקר לעיר החופשית איסבי שבדרום גרמניה, שהייתה חלק מהקיסרות הרומית הקדושה. הוא עשה זאת על פי הזמנתו של מלומד מקומי, והשניים הקימו בית הוצאה לכתבים עבריים, שבו הוציא לויטה לאור את תשבי – מילון בן 712 ערכים מהתלמוד והמדרש, עם פרשנות בלטינית. במהלכה של אותה תקופה, הוא חיבר מילון נוסף שנקרא שמות דברים, ובו תרגום של מאות מילים בעברית ליידיש, גרמנית ולטינית. הוא גם כתב את ספר מתורגמן, שתכליתו הייתה תרגום כתבים מהשפה הארמית, והוציא מחדש את בחור. למרות גילו המתקדם וטלטלות הדרך, הוא חזר לוונציה, שבה הוציא ספרים נוספים ובה הלך לעולמו בגיל 80, איש רנסאנס ברמח איבריו.
הרב וייס חישב חישובים והגיע למסקנה כי יש יסוד לסברה שקמרון הוא צאצא ישיר של משה רבנו. בכל מקרה, יהיו תוצאות הבחירות בשנה הבאה אשר יהיו, ראש הממשלה הבריטי הבא יהיה לבטח יהודי.
