שיחה הומוריסטית, קלילה וקולחת בין בני זוג בסלון נקטעת פתאום כשגבר צעיר נכנס לדירה ופוצח בסדרת קללות וירידות גזעניות על האישה מביניהם כשהוא מתהלך בעצבנות, מתיישב ומניח את רגליו בהפגנתיות על כל מקום אפשרי וכל זאת תוך כדי אכילת בננה (אמיתית) כשהוא מראה לשניים מי הבוס בטריטוריה הניו?יורקית הקטנה שלו. זו הסצנה הפותחת ועטירת הפאנצים בקומדיה של גסי אייזנברג – The Spoils.
זה אולי נשמע טעון, אבל הסיטואציה היא באמת קומית, והקהל – שלא רגיל לשמוע בתיאטרון מכובד כל כך הרבה חזרות על המילה F**k, בשילוב אימרות מגוחכות שהן רחוקות שנות אור מלהיות פוליטיקלי קורקט – לא נותר אדיש ומגיב בפרצי צחוק.
אייזנברג, שכתב את המחזה, משחק בתפקיד הראשי את בן – טיפוס אנוכי שנע בין מציאות מייאשת לבין תקווה מדומה. בני הזוג הם קליאן – נפאלי שעבר לניו יורק בעקבות חלום לעבוד בוול סטריט והוא גם שותפו לדירה של בן, וראשמה – אמריקאית ממוצא הודי שמתעבת את בן. מעט אחרי סצנת הפתיחה, אנחנו מגלים שהסיבה למצב רוחו של בן היא המפגש עם חבר ילדות בשם טד, בנקאי חנון וחסר עמוד שדרה, שמספר לו על אירוסיו לשרה – אהבתו (וזקפתו) הראשונה של בן.
ההפקה עטורת כוכבים: מבין שלל תפקידיו, אייזנברג ידוע כנראה בעיקר בזכות דמותו של מארק צוקרברג שגילם בסרט רשת חברתית; קונאל נאייר (קליאן) מגלם את אחת הדמויות הראשיות בסדרה המפץ הגדול. אלפי אלן (טד) הוא לא אחר מאשר תיאון גרייגוי ממשחקי הכס; קייטי ברייבן (שרה) זכתה בשנה שעברה בפרס אוליבייה כשחקנית הטובה ביותר עם המחזמר ביוטיפול; והחמישית בקאסט היא אנאפורנה סריראם (ראשמה), ששיחקה עד כה בהפקות פחות מוכרות, אבל בטח עוד נשמע עליה בעתיד.
אך למרות כל הכישרון הזה, ספק אם מישהו מהם יזכה באיזשהו פרס על המשחק הטוב ביותר בזכות השתתפותם בהצגה, וזו כנראה לא אשמתם. הדמויות שלהם הן די שטחיות, וההומור לפעמים יורד לרמה של קקי, במלוא מובן המילה. קייטי ברייבן היא אמנם שחקנית טובה, שיודעת להביע כעס וקור רוח באותו הזמן ומפתיעה בסצנה רגשית אחת חזקה, אך דמותה היא די בינונית ושולית. כך גם דמותו של אלפי אלן, ושניהם מנסים לסגל לעצמם מבטא אמריקאי, שלעתים חומק מהם.
כל זאת נראה כמעשה מכוון בקומדיה כזו, שאין בה שום יומרה להציג איזושהי אמנות תיאטרלית נעלה. האווירה היא ברובה קלילה וגם כשנכנסים קצת לעומקם של מצבים ורגשות בקטעים הרציניים היותר, שדווקא מכילים תכנים ומסרים מעניינים (אם אני מדמיין את זה – זה קיים), מסתננת לאוויר איזושהי בדיחה המשמשת כמצוף שמחזיר אותנו לפני השטח.
הבדיחות מתמשכות לאורך כל ההצגה, אבל הצחוקים דועכים לאיטם. בכל זאת, מדובר בכשעתיים וחצי של תיאטרון קומי וקשה לשמור על אותה רמת אנרגיה שמתפרצת בעיקר בהתחלה. ההומור הוא למעשה חלק מהותי מהעלילה עצמה וגם הדמויות מספרות אחת לשנייה בדיחות וצוחקות בעצמן ועל עצמן, ואנחנו בקהל משתתפים איתן. טד וקליאן, לדוגמה, לא מפסיקים לשבח את ההומור של בן ומציעים לו לשלב את הרעיונות המצחיקים שלו בסרט, והוא בתמורה נותן להם עצות לגבי תזמון נכון של קאמבקים. יש גם הומור עצמי וסטריאוטיפי על יהודים בארהב (וכזה הוא אייזנברג), שמסלול חייהם מוביל בדרך כלל לעשיית סרטים בהוליווד או לעשיית כספים בוול סטריט, וקשה שלא להבחין גם בהשפעות של וודי אלן על אייזנברג (שמשחק גם בסרטו האחרון Café Society) – משהו בהיסוסים, בהרהורים ובתנועות ידיו של דמותו.
לסיכום, מופע מבדר עם שמות גדולים שכדאי לראות, אבל מומלץ להגיע בלי ציפיות מיוחדות.
The Spoiles
Trafalgar Studios
14 Whitehall, SW1A 2DY
Tube: Charing Cross
כרטיסים מוזלים
Tel: 0844-871-7632
עד 13/8. ב’-ש’, 19:30. ה’, ש’, 14:30. £35-£59.50.
צילומים: Oliver Rosser
